עט סופר חלק ג קלח

כפתור ופרח פ"ו מביא רבינו ברוך מפריש רצה להקריב קרבן בשנת טוב לאלף הששי ועי' כפ"ת סוכה דף ל"ד וח"ס סי' רל"ו ש"ו נב"י או"ח סי' ל"ה, וחתן סופר ריש ח"ב ועי' ירושלמי מגילה פ"א הלכה י"א שאל אנטונינוס לרבי מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו עי' במפרש שאל אם מותר לו לבנות מזבח להקריב לשם, א"ל גנוז ולא להקריב ולמה לא יהי' מותר להקריב צ"ע ואולי שלא במקום המזבח רק במה ועי' תשובת בנין ציון סי' א' ב' ג':

ר"ש שביעית פ"ו כתב ואפי' אית ליה לר' יוחנן בטלה קדושת הארץ דתרומות ומעשרות, לא קשה מידי הא דשמעינן ליה בזבחים ק"ז דמעלה בזה"ז דלא בטלה קדושת הארץ ואע"ג דבחורבן בית הראשון לא בטלה קדושת הבית קדושת הארץ דתרומה ומעשר בטלה דאין זה תלוי במחיצות דקדושת מחיצות מילתא אחריתי ויתכן דנפקא לו כדרשינן אשר לא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן א"נ מדכתיב זאת מנוחתי עדי עד דהני קראי מוכחי דירושלים אין אחריה היתר, ועי' דברי אמת:

בקול סופר בסופו נדפס קונטרס גדול בסוגי' מאכילין קל קל באות כ"ב כתב נב"י בסי' ל"ו התפלא על רמב"ם שפסק פי"ד ממ"א בחולה נבילה ותרומה נותני' נבלה והקשה הנב"י בגמרא קאי אי תרומות ומעשרות מה"ת אז נבילה קל מתרומה אבל מקדושת עזרא ואילך שפסק רמב"ם פ"א מתרומה אינם מחויבים מדאוריי' א"כ נותני' תרומה ולא נבילה ואיך סתם הרמב"ם ע"ב, ונלע"ד לחדש בעזה"י בביאת כל ישראל אז מחויב כל ישראל להפריש תרומות ומעשרות, אבל מימי עזרא הגם שנתקדשה הארץ אבל לא הי' ביאת כל ישראל אז לא הוטל עליהם החיוב להפריש תרומ"ע אלא הוי מצות רשות מי שחפץ להפריש תרומ"ע עושה מצוה, ואותו תרומה שהפריש הוה דאוריי' להתחייב מיתה דהא היא בא מקדושת א"י שנתקדשה גם לעתיד וכ"ל רמב"ם לפיכך לא חייבין אותן מה"ת ומיושב קושי' כ"מ פ"א מתרומה הלכה כ"ה איך אמרו ביבמות פ"ב ר' יוחנן סובר כר"י הא עכ"פ לא הוי ביאת כולם, לפמ"ש ניחא אי קדושה שנייה נתבטל ואין לארץ קדושה כלל אז אפי' הפריש תרומ"ע רק איסר דרבנן אבל אי קדושה שנייה קדשה לע"ל א"כ אין בפירות חסרון שלא יתקדשו בקדושת תרומות אבל הקב"ה לא נתן חיוב רק אם כל ישראל יחנו יחדיו בא"י אבל עכ"פ נשאר מצוה דרשות ומי שמפריש הוי תרומה מדאוריי' ואסור בטומטם לאכול ומיושב כמה קושי' מ"ל פ"י מתרומות הלכה י"ז ע"ש:

מ"ר נשא פי"ד, לי גלעד ולי מנשה אם בא אדם לומר מפני מה בנה יהושע מזבח בהר עיבל והלא המשכן קיים אמור לו אני שאמרתי ובנית שם מזבח לה', יהודה מחוקקי זה דוד אם יאמר לך אדם למה הקריב דוד בשעת איסור במות אמור אלקים אני הוא שאמרתי להקם לה' מזבח ועי' ילקוט תהלים ובספר דרכי הוראה בהוספות לפרק שלישי, כתב ראינו לדעת המדרש מזבח יהושע ודוד הוראת שעה הי' אע"ג שלא הוקם עדיין המקדש בירושלים והותרו במות, ע"כ לומר דס"ל למדרש דאף קדושת משכן אין אחריה היתר עי' ירושלמי פ"ק מגילה, והש"ס בבלי לא חשוב אלו להוראות שעה אחרי שפשטות המשנה זבחי' ק"ב דעד שלא הוקם המקדש הותרו הבמות ע"ש:

כלל ע"ה. פתיחה לסוגי' וושט. פרט א' יבמות דף ל' וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק קידושין, זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קידושין ספק גירושין, כתב בכתב ידו וכו' גמרא ואלו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני, מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק ע"ש:

תוס' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הויא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לו הוי בחזקת היתר לשוק, וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה וא"ת דהכא מוקמי' אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק הי' עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי' ובחולין דף ט' אמרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחט' נשחטה בחזק' היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתילד אחר השחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעיים אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק הי' עדיין בחזקת איסור, ואר"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכחא מילתא לאיסורא טפי מדלהיתרו וכן ההיא דישב לה קוץ בוושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה ע"ש:

רשב"א כתב איכא דקשיא ליה והא באסור א"א קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור הות קיימא השתא דמת נעמידנה בחזקת איסור ואע"ג דאיסורא קמא אסתלק להו, דכוותה אשכחן בעלמא דמחזקינן מאיסור לאיסור כדאמרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כלומר בחזקת איסור אבמה"ח, עד שידע לך במה נשחטה, ואע"ג דמשעה שנשחטה