עט סופר חלק ג יג

הטעם משום עשה דל"ת אבל ר' יוחנן דסבר ח"ש אסור מה"ת א"כ מליקה וכלאים שוים דהטעם משום עשה דל"ת על כן אמר פרשה זו אליהו עתיד לדרשה ע"ש באריכות אם יוצא באכילת קדשים בפחות מכזית, ועי' בהערות לתשובת מוצל מאש סי' נ"א הארכתי בזה, ובהערות לסי' ט"ז הארכתי אם וצא ביותר בכא"פ ואם חייב ברכת המזון באכל יותר מכא"פ ע"ש:

פרט ט'. לקוטים. פלתי בבית הספק, הקשה לרל"ק דאמר ח"ש מותר מה"ת יתענה ב' ימים ביוכ"פ דהיינו שלא יאכל ושתה תוך כדא"פ ככותבת ואין כאן סכנה ע"ש, ומחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ט"ל כתב עפ"י פמג"ד סי' ר"י אם אכל עד ששבע חייב בבהמ"ז מה"ת אף שאכל מעט מעט ורק אם אכל כזית אז אמרי' ביותר מכדי אכ"פ אין מצטרף ע"ב, א"כ מי שאוכל ביוכ"פ כל היום ח"ש ביותר מכדי אכ"פ עד שיהי' שבע וחרב לברך בהמ"ז מה"ת חייב כרת כו' ואח"כ כתב שמצא בפמג"ד סי' תרי"ב שכתב שחצי שיעור אסור מה"ת ועיניתם נפשיכם אף ח"ש אסור והלמ"מ לפטרו מעונש לפ"ז דין חדש יש ביוכ"פ דאלו בשאר איסורים ח"ש לית ביה עשה כ"א איסור בעלמא וחייל עליה שבועה משא"כ ביוכ"פ דיש עשה בח"ש אין שבועה חל ע"ש באריכות פלפול נאה:

על ק' האחרו' האיך אנו הולכין אפי' פסיע א' בשבת צעק מו"ח הגז"ל דאם אמרה תורה דבשבת אסור לילך יותר מאלפים יש להק' כנ"ל אולם הלא התורה הקפידה על הריחוק מבית שביתתו אלפים אמה ואחר האלפים מתחיל האיסור ואיך נאסר בתוך האלפים:

בפתיחה כוללות להלכות פסח ח"ר אות ח' כתב ודע אם נאמר ח"ש אסור מה"ת דחזי לאיצטרופי וזה דוקא באכילה הא הנאה י"ל דח"ש מותר, א"כ קשה הא דמהני ביטול הגרוע כתב הר"ן שני דברים אינן ברשותו של אדם ובגילוי דעת סגי, הא מ"ה ממון גמור הוא דפחות פחות מכזית יכול להנות ממנו כמה פעמים, וי"ל כיון דמדרבנן אסור לאו דיליה הוא ומ"מ קשה הלשון ועשאן הכתוב כו':

בפרק ג' אות ד' יש להסתפק בנהנה בח"ש אי אסור מה"ת או מדרבנן דשמא כל חלב לרבות ח"ש זה באכילה לא בהנאה מיהו מדאמרי' שני דברים אין ברשותו של אדם וגם מקדש בחמץ אין חוששין לקידושין ואי מה"ת מותר להנות מח"ש ברשותו מקרי שיהנה פחות מכזית מעט מעט וגם ראוי שיהי' ספק קידושין ע"ש ועי' בפתיחה לבו"ח, כתב ח"ש אסור באכילה ומיבעיא לי בבשל ובהנאה אי אסור ח"ש מה"ת ואי הפירוש חצי לאיצרופי שיטעה ויאכל כזית כא"פ ויהא חייב ובשול והנאה לא שיך זה הלכתא כא"פ נאמרה על אכילה לא על בשול והנאה, א"ד הפירש חזי לאיצטרופי כפשוטו דראוי להצטרף על חצי זית אחר ויהי' שיעור שלם ועי' בסי' ס"ב:

שבת צ"א בעא מיניה רבא מר"נ זרק כזית תרומה לבית נימא מהו כו' תוס' וא"ת מ"ש כזית תרומה מחצי זית דהא קי"ל כר"י דח"ש אסור מן התורה, וי"ל דמ"מ כזית חמיר טפי שהרי זית הוא שיעור ללקות עליו בכ"מ כו', משמע גם בעשה ח"ש אסיר עי' מהרי"א קסא או"ח שמביא פסקי תוס' אות ש"ך ז"ל ח"ש אסור מה"ת ד"ה כגון עכ"ל ותמוה טובא הא ש"ס ערוך ביומא מימרא דר"י ולא תוס' חידשו כן, אבל כוונתם על מש"כ תוס' דגם באיסר עשה כתרומה טמאה ח"ש אסור מה"ת ע"ש:

במשניות סוף פ"א דשבת תפארת ישראל הקשה לרל"ק, הרי כתב בעשותה בעשה כולה ולא מקצתה שבת דף צ"ב ומדמעיטו מקרבן ש"מ דחייב ע"ש ושו"מ ח"ב סי' ק"כ כתב לישב רל"ק דסובר ח"ש מותר היינו במידי דאכילה שהרי נאכלה קודם שיבא החצי שיעור השני רק שחזי לאיצטרופי בכדי א"פ, אבל בכה"ג שארג ח"ש או אפה ח"ש וכל שנארג אח"כ או יאפה עוד יהי' גם האריגה שעשה בשבת או אפייה הלז עי"ז יצטרף ויהי' נארג בגד שלם ונאפה פת א"כ בכה"ג ר"ל מודה ג"כ דעכ"פ ח"ש הראשון עוד נתקיים בכשיעשה אח"כ ואף ר"ל מודה ומיושב ח"ץ פ"ו ע"ש:

במקנה כלל ל"ט פרט א' הבאתי ט"א סוף מגילה שכתב לרל"ק ח"ש מותר אי אמרת הואיל אין לך דבר שלא חזו לאורחי ישראל אפי' דבר איסור פחות פחות משיעור, ולכם ולא לעכום היכי משכחת, ועי' מחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ל"ט פלפול גדול עם אחי מורי הגאון בע"מ מטה נפתלי נ"י אם בעבור ח"ש מותר לעשות מלאכה ביו"ט:

ארע"א דרבנן אות ר"ס ח"ש אץ חילוק בין איסורין דאוריי' לאיסורין דרבנן ובעינן ס' לבטלו ואף דהוי דבר שלעולם לא בא לידי מלקות הא חזי לאיצטרופי וכ"כ ריב"ש רפ"ז ופר"ח ס"ח, וריב"ש רפ"ח כתב דהיינו דוקא באכילה אבל בטעימה ח"ש אינו אלא מדרבנן דלא שייך בזה טעמא דחזי לאיצטרופי:

יד מלאכי אות רנ"ו מביא בשם חו"י ח"ש אסור היינו בדברים שעיקר איסורן מן התורה ורבנן קבעו בהו שיעורא למלקות או לקרבן ואע"ג דאסמכהו אקרא, אבל דבר שנזכר שיעורו בתורה בפירש כגון טלטול ד' אמות וכיוצא, וכן בדבר שאין לו עקר מן התירה בלאו כגון כל שיעור' טומאת אוכלין ומשקין ודומיהם לא שייך בזה לאסור ח"ש, באות רנ"ט כתב בשם ריב"ש ח"ש אסור באיסר דרבנן, ספק בח"ש אי אמרי' ספיקא לחומרא עי' בפתיחה כוללות חלק א' דין ג' ח"ש שלא כדהנ"א עי' כ"ס קי"א, ועי' במר"ם שיק או"ח סי' י"ג אם באיסר דרבנן ח"ש אסור: