עט סופר חלק ג קלא

בשעת ק"ש ותפילה אז פטורין מק"ש ותפילה ותפילין דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן וכתב מג"א פרש"י ותגריהם הלוקחים כדי להמציאן למכור למי שצריך להם עכ"ל משמע דאם עושה כדי להשתכר בו לא מקרי עוסק במצוה וצ"ע דבנדרים דף ל"ג משמע דמחזיר אבידה הוי עוסק במצוה אע"פ שנוטל שכר וי"ל דהתם אינו נוטל אלא שכר בטלתו אי נמי התם עיקר כוונתו להשיב אבידה אבל הכא עיקר כוונתו להשתכר עי' תל"ג עכ"ל ועי' מחהש"ק, ומגן גבורים כתב בפסחים דף נ' ת"ר כותבי סת"מ וכו' אינם רואין סימן ברכה ובפר"ח סי' תס"ח מביא פוסקים דאיכא איסור ומיושב קושי' מג"א מנדרים משום דאם עשה להשתכר איכא איסורא א"כ פשיטא דלא מקרי עוסק במצוה משא"כ באבידה ע"ש שמאריך שכותבי סת"מ שפטורין צ"ע כי אין זה המצוה רק הכנה למי שיצטרך המצוה ומיושב רמב"ם שלא הביא דין זה ועי' כ"ס או"ח סי' קי"ט:

מה שכתבתי לעיל מדברי חיים בעבור ברכת השחיטה יש לו פדר"י צ"ע אי אמרי' במצוה דרבנן ידחה מצות עשה דאוריי' וראיה דלא אמרי' כי שער אפרים סי' ל"ח מאריך אם מותר להדליק נר חנוכה בב"ח כי מצוה ללה"נ הא יש לו הנאה פדר"י בע"כ בדרבנן לא אמרי' כן וכל ברכות רק דרבנן ומצאתי בחתן סופר ח"ב מביא מס' שנות חיים ראיה דעוסק במלוה דרבנן פטור מפדר"י מנדרים דף ל"ד וקי"ל סימנים דרבנן מה"ת אין צריך להחזיר וחתנ"ס משיג שמחויב להחזיר מדאוריי' מפני ספק, ופלא כי פנ"י כתובות י"ב הקשה למה צריך התורה לסימני' הא ברי ושמא בריא עדיף ותי' שיש רוב דעלמא נגד ברי שלו יע"ש, עוד מביא ראיה כי תומים ס"י הקשה מב"מ נ"ז השומר זרעים אין נותנין לו שכר שבת לפי' אין אחריות עליו אכתי יהי' ש"ש מצד פדר"י בהנ"ל מיושב אי אמרי' במצוה דרבנן חייב בפדר"י ועי' תשובת מהרי"א יו"ד ש"י מביא גמרא סוטה דף מ"ד פליגי כה"ג, ופמג"ד או"ח סי' רמ"ח ועי' ערוך לנר סוכה דף כ"ה עי' בדמש"א סוף דברים ערך פסח אות כ"ט שייך לכאן:

ישו"י סוף הלכות ר"ה כתב קושי' תוס' שבועות דף מ"ד קשה גם לרבה דסבר דשומר אבידה הוי ש"ח לפי רדב"ז ח"א תקי"ט כתב דמודה רבה שאם נאבדה או נגנבה בשעה שהוא מתעסק בה חייב שהרי באותה שעה פטור הי' מלמיתב לעני ריפתא בשביל כך נעשה ש"ש ונמצא שאין מחלוקתם אלא בזמן שהאבידה בבית ואינו מתעסק בה עכ"ל וא"כ גם לרבה יקשה אמאי מותר לתקוע תקיעה של מצוה הרי יש לו הנאת הגוף שפטור למיתב ריפתא לעני וצריכין אנו לתרץ כמ"ש תוס' לר' יוסף דיכול ליזהר ולכוין לתקוע בשעה שלא בא עני, וכיון שכן בשופר של עולה דהך אם תקע מיירי בשוגג במזיד אין בה מעילה, וכיון שלא ידע אם הוא קודש וחשב שהוא חולין מאין הי' יודע ליזהר לתקוע בשעה שאין עני לבא ע"ש באריכות:

בספר נחלת בנימין קכ"ח כ' בשבת כ"א אמרי' שמן וכו' מדליקין בחנוכה, והקשה פנ"י בשמן שריפה אסור בהנאה לישראל, ותי' דמצללה"נ, וכאן קשה קושי' תוס' הא נהנה מפדר"י כאשר כתב ערוך לנר סוכה כ"ה דאף בעוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה ד"ת, ולא שייך תי' תוס' שיוכל לילך במקום שאין שם עני, הא נר חנוכה צריך להדליק בחוץ במקום שבני אדם מצויים ותי' רק הנאה של כילוי אסור בת"ט אבל שארי הנאות מותר בתרומה ע"ש ועי' חתנ"ס ח"ב:

בילקוט הרועים אות העוסק במצוה כתב בשם ערוגת הבושם סי' כ"ח דדוקא במצוה שכיוצא בה אבל העוסק במצוה שבין אדם למקום אינו פוטר ממצוה שבין אדם לחבירו ע"ש:

ב"מ דף כ"ט פנ"י כתב לימא תהי' השיבתא דר"י, יש לדקדק לפמ"ש תוס' כאן דהא דס"ל לר"י דהיה ש"ש משום דעוסק במצוה בשעה שמתעסק לצורכה א"כ מאי מקשה הכא אמתני' דאיירי שכבר מכר אבידה ונשאר אצלו דמי האבידה דתו לא שייך ביה שום טירחא והתעסקות וא"כ נראה דבכה"ג תו לא שייך פדר"י דלא יהי' אלא ש"ש גופא שקיבל שכרותו לזמן ידוע וכו' ונראה דקרי ליה מתעסק במצוה במה שמתעסק בשמירת אבידה גופא כיון דלא קיבל עליו זו השמירה מדעתו אלא כמקיים גזירת המלך שציוה המקום לא תוכל להתעלם ואספת אל ביתך ע"ש שהאריך וזה שייך אפי' במעות אבידה ע"ב, עי' תוס' וראשונים לקמן דף מ"ג בהנאת תשמש רק שומר שכר וכאן חייב כשואל, חותני מורי הגאון ב"מ תשובת ריב"א זצ"ל מישב עפ"י נמ"י במפקיד חביות ושולח יד חייב באחריות הקשה שאין כל הנאה שלו כי נשמר בבית השומר ותי' כיון דמשתמש בענין שבעלי' מקפידים כלתה שמירתו ואין לבעלים שום הנאה ע"ב לכאורה למה הקשה כן בשליחות יד ולא בכל שואל שחייב באחריות הא אין כל הנאה שלו שנשמר בביתו אבל זה טעות כי גם בבית בעלים הי' משומר רק השואל ביקש שיעשה לו טובה להשאיל לו אבל אם הוא ניתן פקדון יען שלא נשמר בביתו שפיר הקשה אין כל הנאה שלו ומיושב הכל בשלומא אם נותן מעות צרורין ומותר להשתמש הוא רק שומר שכר ולא חייב כשואל יען שאין כל הנאה שלו כיון שנתן לו לשמור מעותיו יש לבעלים ג"כ הנאה אבל כאן באבידה שאוכלת והוא מכר ומשתמש במעות נעשה כשואל לחייב באחריות, כי אין הנאה לבעלים שמשומר המעות, כיון גם קודם שמכר אבידה נעשה