עט סופר חלק ג קמ

פ' חקת שפי' צריך לבדוק בפרה ח"י טריפות ופלא]:

עי' פר"ח ופלתי סי' נ"ז, שהקשו על מהרש"ל ביש"ש דסובר הא דטרפה אינו חיה הוא רק הרוב אינם חיים אבל מיעוטא חיים, א"כ מה הקשו תוס' הא אם לא אזלי' בתר רובא אף חזקה ליכא דהא י"ל דגם משעה שנולדה הי' טריפה והיא מן המיעט כי חיות הנה, עי' לב אריה כאן וגם קשה שכתב אם נולדה טריפה יוכל לחיות א"כ ליכא חזקה עי' ראש יוסף דף נ"ז:

עי' בפרמג"ד בסי' ל"ג שכתב יש לחקור בקרום מחמת מכה דטריפה, יש לומר דחי יחיה אלף שנים ואפ"ה טריפה ע"ב והקשה כ"ס יו"ד סי' א"כ מה הקשו תוס' דלמא עלתה קרום וחי ע"ב, וכן קשה על כל הנ"ל מחולין ק"מ שהקשה למ"ד טריפה אינה חיה טהורות למה לי, ובאופנים הנ"ל חיה יחי' בכל זאת טריפה ואסור לאכול:

מהרש"א אך יש לדקדק דהא היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה חיישינן למיעוטא ולא אזלי' בתר רובא והכא בפרה נמי איכא מיעוטא בהדי חזקה, וי"ל דלא חיישינן אלא מדרבנן אבל מדאוריי' אזלינן בתר רובא אפי' בדאיכא חזקה בהדי מיעוטא ועוד י"ל דלימעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הרא"ש והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכ"ח הוא עכ"ל, ופמג"ד סי' ל"ג מתקשה בו הא דילפי' מפרה ומשחיטה, י"ל דסברו מה"ת אין לחלק בין שכיח בין לא שכיח ע"ב, וש"ש ש"ה פ"ט כתב הקשה חכם אחד דאכתי ניחוש לטריפות הריאה דהוי ממיעוטא דשכיח ולפמ"ש דסרכות אינו שכיח בלידתו דהא בעגלים הרכים מכשירין נאבדו הריאה, א"כ אי נימא סמוך מיעוט דסרכות נגד חזקת טמא איכא כנגדה חזקת היתר שהי' לה בשעה שנולדה ע"ש ועי' עט סופר כלל ג' פרט ב':

שמלת בנימין דף קט"ו כתב לישב דברי תרגום יב"ע שצריך לבדוק בפרה ח"י טריפות עפ"י מהרשא שכ' והאי מיעוט דפרה נמי לא שכיח עכ"ל ודבריו תמוהין דא"כ דטריפה לא שכיח מנ"ל למילף דבכ"מ אזלינן בתר רובי' מהך דטריפות דלמא היכי דאיכא מיעוט דשכיח לא אזלינן בתר רובי' כמו לר"מ דאזיל בתר מיעוט דשכיח דווקא אמנם כוונת מהרש"א דווקא בפרה ניהו דחזקה שלא נתבררה אין סומכין עליה מ"מ בהדי רובי' הוי כרוב המצוי ומיעוט אינו מצוי ולא שכיח משא"כ בכל מקום דליכא חזקה כלל דאינו טריפה מעיקרא ממעי אמו כשנולדה הוי מיעוט דטריפה מיעוט דשכיח וא"כ מוכרח שפיר מכל הני דהולכין אחר הרוב וכ"ז למ"ד טריפה אינו חי' אבל התרגום סבר כמ"ד טריפה חי' א"כ ליכא חזקה של"ה טריפה כלל וקימ"ל סמוך מיעוט לחזקה ואין הולכין אחר הרוב להכי צריך לבדוק אחרי כל י"ח טריפות ע"ש:

פרט ב'. הסוגי'. חולין דף כ"ח ההוא בר אווזא דהוה בי רבא אתא כי ממסמס קועיה דמא [מלוכלך צוארו בדמא שנקרע צוארו וצריך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט ומשום ספק דרוסה לא בעי למיבדקיה דתלינן בכלבא או בקנים] אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר ניבדקיה דלמא במקום נקב קשחיט נבדקיה והדר נשחטיה האמר רבא וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים [אין לו בדיקה מבחוץ לפי שהוא טרפה בנקב משהו ואינו ניכר וטיפת דם נכנסת לו בפנים בנקב ואינו ניכר אבל קרום הפנימי לבן הוא וטיפת דם ניכרת בו אבל החיצון אדום] א"ל ר' יוסף בריה נבדקיה לקנה ונשחטיה לקנה ולכשריה והדר להפכוה לוושט ולבדקיה אמר רבא חכם יוסף ברי בטרפות כר"י:

תוס' וריב"א מפרש דהכא בשמעתין הויא משום ספק דרוסה ואתי שפיר דקאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים והיינו משום דאין אדמימות הדריסה ניכרת בעור הוושט החיצון האדום אבל בנקב יש לוושט בדיקה אף מבחוץ וכן משמע בדף מ"ג דקאמר רבא וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים ולמאי נפ"מ לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקוב, ועוד אמרי' שני עורות יש לו לוושט ניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכי ידעי' אי ניקב חיצון אי לאו כיון דאין לו בדיקה מבחוץ אפי' לענין נקב ודוחק לאמור כגון שניקב הפנימי מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי, והר"ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ א"כ מאי פריך ור"מ היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט ונימא דהוה אכל על ידי בדיקה ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ, א"נ הכי פירושו וכ"ת דלא הוי אכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה ועי' לב ארי' דף י"א למה לא הקשה תוס' על רב אשי שאמר אתי' משחיטה עצמה דלמא לא התיר הכתוב רק ע"י בדיקה ועי' רשב"א שהקשה כן באמת על רב אשי וא"ת דלמא קרע לעורו ובדיק סימנין דושט יש לו בדיקה מבחוץ בנקב י"ל דאין לו מבחוץ בדיקה אפי' מחמת נקב אלא כשאתה מסתפק בנקב במקום ידוע ממנו אבל שלא במקום ידוע אלא שאתה צריך לבדקו כולו אין לו בדיקה מבחוץ ע"ש:

יש לי הערה קטנה, לכאורה למה מקום השחיטה לא חשוב מקום ידוע שעין שולטת במקום שישחט הסכין אבל יש לחוש דלמא שם באותו מקום יש נקב בפנים ובחוץ יש נקב למעלה או למטה ממקום השחיטה וניקב זה בלא זה טריפה ולבדוק כל וושט מבחוץ אין לו בדיקה, לכאורה הפלתי מחדש בניקב זה בלא זה רק טריפה ולא נבילה א"כ יש לומר