עט סופר חלק ג קל

משום דהואיל שהיו הולכים לדבר מצוה ועדיין לא הגיעו לשם הוי כמוליך אבדת בהמה להשקות דפטור. ערוך לנר סוכה כ"ה כ' שמעתי להקשות על או"ז מנדרים ל"א למה נענש מש"ר הרי עסק במצות הקב"ה לילך למצרים והכא אמרי' עוסק במצוה פטור ממצוה אף בשעת חנייתן ע"ש:

פרט ו'. רמב"ם. פ"ב מק"ש הי' עוסק בצרכי רבים לא יפסוק וכו' פ"ד מי שהי' לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל מצות ומק"ש לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מק"שו כו' וכתב כ"מ סובר רבינו דה"ה שפטור מכל מצות:

פ"ו מסוכה, שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה, [ואם השליח מקבל שכר בעבור שליחתו עי' בכ"ס קי"ט באריכות]:

פי"ג מאבדה, שומר אבידה כשומר שכר מפני שהוא עוסק במצוה ונפטר מכמה מצות עשה כל זמן שהוא עוסק בשמירתה וכו' ועי' ש"ך ח"מ סי' רס"ז:

פט"ו מאישות האיש מצווה על פ"ו וכו' ואם הי' עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"ש ת"ת מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושונה בה כבן עזאי ודבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהי' יצרו מתגבר עליו אבל אם הי' יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפי' הי' לו בנים שמא יבא לידי הרהור:

בפי' משניות אבות פ"ב כתב והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מהן מה היא אצל השי"ת וכל זה כדי שלא נודע איזה מצוה צריך מאד לשמרה ואיזה מצוה למטה הימנה אבל צוה לעשות ענין פלוני ופלוני ולא הודיע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל השי"ת מפני זה צריך להזהר עליהם כלם ומפני זה העיקר אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה מבלתי הקשה בין המצות אשר הוא מתעסק בה ובין האחרת אשר תבצר ממנו ולזה ג"כ אמרו אין מעבירין על המצות ר"ל כשיזדמן לך מעשה מצוה לא תעבירהו ותניחהו לעשות מצוה אחרת עכ"ל:

עי' קול סופר סוכה אות שצ"ד נסתפקתי אם מניח מצוה ראשונה ועושה השנית אם יצא ידי מצוה דכיון דהדין הוא שפטור ממצוה ומחויב במצוה ראשונה א"כ אם עושה המצוה השנית הוה מצוה הבא בעבירה שע"י שהניח הראשונה קיים השנית ולא עשה מצוה כלל וצ"ע:

אמרי בינה או"ח סי' י"ג כתב ויש להסתפק היכא דעוסק בספק מ"ע דחייב לעשות מן הספק אם פטור ג"כ מן המצות או די"ל אין ספק מוציא מידי ודאי, אולם מה דדעת פוסקים לפסוק כר"י דשומר אבידה כש"ש בההוא הנאה דפטור למיתב לעני כמבואר בסי' רס"ז, ולא אישתמיט אחד מפוסקים לומר זה דוקא ביודע בבירר שהוא אבידת ישראל וכו' אלא ודאי כיון מ"מ מספק רמייא עליו המצוה דלמא של ישראל הוא ממילא פטור ממצוה ע"ב:

שמעתי קושי' עולם האיך פטור מצדקה הא יש ג"כ לאו ועוסק במצוה אינה דוחה לאו, ותי' כיון שפטור מפתוח תפתח את ידך לו, לא חל הלאו לא תקפץ ידך כמובן:

מחבר ריש ע"ב המלוה על המשכון וכו' ה"ז ש"ש וכתב הש"ך משום משתכר בפדר"י נעשה ש"ש כל ימי היותו אצלו עד שיחזרנו לבעליו אפי' אחר שפרעו ועי' קצה"ח ס"ק ד' ועי' מבי"ט פ"י הלכות שכירות כתב המלוה את חבירו על המשכון בכל גוונא הוי ש"ש משום פדר"י דמצוה קא עביד דהלוה לחבירו וכו' להכי הוי ש"ש דכיון דבשעת הלואה נשכר בפדר"י נמצא שהוא ש"שכר עליו לעולם וראב"ד כתב דכל שעתא נמי הוי שומר שכר מפני שממתין לו ואינו מוכר המשכון ליפרע ממנו דמשמע שהוא פטור מפרד"י כל זמן המשך המשכן בידו ע"ש אבל משמע לאחר שפרעו חייב ליתן לעני ואינו עוד ש"ש אבל מטעם שעשה מצוה בשעת הלואה ונשכר בפרוטה שומר שכר עליו לעולם משמע גם אם פרעו לו:

מחבר סי' רס"ז כל זמן שאבידה אצלו חייב באחריות כש"ש וי"א דשומר אבידה אינו אלא שומר חינם וכתב הנתיבות עי' ש"ך הטעם משום דלא שכיח ונראה דאף אם באמת כבר נפטר פ"א מפדר"י דלא נעשה ש"ש והטעם כיון דתחילת קבלת לעצמו לא הי' בשכרו כדי שיהי' ש"ש כיון דלא שכיח אף שהגיע לידו הנאה ש"פ ממילא לא הוי ש"ש ע"ש:

בספר מנחת עני נדרים דף ל"ד, אבל נכסי מחזור איסורין על בעל אבידה לא מהדר דמהני ליה, וליכא להקשות דנימא דעשה דאבידה לידחי הל"ת ועשה דנדר משום דאפשר בשאלה לשיטת רשב"א דף ט"ז, משים דלא דחינן איסור מקמי ממון יעי' ב"מ דף ל' וכוונת הש"ס שם פי' ר"ן לכתובות דף מ' משום דעשה דהשבת אבידה תלוי בדעת בעל אבידה שיוכל למחול ממון שלו וממילא לא יהי' עשה כלל מהשבת אבידה יע"ש:

מחבר או"ח ל"ח פסק כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם וכל עוסקים במלאכת שמים פטורין מתפילין כל היום זולת ק"ש ותפילה ואם הי' צריכין לעשות מלאכתן