עט סופר חלק ג קכג

תפילין או שמתעטף בציצית או שישים מזוזה בפתחו אין לפטור מכל המצות ומה שאמרו בשומר אבידה שפטור מלתת פרוטה לעני היינו בשעה שמנערה ומטפל בה, והיינו דאמרי' פרוטה דר"י לא שכיח וכיון דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במלוה זו למה לי קרא פשיטא למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת, וי"ל דהא קמ"ל דאפי' בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו סד"א איפטרי הוא דמיפטר מינה אבל אי בעי למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו קמ"ל דכיון דפטור מן האחרת הרי הוא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות, ועוד למדנו הכתוב דאע"ג דאיכא עליה מצוה קבועה לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת פסח וקודם לכן באת לו מצוה אחרת שנבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבא לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת עכ"ל:

ר"ן כתב איכא למידק אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין אטו מי שיש לו ציצי' בבגדו ותפילין בראשו מי מפטר משאר מצות הא ודאי לא כדמוכח בנדרים דאמרי' פדר"י לא שכיח ואי כל זמן שאבידה בידו מפטר מליתן לעני הא ודאי שכיח וכו' לפיכך העלו בתוס' דלא פטירי אלא היכא שאם יקיימו מצות סוכה יבטלו ממצותיהן, ולא נ"ל וכו' תניא המשמר את המת פטור מק"ש ומכל מצות אע"פ שאינו מתו והא משמר ודאי אפשר לקיים כמה מצות ולמה אמרו פטור לפיכך נ"ל דעוסק במצוה פטור אע"פ שיוכל לקיים את שתיהן וההיא דנדרים לא מוכח מידי דודאי בשעה שאבידה משומרת בתיבת לא מפטר דעוסק במצוה אמרי' ולא מקיים מצוה ומי שאבידה אצלו אע"פ שמקיים מצוה אינו עוסק בה אלא בשעה שמנערר לצרכה ובהאי שעתא ודאי פטור למיתב לעני אע"פ שאפשר לקיים וכו' ילפי' כל שהוא עוסק במלאכתו של מקו' לא חייבתו תורה לטרוח מלקיים מצית אחרות אע"פ שאפשר ע"ש:

נדרים דף ל"ג מחזיר לו אבידתו, פליגי בה ר' אמי ור' אסי ח"א לא שנו אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה דכי מהדר ליה מידעם דנפשיה קא מהדר ליה, אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה דקא מהני ליה פרוטה דר"י וח"א אפי' נכסי בעל אבידה אסורי' על מחזיר מהדר ליה ומשום פרוטה דר"י לא שכיחי, פי' ר"ן לא שכיח שיבא עני לשאול ממנו באותה שעה דנימא לא מהדר משום דמהני ליה מידי דכי ה"ג כיון דלא שכיח לא הוי בכלל איסור הנאה ומיהו כיון דאפשר דאתי ומיתהני מיניה שומר שכר הוא עליה וחייב בגניבה ואבידה, ורש"י כתב דלא שכיח כה"ג דליהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעני בשביל אותה מצוה ולא מתהני מיניה כלל לפיכך מחזיר לו אבידה, ועי' תוי"ט כאן:

תוס' דמהני ליה פדר"י, פי' בשעה שעסק במצות אבידה, וא"ת ישיב לו הנאה להקדש אותה פרוטה במקום שנוטלין עליה שכר, וי"ל דלא מצי הדיין לדעת כמה פעמים פטור הוא על ידה ממיתב ריפתא לעני, וא"ת והא מברית ארי בעלמא הוא שמבריח מעליו העני דאפי' גבי פורע חוב חשבינן ליה מבריח ארי, משים דמצי למימר מפייסיה ליה לפיכך לא ברי היזקא כ"ש הכא גבי פרוטה שאינה מצויה כ"כ והא דלא חשוב הנאה, וי"ל דפורע חובו היינו אותו שפורע חובו עבורו מבריח ארי מעליו הלכך לאו ברי היזיקא ולכך הוי כמבריח ארי אבל הכא המחזיר עצמו כמבריח ארי מעל עצמו ע"י שמתעסק באבידה והרי הוא כאילו נוטל מכיסו של בעל אבידה ונותנה לעני ה"נ גבי פורע חובו אם הבע"ח נוטל מעות מזה לפטור חובו כמו כן היה אסור ורשב"א כתב כללא דהני מילי המדיר יכול לגרום הנאה והוא שלא תבא הנאה ממש מזה לזה והיינו פורע חובו ושוקל שקלו וכו' ואם יש מצוה בדבר כגון מלמדו משנה ומבקרו בחליו אע"ג שמגיע הנאה מותר ומחזיר אבידה אע"פ שהנאה בא מזה לזה ממש משום דחשבינן ליה כמתעסק בדנפשיה ונמצא זה נהנה ממילא ע"ש:

ריטב"א כתב, ח"א לא שנה אלא בשנכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר, והא קמ"ל דאע"ג דמתהני מחזיר בהשבה זו כפרוטה דר"י דכל כמה דמיטפל באבדה זו מיפטר מלמיתב פרוטה לעני שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, אפ"ה שרי ולא חיישי' להנאה זו דלאו משום הנאה זו מחזיר אלא לקיים מצותו ואלו פרוטה דר"י לא שכיח כלומר דהא לא מיפטר מפרוטה דעני אלא בעוד שמטפל בגוף האבדה להחזירה או לנערה ולא שכיח דאתי מעליא בההיא שעתה דמיפטר אמטו להכי הא אילו הוי מיפטר מלמיתב פרוטה לעניי כל זמן שהאבדה היא ברשותו ואפי' שאינו מיטפל בה הא ודאי שכיח ושכיח אלא ודאי כדאמרן וכו' יש סוברים כיון דאמרי' בהדיא בשמעתין פדר"י לא שכיח, א"כ שומרי אבידה שומרי חנם ולא עבדי' ליה שומר שכר משום פדר"י דלא שכיח ומסתברא דהא ליתא דהכא לכ"ע שומר אבדה הוי שומר שכיר מדר"י כיון דאיפשר בשום צד דמתהני בשמירה זו ואע"ג דלא שכיח, אבל הכא משום דאיכא מצות השבה מש"ה אמרי' דאי הוי שכיח פדר"י הוה מפטרי ליה מהשבה דנדרים חלין על דבר מצוה אבל השתא דפדר"י לא שכיח משום מילתא דלא שכיח ליכא למיפטריה מסתמא ממצוה דהשב תשיבם וכן עיקר: