עט סופר חלק ג יב

שבועות כדין שאר איסורין, הכלל העולה שדין זה אם בשבועות אסור מה"ת ח"ש מחלוקות בין ראשונים, לרמב"ן מותר לכתחלה לאכול פחות מכשיעור ואפי' איסור דרבנן ליכא ולרמב"ם ולר"ן אסור מה"ת ככל איסורין כו' וטור בסי' רל"א כתב שבועה שלא אכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה אבל אסור אפי' בכ"ש, מ"מ נ"ל דאין דין זה מוסכם, דהא תינח אליבא רבינו דפסק דשבועה חל על ח"ש משום דאינו מושבע עליו מהר סיני, אך לרשב"א בתשובה תרי"ו שכתב דאין שבועה חלה על ח"ש לדידן דקי"ל כר"י, א"כ לדידהו לא יתכן לומר האומר לא אוכלנה דאסור בכ"ש מדין ח"ש דהא בשבועות דף כ"ז אמרינן דאם אמר שלא אכלנה והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דאמר שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב, שלא אכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה וכל הפוסקים הביאו דין זה להלכה ואם איתא דהאומר שלא אכלנה אסור בכ"ש מדין ח"ש כי הדר אמר שלא אוכל אמאי חיילא שבועה שניה לסברת האומר דאין שבועה חלה על ח"ש ע"ש, ועי' ש"ך רל"ח ס"ק י"ב, רדב"ז ח"ג תקצ"ז כתב אם פירש בשעת שבועה שיהי' מותר בח"ש ה"ז מותר בשלמא כשאומר לא אוכל סתם או לא אוכל כזית דעתו לעשותו כאיסור תורה ושייך טעמא חזי לאיצטרופי אבל היכא דפירש שאינו נשבע על ח"ש דבר ברור שמותר:

המחבר רל"ט ס"ו הנשבע על דבר מצוה דרבנן השבועה חל כו' אבל אם כשבע לעבור על מצות ל"ת אפי' היא דרבנן לא חלה עליו שבוע, והקשה הש"ך לעיל סי' רל"ח פסק כרמב"ם נשבע לאכול פחות מכזית נבילה חייב בשבועה אע"ג דח"ש אסור מה"ת כיון שאין לוקין עליו מן התורה וכאן פסק דאפי' באיסור דרבנן לא חלה השבועה, וי"ל כמ"ש מר"ל חביב לר"ן דדבר דרבנן חמיר טפי מח"ש שאסור מה"ת, כשהוא אסור מה"ת הוי מרבוי דכל דוקא וליכא לאו מיוחד לאיסורו וכן שאין איסורו מפורש חל עליו שבועה, משא"כ כשהוא אסור מדרבנן דאיכא לאו לא תסור ע"ש, ול"נ עפ"י ריטב"א בסוגי' שכתב דנזירות חיוב גברא הוא דאי איסור חפצא הוא הא קי"ל ששבועה חל על הנדר ונדר על שבועה לקיים דהאי איסור חפצא והאי איסור גברא ע"ב, א"כ על ח"ש חל השבועה כי איסור גברא חל על איסור חפצא דח"ש, אבל איסור דרבנן בלאו לא תסור זה איסר גברא לא חל עליו שבועה שג"כ איסר גברא, אבל באמת זה טעות כי ריטב"א כאן ויותר מבואר בריטב"א קידושין דף נ"ד שכל איסורי תורה רק איסר גברא ראה זה חדש הוא ועי' ר"ן נדרים בסוגי' יש נדר בתוך נדר:

פרט ח'. אם במצות עשה שייך ח"ש. המל"מ פ"א מחמץ כתב אני תמיה לרא"ם דאית ליה דסתם אכילה בכ"ש אלא דאתא הילכתא ואפקיה לקרא ממשמעותיה לעונש דלא הוי כי אם בכזית, דהא תינח במצות ל"ת דכי אתא הלכתא לא עקריה לקרא מכל וכל דהא לדידיה כי אסר רחמנא בכל שהוא אסור אך במצות עשה אי אמרת דאכילה אפי' כ"ש במשמע א"כ כי אתא הלכתא עקריה לקרא מכל וכל דהא האוכל פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום עכ"ל:

כ"ס או"ח סי' צ"ו מאריך בנפלאות וכתב מצאתי חבר למל"מ בשבו"י ח"ב סי' ח"י מי שאין לו מצה רק ח"ש אין צריך לאכול דליכא מצוה כלל באכילת ח"ש ומביא ראיה מסי' תפ"ד הנשבע שלא לאכול מצה כל השנה אסור לו לאכול מצה בפסח, ולפי דקי"ל בשבועה שלא אוכל כזית משמע קשה יאכל פחות מכזית אלא ודאי לאו מצוה כלל באכילת ח"ש עכ"ל ודבריו נפלאו ממני הא רמב"ם ור"ן והכי קי"ל דנשבע שלא יאכל אסור בח"ש ככל ח"ש שבאסורי תורה, ואיך יאכל ח"ש כדי לצאת ידי מצוה קצת ועושה איסור דח"ש מה"ת מאי אולמי האי מצוה קצת מאיסר קל ח"ש ע"ב לענ"ד כאן ח"ש מותר כי אם יצטרף ויאכל עוד עד כזית אז אמרי' עשה דול"ת אם עבר כשיטת ריב"א ונב"י כידוע ועי' שערי תשובה סי' תע"ה באריכות, ועי' ריט"א חלה, דף נ"ה:

וקהלת יעקב כתב אי שייך ח"ש במצות עשה קודם כל ראיתי לחקור לר"ש דס"ל כ"ש למכות אם במ"ע ג"כ ס"ל דבאוכל פחות מכזית ממצה או מקרבן פסח יצא ע"ש באריכות, וברכי יוסף תפ"ב כתב קצת מצוה איכא בח"ש ע"ש, ונראה כי ריטב"א מכות י"ז כתב רבינו מאיר נתן טעם דלמלקות כיון דאכל במזיד אחשביה לחומר איסור להתחייב בכ"ש אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות עכ"ל, א"כ במצוה שהוא מוכרח לעשות לא שייך אחשביה ודו"ק, וכ"ס צ"ו כתב מתוס' שבועות משמע דלא כריטב"א ע"ב:

אם מקיים מצות אכילת קדשים בכזית או אפי' בכ"ש עי' יומא ל"ט וכל כהן מגיע כפול הצנועין מושכין ידיהם, כתב בחו"י אבל בכזית לא היו מושכין לקיים מצות אכילה אבל כאן לא הי' מצות אכילה לגמרי כיון שאין שם אלא כפול ולא הי' שבועין, עי' מנחות דף מ"ה כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים הא ישראל אכלו א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדרשה, רבינא אמר כהנים איצטרף ליה ס"ד הוא"ל ואשתרי מליקה לגבבייהו תשתרי נמי נבילה קמ"ל ותוס' הקשה א"כ גבי כלאים נמי נימא דהותר לכהנים הואיל ואשתרי לה בגדי כהונה, ודורש לציון דרוש א' הקשה מנ"ל דאשתרו נבילה גבייהו דלמא עשה דל"ת אלא דאפשר לקיים שניהם שיאכלו כהנים רבים כל אחד פחות מכזית וח"ש מותר מה"ת מדלא קפדינן בהא ש"מ דהותרה ומיושב קושי' תוס' בכלאים