עט סופר חלק ג קלב

ש"ש מצד פדר"י א"כ כבר משומר הוא למה שמכר ומשתמש במעות על כן נעשה כשואל ומחייב באחריות ודו"ק כי נפלא הוא:

תוס' שבועות דף מ"ד וא"ת המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו והמודר הנאה ממעיין מותר לטבול טבילה של מצוה ואמאי הא מתהנה לר' יוסף וי"ל דשאני שומר אבידה ומשכון דכ"פ שיתעסק בה לשוטחה לצורכה יפטר מליתן לו אבל התם יכול לכוין לתקוע ולטבול במקום שלא יבא שם עני באותה שעה ויש"ש הקשה משופר של ע"ז עי' לעיל ולי צ"ע בכל הסוגי' כי אי אפשר ולא קאמכוין מותר וגם בפסיק רישא כתב ר"ן בחולין בהנאה פ"ר מותר א"כ הוא אינה מכוין כלל להרויח רק לקיים המצוה והנאה בא ממילא למה יהי' אסור ה' יאיר עיני בתוה"ק, ועי' טעה"מ פ"ז מלולב לשיטת רשב"א נדרים ט"ו דהנאת הגוף בהדי מצוה מותר לא קשה קושי' תוס' ועי' באחרונים למה לא הקשה תוס' משופר של עולה ומשופר של ע"ז וכדומה, עי' בספר דרכי תשובה סי' יו"ד סק"ו שאסור לשחוט בסכין של ע"ז בשעה שעני עומד לפניו כיון דפטור ליתן פרוטה לעני ע"ש ומלא רועים ערך מצלה"נ אות ח' עי' במקנה כלל כ"ב פרט י"ב:

מה שהקשה תוס' בנדרים הא בפרוע חובו אמרי' שמבריח ארי הוא אולי י"ל עפ"י ש"ך ח"מ סי' רל"ב וקצה"ח סי' ק"ד ס"ק ב' כתבו שפריעת בע"ח רק כשתובע אפי' נשבע לפרוע אינו עובר אלא כשתובע ע"ש א"כ יש חילק רב בין פורע חובו שעדיין לא חל החיוב בין שומר אבידה שעני עומד ומבקש ומחויב ליתן לו די מחסורו:

כלל ע"ד. קדשה לשעתה. פרט א'. עדיות פ"ח, אר"א שמעתי כשהיו בונים בהיכל [בימי עזרא] עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונים מבחוץ ובעזרה בונים מבפנים, אר"י שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין ק"ק אע"פ שאין קלעים קדשים קלים ומע"ש אע"פ שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא [פי' רע"ב, לפי שקדושה שקדש שלמה את הבית קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, וכן קדושת ירושלים קדשה לעולם אבל קדושת שאר ארץ ישראל לא קדשה בכבוש ראשון אלא לשעתה עד שחזרו עולי בבל וקדשוה קדושת שניה ואותה קדושה קדשה לע"ל]:

לא זכיתי להבין אר"א שמעתי וכו' וטעם שעושים קלעים לקדשו כי קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל עי' במגילה וצ"ע אם לא קידשה לע"ל אז הותרה הבמות ובכל מקומות מה צריך לקדשו:

שבועות דף ט"ו איתמר ר"ה אמר בכל אלה תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידש' לע"ל, ועזרא לזכר בעלמא הוא דעבד, ר' נחמן אמר באחת מכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ועזרא קדושי קדיש אע"ג דלא הוו אורים ותומים וכו' תנאי היא דתניא אר"א שמעתי כשהי' בונין בהיכל עשו קלעים וכו' אר"י שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית וכו' מכלל דר"א סבר לא קידשה לע"ל א"ל רבינא לראש"י דילמא כ"ע קדושה ראשונה קידשה לע"ל ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מה דשמיע ליה קאמר וכו':

תוס' כ"ע קידשה לע"ל, וא"ת בחגיגה דף ג' אית לר"א דלא קידשה, גבי עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וביצה דף ג' אית ליה לר"א תרומה בזמן הזה דרבנן וי"ל דקדושת הארץ לגבי תרומה ומעשרות בטלו והכא איירי בקדושת מחיצה דאפשר דלא בטלה, וקדושת בתי ערי חומה דמייתי בסמוך נמי הוי קדושת מחיצה ואע"ג דקדושת ארץ בטל מ"מ ביקש ר"א להפקיר כרם רביעי לעניים דמדרבנן הי' צריך להוליכו לירושלים ע"ש:

תוי"ט פ"ח עדיות מתני' מע"ש אעפ"י שאין חומה הא תנן פ"ק דמע"ש ואם אין מקדש ירקבו האי תנא ס"ל דלא קדשה לע"ל, ותמיה בשבועות ט"ו בזבחי' ק"ז, במגילה יו"ד אמאי לא מייתי מתני' דמע"ש דלא קידש לע"ל:

חגיגה דף ג' הילכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מ"ט הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית [קדושה ראשונה שקידשה יהושע לשעתה לא קידשה לע"ל אבל קדושה שנייה נתקדשה לעולם כדתני' ביבמות דף פ"ב קדושה ראשונה ושנייה יש להן שלישית אין להן לפיכך בשאר א"י אין זריעה בשביעית אבל עמון ומואב הניחו מלקדשן כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית בלקט שכחה ופיאה ובמעשר עני לכך תקנו להן שיהו מעשרין מעשר עני וברשות החכמים הי' להטיל עליהן איזה מעשר שירצו לפי שאין חייבין מן התורה]:

טור אבן כתב האי הלכה למשה מסיני לאו דוקא דהא מדרבנן הוא דאלו מה"ת פטורי לגמרי כיון דלא קידשה לע"ל, אבל אין לפרש דהא דקאמר הל"מ אעיקרא דמילתא קאי דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וכיון דלא קידשה רשות ביד חכמים להטיל עליהם איזה מעשר שירצו להטילו מעשר עני כדי שיאכלו עניים בשביעית ליתא דהא