עט סופר חלק ג קמד

כיון שאינו בבירור שניקב ע"י קוץ סגי לן למיחש שניקב טפי לבדוק אם אפשר אבל לא חיישי' ביה לרפוי ע"ש:

בספר בית יצחק בח"ג סעיף ח"י כתב לפעמים נמצא בושט כשקולפין אותו נשאר בעור החיצון כמו צלקת שקורין אותה קמ"ט, [העפט] הוי קרום שעלה מחמת מכה וטרפה, פנים מאירות וכ"כ בכרם שלומה, ועי' מר"ם שיק סי' נ' והטיב דיבר בספר דברי יוסף סי' קע"ה, דמעי' בפ"מ כתב הך דינא אם יש נקב בעור החיצון וצלקת בפנימי אבל משום חיצון לחוד פשיטא ולא עלה על דעת פ"מ לאסור ושערי צדק סי' מ"ה כתב מקובל אצלינו איש מפי איש ענין בדיקת הושט בענין זה, דהיינו שמפרידין ב' עורות ובודקין הוושט הפנימי בצד הפנימי אם אין בו איזה ריעותא ואם מוציאין בו איזה ריעותא בודקין אם לא שלט הריעותא מעבר לעבר בוושט הפנימי הלזה כי כבר נודע מה שמבואר בכמה מקומות דבכ"מ שיש שינוי בעור הוי כניקב ולכן מטריפין כששלט הריעותא וכנקודה לבינה מעבר לעבר הוושט הפנימי אבל וושט החיצון אין בודקין כלל ע"ש שמביא שגאון הצדיק מו"ה זלמן באנהארד רב"ד בק"ק פ"ב אמר לנו שמקובל בידו מח"ס דהעיקר בידינו שאנו נוהגין כדברי חוט השני ע"ש:

פרט ה'. רמב"ם. פ"ג משחיטה הלכה כ' שני עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב האחד מהן בלבד כשר, נקבו שניהן בכ"ש במקום הראוי לשחיטה ה"ז נבלה, ובין שנשחטה במקום הנקב ובין שנשחטה במקום אחר אין השחיטה מועלת בה ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה נבלה:

הלכה כ"ח, נקב הוושט ועלה בו קרום וסתמו אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהיה, נמצא קוץ עומד בוושט ה"ז ספק נבלה שמא ניקב הושט ועלה קרום במקום הנקב ואינו נראה, אבל אם נמצא הקוץ לארכו בוושט אין חוששין לו שרוב הבהמות המדבריות אוכלים הקוצים תמיד:

הלכה כ"ב, וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים כיצד הפכו ובודק אם נמצא עליו טיפת דם בידוע שהי' נקוב:

פ"ו הלכה ב', תרבץ וושט אם ניקב לחללו במה שהוא טריפה:

פ"ז הלכה כ"א, וכן הוושט שנמצא העור החיצון שלו לבן והפנימי אדום בין בעוף בין בבהמה הרי הוא כאילו אינו וטרפה ולא נתבאר אם שניהם לבנים או אדומים מה דינו וכ"ס סי' כ"א אות י"א כתב לשון כאילו אינו משמע דנלקה כל עור בשינוי מראה ושניהם לקוים כאילו אינו לוושט וחסר לגמרי וטרפה, אבל לרש"י דלאו משום לקותא טריפה רק משום שחסר כ"א במקומו כמו שדייק הנב"י ולזה נתחלפו במקצתם כשר ורש"י יחידא הוא בדבר זה לפענ"ד עכ"ל:

פ"י אות ל"ה כתב נהפך הוושט במראיו, וצ"ב למה כתב בחילוף רק טריפה ולא נבילה, אולי עפ"י דג"מ סי' כ"ט שמחדש בשמונה טריפות שהלכה למשה מסיני טריפה אפי' חי יחי' כמה שנים, אבל שארי טריפות אם חי יח'' כשירה ומישב רמב"ם כידוע, ואולי גם כאן בנקב בוושט הלכה למ"מ לא מהני אם חי יחי' ואין תקנה עוד בשחיטה על כן פסק נבילה אבל חילוף שנלקה הוושט גם שטריפה אבל אם חי יותר מי"ב חודש כשירה ומהני שחיטה בזה רק טריפה ולא נבילה:

כלל ע"ו. קבלנות. פרט א'. מ"ק דף י"ב אמר שמואל מקבל קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר [פרש"י אסור ליתן מלאכה לעכום בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא דידעי כ"ע ואמרו היום בשבת יהב ליה, והא דשרי בית הלל בשבת דף י"ז ליתן כלים לכובס בע"ש עם חשיכה ואפי' בתוך התחום משום דכביסה בעכו"ם מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמינכר בתוך התחום אסור משום חשדא] אמר ר"פ ואפי' חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבא להתם אבל איכא מתא דמקרבא להתם אסור א"ר משרשיה וכי ליכא מתא דמקרבא להתם כמי לא אמרן אלא בשבתות ויו"ט דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם אבל בחש"מ דשכיחי דאזלי ואתו להתם אסור, וע' כ"ס מ"א למה בע"ז לא וחכיר שחוץ לתחום מותר ועי' תוס' שבה שמביא ראיה לפי' משניות שרק בעבור הגוים שיאמרו שישראל מחלל שבת:

תוס' אמר שמואל הא דשרינן כלים לכובס עכו"ם פרש"י דלא מינכר שהוא של ישראל, ורבי יעקב לא הי' מחלק ואומר דשרי במועד וגם בשבת דהא רחים של מים איכא השמעת קול ושרינן בשבת דף ח"י ובע"ז דף כ"א דשרינן להשכיר שדה לעכו"ם משום דאריסותיה עביד וכ"ש קבלנות שאין הבית מתעלה בכך אלא ממהר לעשות וכו' ובשמעתין דאסר שמואל מפרש רבינו יעקב כאותו פירוש שמעמידין כולהו שמעתא באבל כדרב שישא שאמר לעיל דף י"א דברים המותרים בחש"מ אסורין בימי אבלו דהוי דאורייתא או כעין דאוריי' אבל במועד הקילו, וכ"ש שיש להן להקל בשבת דלא חיישינן כל כך דלא לזלזל ביה, ע"ש:

עי' ט"ז רמ"ד למה ח"ל מותר הא כל מה שאסרו אפי' בחדרי חדרים אסור וכ"ס מאריך בזה ומביא ר"ן פ"ק דביצה דהיכא דאם שעושה בדבר שהוא איסור באמת חיישי'