עט סופר חלק ג קיח

אינם שווים דזה נקרא איסור תה נקרא היתר, וע"כ גם לר"י ג"כ מפלגינן בין היכא דמבטל אפשר להיות כבטל או להיפך וכתב הישועת יעקב דטעונא דר"י דחשוב מב"מ אף באיסור והיתר עפ"מ שכתבו התוס' בחולין דף ק' בד"ה שאני חתיכה הואיל וראוי' להתכבד אינו בטיל אף דאסור בהנאה כיון דאם נאמר שנתבטל ממילא יהי' ראוי להתכבד א"כ מהראוי שלא תתבטל, וא"כ ה"ה בזה לענין מב"מ טעמא דר"י דאינו בטל משום שאם נאמר שתתבטל נעשים שווים בכל הצדדים לכך אינו בטול ורבנן סברו כיון דכל זמן שלא נתערב זה היתר נקרא וזה איסור לא הו' מב"מ ובטל עכ"ל ומסיים ודבריו ברורים כשמש, והנה הגם דלרבנן לא מיקרא מכח זה היתר בהיתר כיון שקודם הביטול הו' איסור הגם אם נאמר דמבטלין איסור לכתחילה מדאורייתא וא"כ יש בידו להביא ההיתר מ"מ כיון דאינו הוכרח לבטל ואין ההיתר עתיד לבוא בודאי לא מיקר' משום זה דבר שיש לו מתירין שמשום זה יהא גם עתה נקרא שמו היתר אמנם היכא דחייב לבטלו מכח מצות התורה כגון שלח תשלח את האם וממילא תתבטל כמו שהי' קושייתם א"כ בהיתר זה דבוודאי עתיד לבוא אם נאמר שיהא בטל נקרא עתה שם היתר עליה והו' היתר וא"כ לא יוכל להיות בטל ושפיר אמרה הגמ' לא אמרה תורה שלח לתקלה כיון דמצוה לשלוח ובודאי יבא ההיתר אם נאמר שתתבטל וא"כ עתה מיד שם היתר נקרא עליו והו' היתר בהיתר ולא בטל. שו"מ חלק ששי סי' נ"א מביא קושיא בשם פמג"ד לרוב פוסקים שמותר לבטל איסר מה"ת א"כ למה כלי חרס אשר יבושל בו ישבר למה לא יערב הכלי בין שארי כלים. פנ"י פסחים דף ל' כתב דלא אמרי' אין מ"א לכתחילה אלא כשאיסור בלע ולא היתר כחמץ קודם פסח, וראש יוסף משיג הבאתי בכלל ירך ע"ש:

פרט ב'. אין מבטלין איסור. רמב"ם פ"ג ממ"א הלכה י"ג, בימי חכמי משנה גזרו על גבינת עכו"ם ואסרום מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהיא נבלה, וא"ת והלא עור הקיבה דבר קטן הוא עד מאוד בחלב שעמד בו ולמה לא יבטל במיעוטו מפני שהוא מעמיד הגבינה והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד הרי הכל אסור וה"ה כתב בגמרא ע"ז דף ל"ה נתנו בה האמורים טעמים הרבה לפי שא"א בלא צחצוחי חלב או לפי שמחליקין פניה בשומן חזיר ורבינו לא חשש לטעמא מפני לטעמים אלו יש להקשות יבטל במיעוטו ע"ש, ויש"ש פרק כל הבשר סי' ק"ו הקשה א"כ וכי הני אמוראי נשתבשו ח"ו ולא ראו מה שראו הם אם לבם של ראשונים כפתחו של אולם לבינו כמחט סדקית ע"ב:

בספר ילקוט גרשוני באות דבר המעמיד מביא בשם שו"מ לישב דבאמת זה ודאי להתיר תמיד מטעם שנתבטל במיעוטו זה א"א דביטול שייך בענין מקרה שקרה לפעמים שנפל איסור להיתר שייך ענין ביטול אבל להתיר תמיד ע"י ביטול זה לא מצינו ולכך כל אמורא בפ"ע שפיר אמר דל"ש ביטול אבל אחרי דהאמוראי' נחלקו זה ס"ל לפי שא"א בלא צחצוחי חלב וזה ס"ל מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר עכ"פ מאן דס"ל הא לא ס"ל הא וא"כ שוב לא הוי ענין תמידות דהרי זה ס"ל שעושין כן וזה ס"ל שאין עושין כן ועכ"ח שאין מתנהגין כן בתמידות וא"כ שוב הוי מקרה בלבד ושייך ביטול ולכך נתן הרמב"ם הטעם מפני שמעמיד דהא אין לומר שעושין כן בתמידות דהא שאר אמוראי אומרי' שאין עושין כן ומוכרח הטעם דהוי מעמיד עכ"ד ע"ש:

לפי הנ"ל אמרתי לישב רמב"ם באופן אחר עפ"י רדב"ז שהבאתי לעיל שאסור ליקח מן העכו"ם אם נתבטל האיסור כי זה כמבטל איסור לכתחילה, ולא קשה קושי' ה"ה למה אסור גבינה של עכו"ם, המעט שנשאר נתבטל, אבל ליקח מעכו"ם זה כמבטל איסור לכתחילה, וזה לכל אמורא לעצמו שסובר שנשאר צחצוחי חלב או שומן של חזיר, ממילא אסור ליקח, אבל לאחר שיש פלוגתי בין אמוראים א"כ אין זה ודאי כמש"כ שו"מ רק במקרה, וכבר הבאתי מש"ך ותה"ד בספק מותר לבטיל איסור על כן שפיר כתב רמב"ם טעם דבר מעמיד ולא טעמים אחרים ומיושב גם רדב"ז כי לכאורה יהי' רדב"ז נגד ה"ה וראשונים, אבל בזה ניחא רדב"ז קאי שבודאי נתבטל איסור תוך ששים:

שלטי גבורים סוף ע"ז כתב מה שמגעילים הכלי אינו נקרא מבטל איסור לכתחילה, וכ' הסמ"ג הטעם דדוקא לאכול האיסור ע"י ביטול אז אין מבטלים אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מהמים שנפלט בהם האיסור, ולי נראה טעם אחר דכשהוא מגעיל אינו מבטל האיסור רק הוא מפרידו מן הכלי וחשוב כמו ניקור בשר מן הדם וחלב דכי היכי דהתם בשביל שמפריד האיסור מן ההיתר אינו נקרא מבטל איסור לכתחלה הכי נמי חשיבא הגעלה מפריד האיסור מן הכלי שהי' נבלע בו שמפליטו ממנו ע"י הגעלה:

פמג"ד צ"ט במש"ז ס"ק ח' כתב קשה לי על ב"י וט"ז כתבו מקור הדין מהא דערלה ר"י ור"ש והוא ברייתא והא משנה מפורשת בתרומה פ"ב משנה ט' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו עוד אם שוגג מותר ומזיד אסור כמ"ש הר"מ ורע"ב דאין מבטלין איסר ופסקה הר"מ פי"ג מתרומה הלכה יו"ד ולמה תפסו ב"י וט"ז ממימרא ולא ממשנה:

מחהש"ק סי' תק"א תה"ד ביו"ט שני דרבנן מותר להרבות עליו פתילות חדשות ובטלן ברוב