עט סופר חלק ג קכט

עוסק במצוה אע"פ שנוטל שכר ע"ב אולי יש לחלק במצוה שחיוב עליו לעשות כאבידה שמחויב להשיב אז השכר מותר כי זה כמו א"א ולא קאמכוין אבל כותבי תפילין ותגריהן אין חיוב עליו השכר אסור ועיי' כ"ס או"ח סי' קי"ט באריכות בזה:

שלט"ג כתב וכן העוסק בתורה אינה יכול לפטור עצמו מן תפילין אא"כ גורם לו להתבטל מלמודו עכ"ל, לא זכיתי להבין כי חיוב ללמוד תורה יומם ולילה ולא יקיים שום מצוה ועי' מלא רועים:

זבחים דף י"ט, כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם פטורין מתפילה ותפילין פרש"י דקי"ל עוסק במצוה פטורין מן מצוה ובערכין דף ג' הכל חייבין בתפילין כהנים איצטרך ליה סד"א הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי לכאורה יש סתירה להנ"ל עי' ישועת יעקב סי' ל"ח, עי' בית יצחק תפילין סי' ה' האין אכלו כהנים בעזרה בחג הסוכות כי לא הי' שם סוכה ואם אכילת קדשים נחשב עבודה עי' פסחים ע"ג ויומא ס"ט ע"ש ומטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה ליכא למיפטרינהו כיון שיכול לקיים שניהם ועי' עירובין דף ג' הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים דנראה מבואר דלא הי' סוכה בעזרה עי' תשובת ארץ צבי יו"ד סי' כ"א:

ט"ז סי' ק"ח מביא דרישה שפסק המתעסק בצרכי ציבור ועבר זמן תפילה שפטור מלהתפלל שתים לתשלומין כמו באבל ומשיג עליו ע"ש ואם עוסק במצוה פטור ממצוה אין זה כאונס שהי' בר חיוב ודו"ק:

סוכה כ"ה שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה תוס' שלוחי מצוה הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה או להקבל פני רבו ולפדות שבויין פטורין ואפי' בשעת חנייתן כך פי' רש"י ותימא אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות אלא ודאי לא מיפטר אלא בשעה שעוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה ע"ב, ורשב"א ור"ן הבאתי בפרט א' ע"ש:

והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר הי' טמאים לנפש אדם אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף דברי רי"ג רעק"א מישאל ואלצפן היו שהי' עוסקין בנדב ואביהו ד' יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר אם מישאל ואלצפן היו יכולין הי' ליטהר אלא עוסקין במת מצוה הי' שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח שנאמר ולא יוכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ביום ההוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות [שמעינן מיניה דעוסק במצוה פטור מן המצוה שהרי נטמאו במתיהן שבעה ימים לפני הפסח ואע"פ שטומא' זו תעכב על ידם אכילת פסחיהן אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבא] צריכא דאי אשמעינן התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח אבל הכא דמטא זמן ק"ש אימא לא צריכא ואי אשמעי' הכא משום דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת אימא לא צריכא:

תוס' משום דלא מטא זמן חיובא, ואין להקשות מזבחי' דף ק' דהולך לשחוט פסחו מטמא למת מצוה מולאחותו אפי' לאחר חצות, דמת מצוה שאני, אבל קשה לרבא דאמר התם אידי ואידי לאחר חצות אלמא מטמא לקרובים אפי' היכא דמטא זמן חיובא ואין לומר דהיא גופא ילפי' מחתן דפטור מק"ש דדלמא שאני ק"ש דלית ביה כרת כדקאמר הכא ולא אתי מיניה פסח דאיכא כרת ומטיא זמן חיובא:

ת"ר חתן והשושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק"ש משום ר' שילא אמרו חתן פטור והשושבינין וכל בני חופה חייבין [ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה]:

תניא אר"ח בן עקיבא כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן וכו' פטורין מק"ש וכו' ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ריה"ג שהי' אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה רמב"ם השמיט דין כותבי ספרים וכו' ומגן גבירים סי' ל"ח כ' שמצא ירושלמי בכורים פ"ג תנא כותבי סתו"מ מפסיקין לק"ש ע"ש:

ת"ר הולכי דרכים ביום פטורין מסוכה ביום וחייבין בלילה וכו' הולכין לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה [אעפ"י שאין הולכין אלא ביום ומשים דטרידי ודואגים במחשב' המצוה ובתיקוניה פטורין מן המצוה] כי הא דר"ח ורבה בר ר"ה כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוו גנ' ארקתא דסורא אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטורי, [שלוחי מצוה אנן שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ראש גלותא]:

רא"ש שלוחי מצווה פטורין מסוכה פרש"י הולכין בדרך מצוה פטורין בין ביום בין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום ותימא וכו' וצריך לומר דהכא נמי איירי בכה"ג שם יש לו לחזור אחר סוכה לצורך הלילה ובטל ממצותו ביום:

הג"א כתב בא"ז חילק דכל העוסק במצות בידיו או ברגליו שמשקה בהמת אבידה או מאכילה מיפטר בההיא שעתא למיתב פרוטה לעני אע"ג דאיפשר לקיים שניהם וכן לובש תפילין פטור בשעה שהוא לובש אבל אחר שהשקה או לבש תפילין חייב ואין זה קרי עוסק במצוה וכן רב חסדא ורבה דגנו ארקתא אע"פ שהי' יכולין ללכת לסוכה פטורים