עט סופר חלק ג קמא

נשחטה הותרה כיון שאינו נבילה כאשר האריכו אחרונים אבל זה טעות לאחר שידעי' שהולכין אחר הרוב יש לכל בהמה חזקת היתר מצד רוב אבל רב אשי רצה להוכיח משחיטה עצמה דאזלי' בתר רוב ולא שייך נשחטה הותרה שפיר כתב רשב"א דאין לושט בדיקה מבחוץ שמא ניקב זה בלא זה בע"כ דאזלי' בתר רוב ודו"ק:

פלתי ס"ק יו"ד הקשה על תוס' שהקשה לריב"א שנקב יש בדיקה בחוץ ר"מ היכי אכל בשרא דלמא בדק הושט מבחוץ והקשה דלמא מודה ריב"א לרש"י לפעמים לנקב ג"כ אין בדיקה שאין מורגש ושפיר הקשה גמרא לר"מ דחייש למיעוט שנקב אין לו בדיקה ועי' דברי יוסף אות קס"ג:

בס"ק י"א הקשה דריב"א מפרש שמא הבריא היינו נתרפא ומודה ריב"א דחיישינן אבל בהך דמסמס קועי דמא דה"ל בזמן מועט ליכא למיחש להבריא ס"ל לריב"א יש בדיקה בחוץ ושפיר פריך לר"מ האיך אכל בשרא דהא לא נודע אימתי הי' נקב ונתרפא:

מהרש"א כתב אבל לא ידענא למה לי למימר הכי שיש שום חולי וכו' הא למיעוטא דרוסת גופא איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפריב"א וראש יוסף דף י"א כתב לא ידענא מה קושיא דלספק דרוסה אמרי' אוקמי אחזקה כמו שנולדה לא הי' דרוסה וחזקה שנתבררה הוא ומ"ה אוקמי אחזקה ולא משום דאזלי' בתר רובא ואי דרובה וחזקה רובא עדיף אי לא ידעינן דאזיל בתר רובא לא ידעינן רובא וחזקה הי מינייהו עדיף ואפשר חזקה עדיף אלא לבתר דאזלי' בתר רובא מסתברא אית לומר דרובא עדיף, וא"כ אין ראיה מדרוסה דאזלי' בתר רובא, ועי' ט"ז סי' ע"ט דאם נדרס האם יזיק לולד א"כ שפיר כתב מהרש"א ע"ב:

הרב הגאון מו"ה זעליגמאן אבדק"ק וועטש זצ"ל הקשה לח"ס על מש"כ תוס' פסח וקדשים מא"ל דא"א להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה, הלא תוס' דף י"א הקשה מצד חזקה ותי' שלא נתבררה, א"כ הי' בידו קודם פסח להפריד העור ולבדוק הושט וכאשר נתרפא העור אין עוד מום ואז נוכל לומר אוקמי אחזקה כי כבר נתברר החזקה ודו"ק ועי' בדברי חבר במס' חולין מזה:

ר"ן כתב ומקשו הכא מאי פרכינן מדאמר וושט אין לו בדיקה וכו' בנקב ודאי יש לו בדיקה אפי' מבחוץ וכו' וי"ל דאין הכי נמי דושט יש לו בדיקה בנקב מבחוץ והכא שאני דמאחר שצוארו מלא דם חוששין שמא כסה הדם את הנקב ונקרש בתוכו שאינו יוצא ע"י הדחה וא"א להכירו מבחוץ כלל, אי נמי כל שאינו במקום ידוע ה"ה נמי אפי' נקב אין לו בדיקה מבחוץ ע"ש:

יוסף דעת סי' ל"ג כתב תמוה לי דהרי זה ברור דאף ר"מ דחייש למיעט מ"מ ברובא דאיתא קמן מודה ר"מ דאטו לא סבר ר"מ קרא אחרי רבים, לפ"ז קשה הא יכול לבדוק בפנים ואף דיש לחוש דלמא במקום נקב קא שחיט הא זה אינו דכל שיבדק רוב מקום הושט ויראה דאין בו שום אדמימות אף דבמקום שחיטה לא יוכל להכיר מ"מ אף לר"מ ניזל בתר רובא הושט דאין בו שום טריפות ומה"ת לחוש למיעט מקום שחיטה והא הוה רובא דאיתא קמן והיא קושי' נפלאה עכ"ל:

פרט ג'. וושט. אלו טרפות בבהמה נקיבת הושט, רמב"ם פסק נקיבת הושט נבילה מחיים וש"ך משיג שמבואר בגמרא דף ל"ב דלכך קחשיב חי טריפות ולא מנו נטולת הירך דנבילה מחיים לא קתני ש"מ דנקובת הושט רק טריפה ולא נבילה ופלתי ותב"ש מחלקים בין טומאת נבילה לאיסר אכילה ומיושב כל השגות ע"ב עי' פמג"ד סי' ל"ג ס"ק ה' כתב מקור הדין דנקובת הושט הוי נבילה לא ידענו מניין לנו ועי' כ"ס סי' כ"א:

רמב"ם פ"א משחיטה פסק שחט בתרבץ הושט שחיטתו פסולה וכתב כ"מ משמע דנבילה היא שהרי כתב בפ"ג כל מקום שאמרנו בשחיטה פסולה נבילה וקשה דתרבץ הושט שנקבו לא הוי אלא טריפה ולא נבילה וכתב הש"ך בסי' כ' לא ידעתי מה הי' לו אע"ג דנקיבת התרבץ לא הוי אלא טרפה מ"מ כיון שנתקלקל וניקב בשחיטה הו"ל שחיטה גורם לה לפסול והוי נבילה גמורה ע"ש קצת נ"ל כי רש"י דף כ' כתב בכל שחיטה משנקב הושט יש כאן מעשה טריפה וכי גמר שחיטתו מיתכשרא ע"ב, אבל בתורבץ הושט אין כאן מקום השחיטה וכאשר יתחיל לשחוט נעשה טריפה כי נקב בתרבץ רק טריפה והאיך בגמר שחיטה חל איסור נבילה על טריפה וכ"ס סי' כ"א כתב נ"ל פשוט דנבילה על טריפה לא יוכל לחול ע"ש:

פסוקת הגרגרת מקשים לרל"ק דף ל"ב שחם הקנה וניקבה הריאה כשרה דכמנחא בדיקולא דמי א"כ למה הוצרך למשנה ראשונה פסוקת הגרגרת בכלל טריפות הא אם נפסקה הגרגרת ברובא הו"ל כנטלה ריאה דטריפה מק"ו דניקבה:

אמר רבא שני עורות יש לושט חיצון אדום פנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר למה לי למימר חיצון אדום פנימי לבן דאי חליף טריפה:

כ"ס סי' כ"א אות יו"ד, יש בפירש חילוף ד' שיטות א שיטת רש"י כ' דחילוף דושט משום דכל אחד