עט סופר חלק ג קמה

למ"ע אפי' בח"ח אבל היכי דחיישי' לטעות בני אדם שיחשדהו שעושה איסור ואינו אסור אלא שהם סבורים שדבר זה אסור לא חיישי' בחדרי חדרים ע"ש:

ע"ז דף כ"א ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו [הרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים שלוחין של ישראל הן תניא רשב"ג אומר לא ישכור אדם מרחצו לעכו"ם מפני שנקרא על שמו ועכו"ם זה עושה בו מלאכה בשבתות ויו"ט אבל לכותי מאי שרי כותי אימר עביד ביה מלאכה בחה"מ, בחה"מ אנן נמי עבדינן וישו"י בא"ע סי' ה' הקשה הא יש רבותא יותר בנכרי מן כותי דבנכרי ליכא רק שבות בעלמא כיון דאין שליחות לנכרי וה"א דלא גזרינן משום מראית עין באיסר שבות ואשמעינן דמ"מ אסור משום מ"ע אבל בכותי דשייך ביה שליחות ולא שייך אין שליח לדב"ע כיון דברור שכותי יעבור על זה, בזה ודאי חיישינן למ"ע כי יש כאן איסור גמור משום שליחות ע"ש, וכ"ס או"ח סי' מ"א כתב לישב עפ"י בית מאיר סי' ה' מחדש דגם למדס"ל יש שליחות לעכו"ם לחומרא, בשבת אין שליחות כעין מצית שבגוף דלא שייך שליחות, בשבת קפיד רחמנא שגופו של ישראל ינוח ואם עושה ע"י נכרי מ"מ גופו של ישראל נח, ולק"מ לכאורה, גם דע"י כותי יש שליחות לענין איסור שבת ליכא משום שלוחו כמותו מ"מ גופו נח, שבתי וראיתי שטעות בידו דבית מאיר שפיר קאמר בעושה ע"י נכרי ל"ש שלוחו כמותו בשבת הגם דע"י נעשה מ"מ הא גופו של ישראל נח ולא נעשה ע"י המשלח נגד רצון השי"ת, אבל העושה ע"י ישראל הרי גופו של ישראל לא נח בשבת וכיון שעושה ע"י המשלח ושלוחו כמותו הוי כאילו היא עושה המלאכה ועבירה דיליה הוא שע"י נעשית כנ"ל ברור לדינא, וא"כ הקושיא קמה ונצבה עכ"ל וחידש בעיני כי מח"ס או"ח סי' ר"א נראה אפי' בישראל לא שייך במצות שעל גופו שליחות ועי' בהגהות ברוך טעם במג"א רס"ג משמע ג"כ כן. אבל מר"ן ביצה בסוגי' קמחא נאסר שמובא שם משמע כמורי כ"ס ז"ל, ועי' במקנה כלל ח"י אות יו"ד ועי' תשובת תועפות ראם או"ח סי' כ"ח,:

לדעתי הקלושה יש לישב כי אין כאן רבותא, כי לכאורה צריך להבין עיקר מראות עין שיחשדהו לעבור איסור מה שבידו לעשות בהיתר כל ישראל בחזקת כשרות, ורק באיסור דרבנן ידוע סברת ה"ה בפ"א מאשות באיסר דרבנן לא שייך חזקת כשרות על כן בנכרי שפיר יחשדהו כי אין כאן איסור דאוריי' אבל בכותי שיש איסור דאוריי' הו"מ שלא יחשדהו, והי' צריך לאשמעי' אפי' לכותי לא ישכיר מרחץ, וצ"ע בכותי יהי' אסור גם בעבור שבת ויו"ט שיעשה מלאכה ע"י עכו"ם כי הוא אינה מקפיד על אמירה לנכרי שבות, ואפשר להיפך כי כותי אינו סובר הדרש מה אתם בני ברית ואין שליחות לעכו"ם, אלא סובר יש שליחות ולא יעבור על דאוריי' ועי' במקנה כלל ל"א פרט ב' באריכות:

אבל שדהו לעכו"ם מאי שרי מ"ט אריסא אריסותיה קעביד מרחץ נמי אמרי אריסא אריסותיה קעביד, אריסא דמרחץ לא עבדי אינשי תוס' אריסותי' קעביד, הקשה ר"י בשבת י"ח אמר רשב"ג נוהגין הי' של אבא שנותנין כלים לכובס עכו"ם ג' ימים קודם שבת ופליג אב"ה דאמרי שמותר עם השמש אלמא לית ליה לרשב"ג קבלני' קבלנותיה עביד, ותי' לא שסובר כן להלכה אלא מחמיר בעצמו הי' ע"ש, מהרש"א, אבל שדהו לנכרי מאי שרי אדמתני' גופיה הוי מצי למידק הכי מ"ש שדה ממרחץ ע"ב:

תניא רשב"א אומר לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראה על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחש"מ אבל עכו"ם מאי שרי דאמרי אריסא אריסותיה עביד [אבל שדהו לעכו"ם שרי אע"פ שנקראת על שמו לא חשדי ליה דליהוי עכו"ם שלוחו אלא אמרי אריסא הוא וקיבלה עליו למחצה לשליש ועליו מוטלת לעשות] תוס' אבל לעכו"ם מאי שרי תימא מאי קא דייק דילמא נקט כותי וכ"ש עכו"ם וי"ל דמשמע ליה מדשבק עכו"ם דמיירי ביה רשב"ג ומתני' ונקט כותי דוקא קתני ע"ש וצ"ע מאי מקשה אבל עכו"ם שרי, דלמא להיפך בנכרי שאין איסור דאוריי' רק שבות בודאי יש חשד ואסור אבל בכותי יש שליחות ואיסר דאוריי' לא יחשד אותו והו"מ שיהי' מותר ע"כ נקוט כותי שאסור ומכ"ש בנכרי שאסור:

אלא עכו"ם מ"ט מותר דאמרי' ליה וציית כותי נמי אמרי' ליה וציית כותי לא ציית דאמר אנא גמרנא מינך אי הכי מאי איריא מפני שנקראת על שמו תיפוק ליה מפני לפני עיור ל"ת מכשיל, חדא ועוד קאמר, חדא משום לפ"ע ועוד מפני שנקראת על שמו, הקשה תוס' אמלתיה דרשב"א הי' יכול להקשות תיפוק ליה משום לפ"ע ע"ב:

ריטב"א כתב קשה היכי שביק תנא טעם לפ"ע דאוריי' ונקט טעמא מפני מראות עין בעלמא, וי"ל משום דרוב כותים צייתי במלאכה דחה"מ לפי שיש בה הרבה מקראות לדרוש שהוא מן התורה, אלא שיש מיעוט דלא ציית כיון שאין הכתוב מפורש ואנן מעיקרא כי אמרי' כותי לא צייתי קס"ד דכל כותי לא ציית כלל ולהכי פרכינן אי הכי תיפוק ליה משום לפ"ע דבשלמא לדידי כותי נמי ציית ומהדרינן חדא ועוד קאמר, חדא דלפ"ע לכותי שהוא חשוד דלא ציית ולסתם כותי דציית ליכא משום עור דמעיקרא כשמכרנו לו סמכנו על הרוב דציית וכי לא ציית לנו אנסו מיהו איכא משום שנקראת על שמו ונקט התנא הטעם שנוהג ברוב כותים וכי אמרי' לעיל כותי לא ציית הכי אמרי' דנכרי ודאי ציית אבל כותי זימנין דלא ציית וזה מה שלמד מכאן