עט סופר חלק ג קלה

ממילא מוקמי' הסברא דאין אחריה היתר כלל ע"ש, עי' ידב"ש דרוש ה':

תורת משה פ' ויחי על פסוק בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ פרש"י ולא הכנסתיה לארץ, והקשה רמב"ן וכי בח"ל נקברה ועוד בקרא כתיב בארץ כנען, לענ"ד אעפ"י שא"י מוחזקת להיות לנו לנחלה מאבותינו אבל איננה מקודשת עד שקידשה יהושע ע"י כבוש ועזרא ע"י רשיון מלך כורש כמבואר ברמב"ם, וכל זמן שלא נתקדשה אם כי חשובה וטובה יותר מארץ מצרים ושארי ארצות כי זה שער השמים אבל מ"מ דין ח"ל יש לו לבד מערת המכפלה שקנאו אברהם למקנה מאדני הארץ בני חת, ויעקב קנה מקום למזבח בשכם במאה קשיטה, והה"נ אם הי' מכניס רחל לתוך העיר בית לחם והי' קינה שם מקום קבר מאדני העיר הי' המקום ההוא מקודש בקדושת א"י, אבל עכשיו שקברה בשדה במקום הפקר לא נתקדש המקום עד בימי יב"נ שנתקדש כל א"י אבל עד אז היא בארץ כנען כמו בח"ל ומעתה צדקו דברי רש"י זצ"ל עכ"ל:

פרט ב'. רמ"בם. רמב"ם פ"א הלכה א' הלכות תרומות, התרומות ומעשרות אינן נוהגין מה"ת אלא בארץ ישראל בין בפני בית בין שלא בפני בית הלכה ב' א"י האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפי' מן הארץ שניתן לא"א אינו נקרא א"י כדי שינהגו בי כל המצות [עי' מר"ם ברבי כתובות דף כ"ה כתב לישב קושי' מרי"ט דהקשה הא רל"ק סבר תרומה בזה"ז דרבנן וקאמר ביבמות אין מאכילין בזמן חזה ושוק אפי' תרומה דרבנן גזירה דלמא אתי למיכל תרומה דאוריי' אלמא בימי עזרא דהוי זמן חזה ושוק הוי תרומה דאוריי']:

הלכה ה' כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן שקדושה ראשונה לפי שהי' מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל כיון שעלה בני גולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולע"ל, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרו' מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלין ופטרה מן המעשרות וכתב ראב"ד א"א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בא"י:

הלכה כ"ו התרומה בזה"ז ואפי' במקום שהחזיקו עולי בבל ואפי' בימי עזרא אינה מה"ת אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית לא כשהי' בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזה"ז אלא מדבריהם כתרומה, ראב"ד כתב לא כיון להלכה דקי"ל כר' יוחנן דאומר תרומה בזה"ז דאוריי' והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא עי' או"ח קידושין דף ל"ז ד"ה אף החדש מלאכלו לפני העומר:

מעשר שני פ"ב, מע"ש נאכל לבעליו לפנים מחומות ירושלים שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, ונוהג בפני בית ושלא בפני בית אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית שנאמר מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מע"ש לא יאכל אלא בפני הבית, וכ"מ מביא סמ"ג עשין קל"ו כתב על מש"כ רבים אף מעשר לא יאכל אלא בפני הבית, ובספר התרומה שאם הפירות לא הוכשרו שמותר לאכלן בירושלים מניין לו ע"כ, ואיני יודע מאי קשיא ליה שרבינו מביא ראיה מפסוק שאינו נאכל אלא בפני הבית וכי לא הוכשר מאי הוי עכ"ל כפ"ת דף ל"ד שקאי על ספר תרומה ולא על רמב"ם:

מעשה קרבנות פי"ט, מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, ובפ"א מאיסר מזבח המטיל מום בקדשים בזה"ז אינה לוקה וצ"ע עי' באחרונים וט"א במגילה:

בית הבחירה פ"ו אין מוסיפין על העיר או על עזרות אלא עפ"י מלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועפ"י סנהדרין של ע"א זקנים שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו לדורות ומשה רבינו מלך היה:

הלכה י"ד, כל מקום שלא נעשו ככל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא הי' שם לא מלך ולא אורים ותומים ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידש לע"ל:

הלכה ט"ו לפיכך מקריבין קרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלין ק"ק בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומע"ש בכל ירושלים אע"פ שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה