עט סופר חלק ג קכח

מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש מן התפילה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, רבינו יונה כתב פטור מק"ש מן תפילה ותפילין כך היא הגירסא, ויש מפרשים דכיון שלא שנינו במשנה בפירש שפטור מכל המצוות האמורות בתורה אינו פטור אלא מאילו שלשה בלבד אבל בכל השאר חייב, ומביאין ראיה מסוכה דף כ"ה חתן פטור מכל מצות ותנא שילא חייב ומשמע דהלכתא כשילא וכו' ואין נראה למורי שאותה הברייתא דסוכה דמביאין ראיה שחייב בכל שאר מצות כבר תי' רש"י ואמר דלא ס"ל העוסק במצוה פטור מן המצות, אבל אנן דקי"ל העוסק במצוה פטור מן המצות ודאי פטור, על כן נראה לפרש אעפ"י שלא שנה במשנה אלא אלו שלשה בלבד ה"ד דפטור מכל שאר מצות אלא דתנא אלו שהם חמורות שיש בהם קבלת מלכות עול שמים וכ"ש בשאר מצות ע"ב ופנ"י כתב האי ק"ו פריכי הוא דאיכא למימר הא דפטור מהני תלת היינו משום דתליה בכוונה משא"כ בשאר מצות שאין תלוי בכוונה א"ל דחייב ועוד קשיא לי האיך מצינו למילף כל מצות שבתורה מהנך תלת דילמא דוקא בהנך שהן מצות שז"ג ונשים פוטרות א"כ הוי ליה מ"ע שאין שוה בכל מש"ה העוסק במצוה פטור מהם משא"כ כל מצות שאין הז"ג מנ"ל דפטורי ואף דקושיא זו לאו עלה דרבינו יונה רמי דאהא דפשיטא לן בכולהו תלמודא דעוסק במצוה פטור מכל מצות ומייתי בסוכה כ"ה מק"ש ומפסח דתרווייהו זמן גרמא שייך נמי להקשות כן דאכתי מ"ע שלא הז"ג מנ"ל וצ"ע ועי' צל"ח דף י"ז שמשיג פסח גם נשים חייבת ועי' תשובת מהרי"א יו"ד סי' ש"י:

רי"ף כתב מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש מתפלה ומן תפילין ולא גריס מכל מצות שבתורה, ואח"כ כתב המשמר המת אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש מתפלה מתפילין ומכל מצות האמורות בתורה:

תוס' פטור מק"ש בירושלמי מפרש טעמי' א"ר בון כתיב למען תזכר עד כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים וכתב הפנ"י לכאורה למה לא יליף מבלכתך בדרך היינו משום ר' בון סבר כר"י לקמן דק"ש דרבנן וקרא בדברי תורה כתיב וא"כ תי ליכא למילף מיניה דעוסק במצוה פטור מש"ה יליף מיציאת מצרים או משום הך קושיא דמק"ש ומפסח לא שייך למילף אלא מצות התלוי בזמן מש"ה יליף מיציאת מצרים ע"ב:

מלא רועים כתב דעד כאן לא אמרי' דעוסק במצוה פטור ממצוה אלא היכא דחיוב המצוה שעסוק בה בא לפניו קודם אבל היכא דחיוב מצוה זו מקודם א"כ התחיל באיסור כגון שהתחיל במצוה אחר שהגיע זמן ק"ש אינה נדחת מפני מצוה שעוסק בה והנה ת"ת חיובה תדיר א"כ חיובה קודם התחלת עשיית המצוה ונילף מינה ע"ב:

ב"ק דף נ"ו שומר אבידה רבה אמר כש"ח רי"א כש"ש בההיא הנאה דלא בעי למיתבי ליה ריפתא לעניי [דעוסק במצוה פטור מן המצוה מולכתך בדרך נפקא לן] ומלא רועים מתקשה בו דמה לו להזכיר הילפותא ועוד מולכתך בדרך פרט לחתן ע"ש:

שבת דף י"ט רבי ורשב"ג ס"ל דלדבר מצוה מותר להפליג בספינה פחות מג"י קודם שבת ס"ל עוסק במצוה פטור ממצוה לטעם הרי"ף שם שמפרש משום ביטול עונג שבת עי' במלוא רועים אות ה':

פרט ה'. שלוחי מצוה. ת"ר החתן ושושביניו וכל בני חופה פטורין מתפלה ותפילין וחייבין בק"ש משום ר' שילא אמרו החתן פטור והשושבינין וכל בני חופה חייבין, הני תנאי אית להו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא ת"ק מחייב להו בק"ש משום דעיקר כוונת הקריאה היא בפסוק ראשון ובקל יוכל לכוין ור' שילא סבר דחתן א"א לכוין דעתו כלל, ר' שילא לא קאמר דשושבינין ובני חופה חייבין אלא בק"ש אבל בתפילה ותפילין מודי דפטורין ולא משום דעסוקי במצות נינהו דא"כ אפי' מק"ש נמי ניפטרי אלא ודאי לא מיקרו עוסקים במצות והא דפטירי מתפילה משום דשכיחי בחופה קלות ראש והלכה כר' שילא דחתן פטור מק"ש [עיי' תרג"י ואתחנן ע"פ ושננתם לבניך וכו' ותהוון הגיין בהון במותביכון בזמן מיעסוקכון בחיתונכון וכו' ופלא]:

ריטב"א כתב וכ"ת כיון דכתיב ובלכתך שנפטר בלכתו לדבר מצוה ממילא שמעי' עוסק במצוה ממש ולמה לי בשבתך, י"ל דאלו לא כתיב אלא בלכתך מוקמי' ליה כשהמצוה היא בהליכה עצמה שהוא עוסק במצוה ממש כגון ההולך להוצאת המת ולהכנסת כלה ועולה לרגל אבל הולך לדבר מצוה שאין הליכה גופה של מצוה לא מפטר מק"ש ושאר מצות אבל השתא דכתיב בשבתך לעוסק במצוה אייתר ובלכתך לפטור הולך למצוה:

המחבר סי' ל"ח, פסק כותבי תפילין ומזוזות הם ותגיריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורין מתפילין כל היום זולת בשעת ק"ש ותפלה, הג"ה ואם הי' צריכין לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה אז פטורין מק"ש ומתפלה ומתפילין דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן עכ"ל, וכתב מג"א מתגריהם פרש"י הלוקחים כדי להוציאן למכור למי שצריך להם עכ"ל משמע דאם עושה כדי להשתכר בו לא מקרי עוסק במצוה וצ"ע בנדרים ל"ג משמע דמחזיר אבידה הוי