עט סופר חלק ג קלג

בערכין דף ל' מפ' מקרא מ"ט לא קידשה לע"ל, ואי הל"מ הוא קרא למה לי ע"ש ועי' יבמות ט"ז בתוס' עמון ומואב וכו':

יבמות דף פ"ב, תניא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושנייה יש להן [ירושה ראשונה בימי יהושע הוי ירושה וכן שנייה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת ארץ] שלישית אין להן [כלומר לא בעי למהדר ומירתא דירושה עומדת היא ואשמעי' האי קרא דלא בטלה קדושת ארץ בגלות טיטוס] תוס' פר"ח ראשונה ירושת אברהם יצחק ויעקב שנייה ירושת יהושע ומשם ואילך קדשה לעולם ולא יתכן לפרש כן וכו' עוד שאל הר' שמואל את ר"י דהכא קאי ר' יוחנן בר' יוסי דירושה ראשונה ושנייה יש להם דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל, ובזבחים ק"ז קאמר הש"ס לר"י דקידשה לע"ל, והשיב ר"י דלמעשרות ודאי לא קדשה הארץ לעתיד אבל קדושת ירושלים והבית קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה מאשר לו חומה דרשינן במגילה אע"פ שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן וכו' ועי' ביצה דף ה' ע"ב בקש ר"א להפקירו לעניים ע"ש בתוס':

מגילה דף יו"ד, שילה יש אחריה היתר [כשחרבה שילה הותרה הבמות] וקדושת ירושלים אין אחריה היתר, א"ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה, קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל, דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים מקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחריה היתר אף נחלה יש אחריה היתר, אמרו ליה אמרת א"ל לא אמר רבא האלקים אמרה ומ"ט קא הדר ביה משום דמותיב ר' מרי קדושת שילה יש אחריה היתר קדושת ירושלים אין אחריה היתר, ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא הי' להם עוד היתר והיא היתה לנחלה וכו', תוס' הקשה הר"ר חיים אמאי הדר ביה לימא אנא דאמרי כמאן דאמר לא קדשה לכך נראה להר"ר חיים לכ"ע מודו משבאו לירושלים נאסרו הבמות ושוב לא הי' להן היתר והני תנאי בהאי פליגי דמ"ד לא קידשה סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולין להקריב עכשיו ומ"ד קדשה סבר דבמקום מזבח מותר להקריב אבל לא בבמה עי' מר"ם ברבי כתובות דף כ"ו באריכות:

מלוא רועים הקשה לרמב"ם שיש חילק בין קדושת הבית לקדושת ערי חומה האיך קאמר במגילה הני תנאי כהני תנאי הא ר"א ור"י מקדושת הבית מיירי ואידך תנאי מקדושת ערי חומה מיירי ויש לומר דאידך תנאי מודו דקדושת הבית לא בטלי כדס"ל לרמב"ם מפני שכינה לא בטילה וצ"ע ועי' דברי אמת סוף קונטרס יו"ד דף קכ"ג שהקשה גם לראב"ד דנימא רב נחמן אנא דאמרי אפי' כראב"י ע"כ לא קאמר אלא בשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא:

טור אבן הקשה לר' יצחק דס"ל אי ק"ר לא קדשו לע"ל מקריבין בבמה והא משמע מר' יהושע אי ל"ק אף במקום בה"מ אין מקריבין דיהיב טעמא שמקריבין משום ק"ר קלע"ל הא אי ל"ק אפי' במקום בית אין מקריבין וכ"ש במ"א, ומביא ראיה לפי' ר"ח מחולין דף ט"ז הקשה תוס' לגירסא במכות לעולם לא קידשה לע"ל א"כ לר"ח הותרה הבמות א"כ מאי קאמר הכי לר"י אירחקו להו טפי אדרבה איקרבא להו טפי כיון דהותרה הבמות אבל לפי ר"ח ניחא דאע"ג דס"ל לר"י לא קידשה לע"ל אפ"ה קדושת ירושלם אין היתר הבמות אחריה ועוד ראיה מע"ז דף י"ג קאמר רבא בזה"ז לית בה משום מטיל מום בקדשים וכו' הא חזי להקרבה כשהוא תם וכשנעשה מום לא חזי להקרבה בבמה כדאמר זבחים דף ק"כ, אלא ש"מ דאפי' למ"ד לא קלע"ל אפ"ה אין היתר בבמה וכל העולם כולו דין במה עליהם:

ערכין דף ל"ב, מ"ט דמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתא ולא קידשה לע"ל דכתיב ויעשו בני גולה השבים מן השבי סוכות כי לא עשו מימי יהושע ב"נ אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא אלא מקש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, ואומר והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותך בחידש כל דברים הללו אף ירושתך בחידש כל דברים הללו:

חולין דף ז' העיד ר' יהושע בן זרוז וכו' על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבו את בית שאן כולה על ידו וכו' ומי איכא למ"ד דבית שאן לא מארץ ישראל הוא והכתיב לא הוריש מנשה את בית שאן אישתמנותיה הא דאמר ר"ש וכו' הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל והניחם כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית [ובית שאן מהן הי' ואותן שקדשו הן לא בטלו בחרבן שני כדאמרי' יבמות פ"ב והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשת ירושה ראשונה ושנייה יש להם שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שנייה ירושה, אבל ירושה שלישית אין להם שהשנייה לא פסקה הלכך בימי רבי נהגו איסר בארץ]:

זבחים ק"ז:

איתמר המעלה בזמן הזה ר"י אמר חייב רל"ק אמר פטור, רי"א חייב קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל רל"ק אמר פטור ק"ר קדשה לשעתה ולק"ל וכו' ועי' תוס' דף נ"ט ד"ה עד שלא נבנה מזבח שהקשה אמאי אר"י המעלה בזה"ז חייב דקדושה ראשונה קידשה לע"ל הא אינו ראוי לפתח אהל ע"ש: