עט סופר חלק ג קיט

כדקי"ל בעצים שנשרו מדקל ביו"ט היינו דוקא בפתילה דהוי דבר יבש וסגי ברוב אבל שמן לח אפי' מב"מ קי"ל בעי ששים:

כסף נבחר כתב, דנוכל לומר לרשב"א וראב"ד דס"ל דמדאוריי' אסור לבטלו איסר לכתחילה, ה"מ כשנוטל איסר בעין ומבטלו, אבל אם כבר בטל אלא שאין בהיתר שיעור לבטלו, מודה ראב"ד דאינו אסור אלא מדרבנן, כיון שאינו עושה אלא כדי להציל את ההיתר:

ר"ן ס"פ גי"ה מביא רא"ה דכל שנתבטל חד בתרי כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר אם בא לבשלן כאחד מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחילה ומשום מבטל איסור לכתחילה ליכא שכיון שכל אחד ואחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור:

תה"ב בית רביעי שער שלישי מאריך בשיטות ומסיים נמצאו שלשה מינין בביטל איסורין, אחד, איסור של תורה בין שיהי' שיעורו של תורה בין שיהי' שיעורו של דבריהם, והשני איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאוריי', והשלישי איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאוריי', איסור של תורה ושיעור של דרבנן ואין צריך לומר אם נפל בשיעור שאין בו כדי לבטלו אפי' מדאוריי' אין מרבין עליו היתר כדי לבטלו שאין מבטלין איסור לכתחילה ואין צריך לומר שאין מערבין אותו בידים כדי לבטלו, עבר וביטלו או שריבה עליו היתר אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למי שבטלו בעבורו, איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאוריי' אין מערבין אותו לכתחילה בידים כדי לבטלו ואם עשה כן במזיד אסור אבל אם נפל שם מעצמו אע"פ שאין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו היתר ומבטלו, איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאוריי' כדתרומה וחלה של ח"ל מערבין ומבטל לכתחילה אותה ברוב ואפי' להאכילה לזרים, ורבינו שמעון ז"ל לא אמר אלא לכהן טמא אבל לא לזרים, ויש אומרי' שלא אמר כ"ז אלא בתרומת וחלת של ח"ל אבל לא בשאר איסורים ויש לחוש לדבריהם ע"ש, ובדה"ב כתב המחבר כתב באיסור דרבנן כגבינה של עכו"ם וכיוצא בה אם נפל לפחות מששים מותר להוסיף וראיה מעצים שנשרו וכו' ואינו נכון התם מקלא קלי, ומשמרת משיג התם משום דשיל"מ ע"ב:

ע"ז דף ע"א, תוס' ד"ה הכא במ"ע דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנתא, תימא ליבטל ההוא פורתא בששים, י"ל דמין במינו הוא וקסבר לא בטיל ושעה"מ פט"ו ממ"א, יש לדקדק מאי קושי' הא קי"ל אין מבטלין וכו' ואע"ג דסתם יינם דרבנן וקי"ל מבטלין, מ"מ כבר כתבו תוס' ביצה דף ד' דוקא במידי שעיקרו מדרבנן כמוקצה אבל בדבר שיש לו שורש מן התורה לא, ונראה שהרי כתב רשב"א בסי' תס"ג דהא דאין מבטלין אסור היינו דוקא במתכוין לבטל את האיסר אבל אם אינו מכוין לא, וכ"כ טא"ח סי' תנ"ג, וא"כ ה"כ כיון שאינו מכוין לבטל האיסר אלא לשום את היין בתוכו מותר אפי' לכתחילה, אבל מדברי תוס' פסחים דף ל' נראה דאפי' באינו מכוין ע"ש, ותו לפמ"ש ט"ז יו"ד קל"ז דהא דאמרי' דכיון שאין כוונתו לבטל האיסור מותר אפי' לכתחילה היינו היכא דלא אפשר בלא"ה, עדיין קשה דהכא נמי אפשר בענין אחר:

בבד"ה שער רביעי דף פ"א דפוס וויען, מצאתי מרגליות ואעתק לשונו, עוד אני אומר שאין דין איסור בטילין לכתחילה אלא במה שמתקיים האיסור בתוכו כגון נבילה וחזיר לתוך אוכל של היתר אעפ"י שיש בו ששים של היתר מ"מ האיסור קיים ושמו עליו דמעיקרא אוכל והשתא אוכל אבל יין במים שהוא נפסל לגמרי וכן רוטב חזיר מועט לתוך ששים של מים מותר לבטל אפי' לכתחילה, הא למז"ד למי שבא להפסיד גופה של נבילה עד שתהא פגומה כשהיא בעין שבודאי מותר לו לעשות כן ואח"כ מותרת לו אלו דברים ברורים ומאירים עינים עכ"ל, ועי' עט סופר כלל ל"ג הרבה בפרט א' ב':

מג"א שכ"ג ס"ק י"ד, אסור לבטל איסור בשבת או ביו"ט דאין לך תקון גדול מזה והיכא דמקלי קלי איסורא שרי כמ"ש תק"ז ועי' דג"מ, ומחהש"ק כתב שכוונה לדעת המחבר בסי' צ"ט דס"ל באיסר דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר בחול להוסיף עד ס' ובשבת אסור ות"ש כתב יבש ביבש מין במינו שנתבטל חד בתרי אם רוצה לבשלו צריך ששים ומותר להוסיף כמבואר בסי' ק"ט אסור ביו"ט וכן מים שלא לנו מותר לערב עם מים שלנו אסור ע"ש, צ"ע במים רק מצנן וכי אסור לצנן מים עי' צל"ח דף יו"ד ביצה ביו"ט מותר לתקן:

פרט ג'. פסק. רמב"ם פט"ו ממ"א הלכה כ"ה, אסור לבטל איסורין של תורה לכתחילה ואם בטל ה"ז מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובות זו אלא על זה העובר שבטל האיסור אבל לאחרים הכל מותר [וטור כתב בשם רבינו כלשון הזה דוקא למבטל עצמו אם הוא שלו קנסינן לאוסרו עליו או למי שכיון לבטלו בשבילו עי' כ"מ]:

הלכה כ"ו, כיצד הרי שנפלה סאה של ערלה לתוך מאה סאה שהרי נאסר הכל לא יביא מאה סאה אחרת ויצרף כדי שתעלה באחד ומאתים ואם עבר ועשה כן הכל מותר אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחילה כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא