עט סופר חלק ג יד

פתחי תשובה סי' רל"ח מביא יש להסתפק אם שבועה חל על ח"ש בב"ח וכלאי כרם דלא כתיב בהו אכילה, א"כ י"ל דכ"ש יש לאו מה"ת אלא דלא לקי דשיעורין הלל"מ דפחות מכזית לא לקי א"כ אין שבועה חל עליו או דלמא הלל"מ עקרי לקרא ממשמעותי' וליכא כ"א איסור לחוד, ועי' תיבת גמא פ' תולדות:

פלתי ק"ט כתב הא דח"ש ע"י תערובות דס"ל לרמב"ם אים אוסר, הטעם הוא משום דכל הטעם דח"ש אסור דחזי לאיצטרופי וזה שייך בעין אבל לא כשנתערב ונתבטל דאיך שייך לצרופי הלא כבר נתבטל אך אי אמרי' חתר וניער שפיר שייך בהו חזי לאיצטרופי ע"ש:

כ"ס או"ח קט"ו מביא קושיא ממתני' מכחדת צ"ט החלות הי' מתחלקות לערב לרל"ק דח"ש מותר מה"ת הי' אפשר שיאכל כל אחד כזית בב"א שהוא ח"ש לענין יוכ"פ, והא אין שבות במקדש למה נדחה עד ערב, ותי' כ"ס שנעלם ממנו מהרש"א שבת מ"ב דוקא מה שהוא משום מלאכה לא אסרו במקדש אבל חוץ מזה כל אסורים דדבריהם אסורים גם במקדש ע"ש ועי' ח"ס או"ח מ"ג לא משמע כן ועי' תוס' יומא י"ג ירושלמי והדרי קושי' לדוכתא, אולי יען שנחשב לענין מצוה תשוב גם לענין איסור כעין שכתב שעה"מ על גיד נבילה אבל זה טעות ביוכ"פ שתלוי ביתובו דעת לא שייך אחשביה וכ"כ יש"וי ביוכ"פ לא שיך לר"ש שכ"ש אסור מצד אחשביה:

ח"ס בחידושיו מביא מר"ם מינץ סי' ט"ו כתב בלב עוף שאין בכולו כזית יש להקל בשיעור תערובתו כיון דלא שייך ביה עצמו חזי לאיצטרופי וכתב שזהו טעמו של רבני קלונימוס שהקיל בראש אווזא הואיל ולית ביה שעורו ופר"ח סי' ס"ח מתקשה בו, מהא דאמרי' לא תזלזל בשיעורי דרבנן מוכח דאף ח"ש באיסורין דרבנן צריך ס' לבטלו ואי משום שהוא דבר שלעולם לא בא לידי חיוב מלקות אינו כלום דהא חזי לאיצטרופי ע"ש בספר בית יצחק יו"ד בסיף הספר רצה לישב עפ"י תוס' יומא פ"א ד"ה כל שטומאתו ע"ש וה"ה שיש לומר בכל איסורין דוקא כשיש כזית מכל אחד מצטרפין אח"כ חצי כזית אבל אם אין כזית ביחד כגון בלב עוף שלא הי' מעולם כזית לא יצטרף באכול ח"ז מזה וח"ז מזה, אמנם אין ללמוד איסור מטומאה גם הוא נגד רש"י חולץ ק"ט דבלב עוף ח"ש אסור ע"ש תו"י שו"מ ח"ג סי' ר"ב מישב מר"י מינץ הנ"ל:

פמג"ד בפתיחה כוללות להלכות שבת, נסתפקתי אם בעינן שיהי' ח"ש שעשה שחרית קיים בין ערביים או לאו, ובכתיבה אם כתב אות אחת שחרית ונמחק וכתב אות אחת בין ערביים פטור דאין כאן מלאכה כלל כל שאין אותיות כתובות לפנינו כי מבעיא לי בקצר וטחן וכדומה, והנה בהוצאה אמרי' דף פ' בהוציא ח"ש ונשרף וחזר והוציא ח"ש פטור ואפשר דהוצאה מלאכה גרועה משא"כ בקצה וטחן מנה אכפת לן אי נאכל או נשרף הראשון מ"מ הרי עשה שיעור שלם:

בספר בית יצחק יו"ד סי' פ"ו מביא קושי' בשם ת"ח מו"ה ברוך פאס נ"י למהרש"ל למ"ד כ"ש למכות ה"ה שלא כדא"כ חייב לפ"ז בנכרי דליכא שיעורין ה"ה בשלא כד"א מוזהר ומל"מ פי"ד מאבל כתב היכי דנפסד אוכל ממאכל אדם שכד"א אף איסור הנאה מותר למכור כיון דאיסור הנאה מאכילה נפקא וכיון דליכא איסור אכילה אף איסר הנאה ליכא, א"כ לוקמא הך דלא ישנו לנכרי אמה"ח היכי דנפסד מאכל אדם ומותר למכור ורק משום לפ"ע אסור ולרמב"ם לא ס"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור, ע"ש שמאריך אם בגיד ובאבמ"ח חייב שלא כדהנ"א ועי' פמג"ד סי' ס"ב, ובדרוש וחידש מרעק"א:

מל"מ פ"ג משגגות הלכה ט' מסתפק אם אכל ח"ש חלב ביוכ"פ סמוך לחשיכה ובמצא יוכ"פ אכל ח"ש אחר אם מצטרף וע' שואל ומשיב ח"ד סי' קע"ו קפ"ז:

בכורים פ"ב התרומה ובכורים חייבים עליהם מיתה ואסורים לזרים כתב רע"ב בחנם היא שמיה דכיון שחייבין עליהם מיתה פשיטא שאסורים לזרים, ולר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת מצינן למימר דתנן אסורים לח"ש שהוא אסור מה"ת ואין בו לא מיתה ולא חומש שמ"ק ב"מ דף נ"ג כתב ותימא מה חידוש בא להשמיענו כאן מ"ש מכל איסורין שבתורה דח"ש אסור לר"י כולו וי"ל דאיצטרך משום דמרבינן ח"ש מכל חלב וסד"א דומי' דחלב דאיסורי שוה בכל ולר"ל נמי סד"א הכא לא החמירו כיון דשרי לכהנים קמ"ל דאין חילוק ע"ש:

חלה פ"א משנה ט"ו החלה והתרומה חייבין עליה מיתה ואסורים לזרים תויו"ט כתב רע"ב לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת כ"כ הר"ש מטעם ירושלמי וקשה לי דהא אף דמאן דאמר ח"ש דרבנן לא לחנם היא שנויה דנוקים לה מדרבנן ע"ב, וראש שם צ"ע ע"ש:

תרומות ירשלמי פ"ח הא"י רא"א הלועס כבלוע אף בשבת כן, אף בפסח כן, אף ביוכ"פ כן, אף בנזיר כן, אף בנבילות כן, אף בטרפות כן אף בשקצים כן, אף ברמשים כן עכ"ל עי' כ"ס או"ח קי"ז:

פ"ו מ"א, מודה רשב"ל באיסורי הנאה, ומודה רשב"ל ביוכ"נ ומודה רשב"ל בעתיד להשלים, ומראה פנים כתב משמע מהכא דמודה רשב"ל ביוכ"פ דאסור ח"ש מה"ת אבל בבבלי דפריך אלא לרל"ק מא"ל ומשני מודה רל"ק שאסור מדרבנן:

מר"מ שיק או"ח סי' קס"ד מבאר כוונת ירושלמי בעתיד להשלים, אין כוונתו דדעתו למלאות תוך אכילת פרס דזה פשיטא שהוא חייב על ח"ש שלאחרו, אלא הכוונה