עט סופר חלק ג קכא

חטאת ושלמים ואסור לבטל דבר תורה וצריך לומר דבלוע בכלי לא חשוב ביטול איסור עד שאמרו שלא חל עליו שם חנ"נ וגם שם איסור גמור לא מיקרי עליו ואינו בכלל ביטול איסור משא"כ שם זרוע באיל הוי שפיר בכלל ביטול איסור הוא:

חו"ד צ"ט ס"ק ח' כתב ש"ך הקשה מנר חנוכה, ונראה דיש לחלק בין איסור אכילה לאיסר הנאה, דבאיסר אכילה שאינו אסור רק בטעימת טעמא דאיסורא וכיון דמבטל ליה שוב אינו מרגיש הטעם משא"כ באיסר הנאה כשנוטל ומבטלו הרי נהנה במה שנוטל ומבטלו ולכך אסור לבטלו כמו שאסור לפטם בהמה באיסר הנאה דאין לך מבטל גדול מזה דהא הבהמה תהי' מותרת אח"כ אף שנתפטם ואפ"ה אסור שנהנה במה שבהמה נעשה שמינה בזה וה"נ אין לך הנאה גדולה מזה שמרבה ומשביח ההיתר במה שזורק האיסור לתוכו ומוקצה למצוה איסור הנאה הוא דהא צריך לעשות לו מדורה ולשורפו עכ"ל, ועי' תשובת מהרי"א או"ח קל"ג:

שלט"ג בע"ז פרק הפועלים, דבר שאסור מדרבנן, אי ליתא בעינא כגון שנפל לקדירה ונימוח וטעמו כבלע בהיתר שאינו בעין מותר להוסיף עליו לבטלו אבל חתיכה דאיסור שנפלה להיתר אע"פ שאינה ניכר מ"מ אינו נימוח והוא בעין אסור להוסיף ועי' סי' ק"ט אם נתערב יבש ביבש חד בתרי ובא לבשלם יחד מותר להוסיף משום דכל אחד בפ"ע מותר אין כאן איסור ועי' תשובת ר"ן סי' נ"ז:

פרט ד' ח"ס יו"ד סי' שי"ט מביא קושי' פד"ר בשם ח"ץ וגם תי' ביבש אסור מה"ת וכתב בכל זה קושי' עצומה וגדולה היא דנהי דאסור לבטל איסור להפכו להיתר אבל הכא שהותר לחולה האיסור להדיא אלא שמצוה להאכילו הקל קל ואנו מבטלים להאכילו מאשר הוא איסור בעין פשוט דמחויב למיעבד כן א"כ נפרש תרומה ויבטלנה ולא שיהי' מותר לאדם אחר אלא לפקוח נפש של חולה זה, ואנו אין לנו בזה אלא ישובו של יעב"ץ ח"ר סי' קל"ה, דאיתא בירושלמי רפ"ד דדמאי דהדרא לטיבלא ע"ב, ושו"מ ח"ר סי' ט':

ח"ס בסי' ס"ז ראיתי חידש שכתב כהן מותר לערב תרומה בתבשילו פחות מנתינת טעם ויכול להזמין ישראל על שולחנו, ומ"מ אסור לכהן לערב תרומה בתוך קדירת ישראל פחות מנתינת טעם, נהי משום מבטל איסר לכתחילה ליכא גבי כהן דהא היתרא הוא לגביה מ"מ ה"ל כמערים להאכיל תרומה לישראל ע"ב, לפי אב"מ בתרומה מצוה לשמור אותו שלא יבטל, גם כהן אפי' לאכול בעצמו אסור לעשות מקדשים חולין ולבטל בששים:

בני הבחור החריץ מו"ה שמואל בנימן ני' רצה לחדש במין במינו כ"ע ס"ל אין מבטלין מדאורי' עפ"י ר"ן נדרים כ"ב כתב דכל דבר שדומה לחבירו אינו מחלישו אלא מעמידו ומחזקו וכ"כ תוס' ע"ז ס"ו ד"ה מכלל, א"כ י"ל דוקא באינו מינו כיון דאיסר נאבד לגמרי בתערובות ס"ל שמותר לבטל אבל מב"מ דאיסור במקומו עומד ורק מצד רוב בטיל ומותר לאכלו אסור לבטל כמו יבש ביבש לנב"י וח"ס ומיושב הרבה בזה כמובן:

ישו"י צ"ט, הקשה לראב"ד שאסור לבטל מה"ת האיך יליף טע"כ מגעולי עכו"ם הר"ן הקשה למה לי קרא לטכ"ע הא ילפי' מקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן, ותי' דה"מ כשאוכל הרוטב בעין אבל כשנתערב בטל ברוב כמו מב"מ וצריך קרא שלא יתבטל, א"כ מאי ראיה מגע"נ שם לכתחילה מיירי ואין מבטלין איסר לכתחילה ע"ב:

תרומות פי"א משנה ח', המערה מכד לכד ונוטף ג' טפים נותן לתוכה חולין, וכתב תיו"ט אף כי עדיין יש טפות של תרומה אין לחוש הואיל ואין מתכוין לבטל, מהני שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בעיני המבטל ושאין כוונתו לבטל לכתחלה מיתר, ועי' כ"מ תרומות פט"ו הלכה י"ט:

בינה לעתים פ"ב הלכות יו"ט כתב הא דפסק המחבר ביו"ד באיסר דרבנן יש לבטלו היינו יבש ביבש כיון דקודם הספה הי' כל חד בספיקא דרבנן ולקולא, משא"כ בלח בלח שנתערב בפחות מששים דנכנס הכל בחזקת איסור דאין כאן שום ספק על דבר שהכל נתערב ביחד וכ"ע מודו דאסור לאכלו א"כ הרי כאן ביטול איסור גמור ואפי' בדרבנן אין לבטלו, לפ"ז הרווח לנו בזה שני קושי' שיש על המחבר, א' דפוסק במותר שמן חנוכה שאין להוסיף עליו ולבטלו, וכן בסי' קט"ו הקשה ט"ז על ב"י דכתב דמותר לבשל חמאה של נכרי ואין בזה משום ביטול איסור צחצחות חלב שבה דאין מכוון לבטלו, והקשה ט"ז הא ב"י ס"ל דמבטלין איסור דרבנן ומכ"ש חמאה דאין לו עיקר בשל תורה לפמ"ש הכל ניחא דלח בלח ס"ל למחבר דאין מבטלין אפי' בדרבנן ע"ש:

בתשובת פני אריה סי' ב' וח"ס סי' ס"ז מזכירו, כתב באריכות ותוכן דבריו דהא דגמרינן מאחרי רבים דחד בתרי בטל ומותר לאכול התערובות אע"ג דאכיל גוף האיסור, לא משום שהאיסור עצמו נהפך בעצמותו להיות היתר הוא דשרי' אלא האיסור בכל מקום שהוא איסור הוא, אך מפני שזה כלל גדול בתורה אחרי רבים להטות לומר שאין המיעט יכול להכריע את הרוב לעולם אלא הרוב מכריע את המיעוט להיות כמוהו וכיון דלהסיר את האיסור מתערובות אינו יכול שהרי אינו ניכר ולאסור גם את המותר