עט סופר חלק ג קכו

דגבי שואל אפי' אית ליה למשאיל הנאה פמש"פ נמי תו לא הוי כל הנאה של שואל וא"כ בשואל ספר לכ"ע לא הוי שואל אך קשה כיון דסובר הר"ן דמצוה קאעביד ע"כ משום פרוטה דפטור בשעה שמשאיל ולא כשיטות האומר משום שטוח ונעור וא"כ בהלואה בלא משכון פשיטא דאיכא מצוה ומשתכר פרוטה לעני א"כ הא דאמרי' קידושין דף מ"ז אמינא להו לאונסין כ"ע לא פליגי דברשות ליה קיימא מ"ט לא גרע משאלה מה שאלה דהדרא בעינא חייב באונסין מלוה לא כ"ש ע"ש, והיכי קאמר לאונסין כ"ע לא פליגי דלא גרע משאלה הא בשאלה נמי היכא דאין כל הנאה שלו אינו חייב באונסין ומלוה ודאי מצוה קאעביד דהא עיקר פדר"י שנאמרה במשכון הוי משום הלואות כספו ולא הוי ש"ש כמו בשואל ספר וכו' עוד נראה דשואל ספר אינו בדין שואל כיון דקי"ל מצוה ללה"נ ולית ליה הנאה מזה ועי' ב"מ דף צ"ו שאלה לראות בה דפטור ע"ש ונתיבות משיג מט"ז יו"ד רכ"א ס"ק מ"ג כתב ת"ת להינות נתנו ע"ש ועי' מג"א סי' רכ"ג שאין מברכין שהחיינו בספרים חדשים שקונה כי מצוה ללה"נ, ועי' קצה"ח סי' ש"מ לגבי משאיל סגי הנאה פחות מש"פ, ובסי' שמ"ב מביא ר"ן הנ"ל ומח"א הלכות שאלה סי' ג' כתב על ר"ן דמשאיל אין עושה מצוה בשעה שמשאיל הספר אלא בשעה שלומד חבירו בספרו אית ליה מצוה לבעלים ובאותה שעה ודאי חייב ליתן לעני ע"ב ובהלכות נדרים סי' כ"ד מסופק מי ששאל שופר מחבירו ונאנס מה דינו מי אמרי' כיון דלא חשיב הנאתו הנאת ממון לא מתחייב כשואל דפרק השואל משמע השואל לא מתחייב אלא אם יש לו הנאת ממון שוי' פרוטה. על קושי' מקידושין, כתבתי במקנה כלל מ"ג פרט ה' עפ"י דברי אחי מורי הגאון מחנה חיים ז"ל שכתב לישב קושי' פנ"י האיך מדמה פדר"י באבידה למלוה, באבידה החפץ גורם המצוה, אבל במלוה בודאי בלי משכון יש לו המצוה ויש לו פדר"י ומאיזה טעם יהי' ש"ש על המשכון ע"ב ואמר לישב דהנה קשה אי אמרי' מלוה ברשות בעלים בחזרה עד שיוצא המעות נמצא המלוה נעשה אז בשעה שמוציא הלוה, וראשונים כתבו דאינו נפטר מפרוטה רק אם עוסק אז במצוה לפ"ז ברגע שמלוה לו לא הוי מלוה ובשעה שלוה יוציא המעות הוא אינו עוסק במצוה וצ"ע, וי"ל בסי' ל"ט מבואר אם לקח משכון א"א לו לחזור נמצא בשעה שהלוה לו נעשה המצוה ויש לו פדר"י, א"כ המשכון גורם המצוה ומיושב קושי' פנ"י ממילא מיושב קושי' קצה"ח כיון שיוכל לחזור לא נעשה מצוה וחייב הלוה כי אין למלוה הנאת פדר"י:

בחידושי מרי"ם סי' ע"ב כתב לישב קושי' מקידושין בפשיטות דהטעם כאן דאין כל הנאה שלו אף דמה איכפת ליה מה שיש הנאה גם למשאיל י"ל דהטעם דצריך שיהי' כל הנאות שיש למשאיל יהי' אצל השואל ולכך הוא כבעלים וחייב באונסין אבל כאן הנאה זו שיש למשאיל שמשתכר פדר"י במה שמשאילו הנאה זו אינה להשואל דהוא אינו יכול להשאילו ולהשתכר פרוטה זו דהא אין השואל רשאי להשאיל ולכך אין כל הנאה שלו ושפיר כנ"ל אבל התם אף דמלוה ברשות בעלים לחזרה מ"מ הא גם הנאה זו של פדר"י שיש למלוה יש גם ללוה שהרי יש ללוה ג"כ דהא גם הוא יכול להלות זה המעות ולהשתכר ג"כ פדר"י ושפיר הוי כל הנאה שלו עכ"ל:

פרט ג'. אם הברכה חשוב כשכר. שלטי גבורים פרק הגוזל כתב ראיתי בהגהת מרדכי שנסתפק אי הברכה חשוב שכירות או לא ונראה מדהביא תלמוד דפטור כי הוי אומן בחינם דאם כן לא חשיב לברכה שכירות בענין זה ובודאי דידע התלמוד דאיכא לברכה ערך ודמים כדאיתא בפרק החובל ואין לומר הכא לא חשוב הברכה שכירות משום דאין כאן מצוה דשחיטה אינו מצוה דזה אינו דאעפ"כ הרי יש לברכה ערך יו"ד זהובים אפי' כשאין שם המצוה רק הברכה גם אין לומר דאין כאן שייכו' לשכירות הברכה כיון שהברכה אזל לה מכיון שנטרפה דגם זה אינו שהרי הטור סי' ש"ו חשוב שכירות מה שלוקח הכרכשת אע"פ שמזאת הטריפה אינו ליקח והכא נמי הי' לנו להחשב כאן שכירות הברכה אע"פ שנטרפה עכ"ל, ומעד"מ כתב דלא חשיב הברכה לשכירות כיון דניבלה אין לו שכר ברכה אע"ג דקי"ל דהיכא דנוטל שכר על הכשירות נמי הוי ש"ש לא דמי דהתם כשנטרפה אין לו שכר אבל הפסד אין לו וכיון כשניבלה הפסד הוא לו שמוציא שם שמים לבטלה ואף דאונס הוא לגבי שמים חשבינן ליה כפושע עכ"ל וקצה"ח סי' ש"ו כתב אע"ג דברכה הוא מערך עשרה זהובים אפ"ה לא חשוב שכר לגבי ש"ש ותדע דהא בשומר אבידה פליגי רבה ור' יוסף וטעמא דר"י משום דמרויח פרוטה ותיפק ליה משום מצוה לחודי בלא ברכה נמי הוי עשרה זהובים וכבר נתקיים מצותו כהוגן בשעה שהגביה האבידה ונטלה תוך ביתו והרי הוא עשרה זהובים אלא ודאי דאין זה שכר לש"ש ומשום דמצוה ללה"נ ומה"ט מכסין בעפר איסר הנאה אע"ג דשכר מצוה שוה עשרה זהובים ודברי חיים דיני שומרים סי' י"ט כתב דכוונת מעד"מ לרב יוסף דחשיב ש"ש בעבור פרוטה דלא צריך למיתב לעני גם הכא בעת הברכה פטור מליתן פרוטה לעני ונחשב זה כשכר לכך כתב כשניבלה יש לו הפסד שהוציא שם שמים מפיו לבטלה, ואמרי בינה בנו הגאון ז"ל כתב לכאורה יש להשיב לפי נתיבות ס"ק י"ט מחדש בגבאי צדקה שנטלו משכון נראה דלא שייך פדר"י רק במקום שעוסק במצוה שהוא מצות עשה ומוטל עליו בחיוב ואסור