עט סופר חלק ג קמו

רמב"ן ז"ל דסוגיין מוכחא דאיסור מלאכה בחה"מ דאוריי' וכל שאין בו צורך המועד אלא דבר האבד שאלמלא כן הא ודאי פשיטא דלא ציית כלל מאית בה משום לפ"ע עכ"ל ועי' כ"ס, ולישב קושי' ריטב"א למה נקט חדא ועוד עפ"י קושי' ט"א בחגיגה באבני מלואים דף י"ג מאי פריך ת"ל מפני לפ"ע, לימא נפ"מ בדאית ליה לכותי זה שדה, א"כ שיוכל לשכור שדה אחרת משום לפ"ע ליכא כיון דבלא"ה יש לו שדה, אבל משום טעמא דנקראת על שמו אפי' בכה"ג אסור וזה חדא ועוד קאמר באופן שאין לפ"ע יש מראות עין ואסור לכאורה צ"ע למה נקוט לא ישכור גם מכירה אסור בשביל לפ"ע ואולי לישב קושי' תוס' שהקשה למה לא הקשה תיכף על רשב"א מצד לפ"ע וגם קושי' תוס' דלמא נכרי בודאי אסור, ונראה לעיל לא הי' להקשות מפני לפ"ע א"כ קשה למה לא נקוט לא ימכור, ואין להקשות באמת למה לא נקוט לא למכור יען שרצה לדייק לא ישכיר לכותי אבל לעכו"ם מותר אפי' להשכיר ממילא לא קשה דלמא בנכרי ג"כ אסור א"כ למה לא נקוט לא מכר אם אין כוונתו על דיוק שנכרי מותר בשכירות, אבל כעת שמחדש שאין הטעם מצד אריסות עביד אלא דציית א"כ פשיטא שמותר להשכיר לעכו"ם ומדויק לשון גמרא מאי אירא מפני שנקרא שמו עליו זה שכירות תיפוק ליה גם מכירה אסור מפני לפ"ע ומתרץ חדא ועוד, בשכירות יש כפלים לאיסור שגם נקרא שמו עליו במקום שלא יהי' לפ"ע ג"כ אסור בשכירות מצד חשד:

בספר בית לוי הקשה לפי ר"ן בפרק הכירה שכתב לרי"ף להחם חמין לצורך רחיצת כל הגוף ביו"ט מותר מן התורה ורק מדרבנן אסור לפ"ז קשה איך קאמר בשמעתין לא ישכור וכו' כותי אימר עביד מלאכה בחה"מ וכו' לדעת ר"ן הא כותי לא נזהר בדברי סופרים ועביד ביו"ט מה שאסור לדידן ועדין קושי' הש"ס במ"ע אימר עביד מלאכה ביו"ט, ונב"י ח"ב או"ח סי' צ"ז השיב לו כי באמת מפשוטו של מקרא אסור להחם ביו"ט לצורך רחיצה שהרי כתב אך אשר יאכל לכל נפש, ורי"ף שסובר שמותר היינו מטעם דהלכה כב"ה דאמרי' מתוך והא ודאי שכותים אינם זזים מפשטיה דקרא ולא אמרי' מתוך ולדידהו הבערה שלא לצורך אוכל נפש מפורש בתורה לאיסור ובודאי זהירי בה ע"ש:

פי' משניות ואמרו על שמו כלומר על ישראל בעל המרחץ ונכרי הדר בו יחמם אותן בשבת ויכנסו בו הנכרים ואומדים רחצנו במרחץ פלוני היום, ובזה יש חילל השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים וזה הי' בימיהם שהי' מנהגם כמו שזכרנו אריסות למרחץ לא עבדי אינשי, אבל בזמנינו דין המרחץ ודין השדה ושאר הקרקעות אחד הוא ומותר לבעל קרקע להשכירו וזה מפורסם לכל בני אדם עכ"ל:

כ"ס סי' מ"א כתב בחרתי לי דרך לעצמי בכוונת פי' משניות ואומר בודאי אין חה"ש כשרואה נכרי שישראל מחלל שבת כמוהו כמוהם יש הרבה שאין שומרים דתם אלא כיון שבונה עושה לעיני כל, וכל העם ראשיהם ומנהיגיה רואים את הקולות ואין קול קורא למחות על ידו, זה הוא חה"ש גדול, וכל זה בעיר או תוך התחום דשכיחי' ורגילים עוברים ושבים טובא ומסתמא קול נשמע בב"ד דיינו העיר אבל חוץ לתחום דלא נראה והבונה יושב בדד ליכא חה"ש כשיאמר זה ישראל מחלל שבת ולא קשה משמואל דמחלק בין תוך לחוץ לתחום דגם משום חה"ש דנכרי ליכא חוץ לתחום, מש"ה לא כתב רמב"ם בחבורו דבמרחץ גם חוץ לתחום אסור ודברים נכונים וקרובים למרכז האמת בכוונת רמב"ם בעזה"י:

עי' במר"ם שיק או"ח סי' צ"ז שמביא איזה הערות ממני ואעתיק לשונו הזהב חקר מעלתו ני' אם ג"כ באיסר דרבנן דהיינו שיחשדהו שעושה שבות דשבות איסר דרבנן ע"י גוי אי ג"כ חששו למראות עין והביא ראיה מהא דאסרו במרחץ בשבת ויו"ט וביו"ט לדעת רי"ף בפרק כירה אין איסור להחם ביו"ט אלא האיסור דרבנן וכן מהא דאוסר בע"ז דף כ"א להשכיר לכותי שדה משום דעושה מלאכה בחוה"מ ומלאכת חוה"מ לדעת הרבה פוסקים אינו אסור אלא מדרבנן ומכח זה הקשה על מל"מ פ"ו משבת שחקר באמת אי אסור לעשות ע"י גוי שבות דשבות ולמה לא הביא ראיה מהא דמרחץ ושדה לפענ"ד אין כאן ראיה דביו"ט נהי לרי"ף אין אסור להחם לרחוץ בו ישראל כי אם מדרבנן דמדינא שרי משום מתוך, וכל זה כשהי' ישראל רשאי לרחוץ בו ונעשה בשביל ישראל שרי מה"ת אבל עתה דאין ישראל רשאי לרחוץ בו מדרבנן וכ"ש התם בע"ז שהגוי מחמם המרחץ לצורך גוי דבפירש מיעוט לכם ולא לנכרים דבכה"ג אפי' הואיל לא אמרי' הוי החימום לישראל אסור מה"ת, וע"י גוי הוי רק חד דרבנן ולא הוי שבות דשבות ביו"ט, ומלאכת חה"מ נראה אפי' למ"ד דאסור רק מדרבנן, היינו אם אינו מפקפק בשורש התקנה אבל מאן דמפקפק וסובר שאין כח ביד ב"ד לתקן איסר זה מדרבנן, ואומר שאין העם מחויבין לשמוע אז עובר על איסור דאוריי' הנה רמב"ם הלכות ממרים פסק דמידי דרבנן עובר עליהן בלאו דלא תסור והם בלאו ועשה וחייב עליהן מיתה, ורמב"ן בספר המצות בשורש ב' הרבה להשיב עליו, ומבי"ט ולח"מ כתבו דכוונת רמב"ם מי שעובר בשאט נפש לא מחמת תאוה אלא שסובר שאין כח ביד חכז"ל לתקן לאסור ולהתיר, זה עובר בלאו יעשהו אבל העובר לתאבון ובמזיד ברוע מידות גם לרמב"ם הם רק מדרבנן והוא נכון מאוד וא"כ הכותים שהן גרי אמת ומחוייבים בכל תורה כולה אם מפקפקים בדברי רבנים כדאמר שם דאמרו אנא גמירנא טפי מינך הוא עובר על איסור דאורייתא, ולמדן אחד