עט סופר חלק ג קיז

ומדרבנן במזיד לא בטל, ופר"ח סי' ס"ד כתב גם לרבא דס"ל כ"מ דא"ר לא תעביד לא מהני מודה בצורם אוזן בכור מטעם שכתבו תוס' דכיון דממילא מותר אינו בבל תאכל אפי' נעשה בידים וה"ה בביטל כיון דאם נתבטל ממילא שרי וכו' ומביא ריב"ש דמה שמשימין חלב בין נסר לנסר בקנקנים בסדקים אין בכך כלום שאין כוונתו לבטל איסר ליהנות בו לא מקרי מבטל איסור כמש"כ ב"י פ"ד על דבש שנפלו נמלים שיחמם הדבש עד שיהא ניתך ויסננו ואין כאן משום מבטל איסור שאין כוונתו אלא לתקן הדבש והכי מוכח במס' תרומה תרומה שנפלו מותר לטחון ע"ש מה שמשיג על ריב"ש שכתב שמי הגעלה אסורין ופלא:

קהלת יעקב אות אין מבטלין, כתב ששה דינים נאמרו בזה, א אין מבטלין דוקא במידי דאכילה אבל סכך מותר לבטל, ב במצוה לא אמרי' אין מבטלין, ג תויו"ט פ"ד דתרומה משנה האיסור מכמות שהוא מותר, ד אין אין מבטלין דוקא בודאי איסור ולא בספק עי' ש"ך צ"ב ס"ק ח', ה מרי"ט היתר בהיתר מותר לבטל, ו כתב הרמ"ע דוקא באפשר אין מבטלין אבל בדאי אפשר בלא"ה מותר:

השעה"מ פט"ו ממ"א מביא קושי' לתוס' דמבטלי' איסור רק מדרבנן אסור א"כ מאי קאמר בחולין ק"מ דלא אמרה תורה שלח לתקלה, והא ודאי דאם שלחה ליכא איסור משום דאזלי' בתר רובא, הרי בהדי' לערב איסור בידים אסור מה"ת ע"ש ונב"י ח"ב סי' מ"ה מביא קושי' מגאון סדר משנה שהקשה על תוס' ע"ז דף כ' להקדים נתינה דגר למכירה דוקא בא"י באותן הימים שאין נכרים מצוים וצריך למכור בזול ולשיטת דמבטלין איסור מותר מה"ת א"כ הי' הנבילה שוה הרבה לישראל שהרי יכול לבטלה ברוב ותי' הנב"י יבש ביבש שאיסור בעין בעולם אסור מה"ת לבטלו ע"ש ומלוא רואים כתב הפר"ח צ"ט ס"ק ח' מביא ראיה לשיטת שמבטלין איסור מותר מה"ת מתרומות מגורה שפינה ממנה תרומה אין מחייבין להיות מלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכו חולין ע"ב ולנב"י יבש ביבש לכ"ע אסור מדאוריי' קשה ממשנה הנ"ל כ"ס או"ח צ"ו מביא מח"ס כנב"י:

יד המלך פט"ו ממ"א מאריך בענין זה, וכתב כל מחלוקת של ראב"ד ורבינו הוא רק בביטל מיעוט ברובא דאיתא קמן אבל ברובא דליתא קמן סוברים כל הפוסקים דהביטול לכתחילה אסור מדאוריי' הנה המקור של שני עניני רוב האלה נפרדות המה דרובא דאיתא קמן מקרא מלא דיבר הכתוב אחרי רבים להטות ורובא דליתא קמן הלכתא גמירי לן עי' חולין י"א והענין דברובא דאיתא קמן דהרוב הוא מבורר אז בטל המיעט בתוכו ונהפך להיות כרוב כמו בסנהדרין דאחר שנמנה ורבו מחוייבים המיעוט להיות כמרובים, ובכל תערובות ברובא דאיתא קמן נהפך מדאוריי' המיעוט להיות כרוב משא"כ ברובא דליתא קמן דכיון דאין הרוב מבורר לכן אין כחו להפוך המיעוט להיות כרוב רק דהמיעוט בכל מקום שהוא קאי וקיימי במקומו כמו שהי' וכל כחו של רובא דליתא קמן אינו משום שלילות המיעוט דנאמר עליו כמאן דליתא רק דכל כחו הוא דכשאנו דנין על כל חלק וחלק פרטי מהספק אמרי' דאותו חלק לאו ממיעט רק מהרוב הוא וממילא הותר בכך כל תערובות כולו אבל המיעוט בעצמותו בכל מקום שהוא נשאר באיכותו כמקדם, בזה שפיר יש מקום לאזהרת התורה לחול ולאסור שילוח הזה דכמו דהוא עצמו אסור לאכלו כשהוא בידו כמו כן אסור מן התורה לשלחו להכשיל חבירו אשר יבא האיסור לידו להאכילנו בבלי דעת ע"ב שמביא ראיה מבגד שאבד בו כלאים שאסור למכרנו לנכרי וכדרוסה שאסור למכור ע"ש:

רדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז מביאו היד המלך ומתקשה בו מאוד וכ"ל ולענין אם מותר לקחת מן העכו"ם דבר שנתבטל בששים, הדבר ידוע שאסור דהוי השעה שלקחו מן הגוי כאילו מבטלו לכתחילה והא כתיבנא דבדבר שיש לו עיקר מן התורה אע"ג דהשתא הוי מדרבנן לא מבטלינן לכתחילה דלא התירו לו בדיעבד אלא מפני הפסד ממונו אבל לקחתו מן הגוי לכתחילה הוא ואסור ודבר ברור הוא עכ"ל ולדעתי הקלושה כוונת רדב"ז עפ"י חקירת פמג"ד בסי' ס"ב ובפתיחה לתערובת אם שייך ביטול בגוי אם נתערב אבמה"ח בתרי אם מותר לב"נ א"כ כל זמן ביד עכו"ם לא בטול ורק כאשר יקנה ישראל יהי' בטיל א"כ מבטל לכתחילה, ועי' נב"י ח"ב א"ע סי' מ"ב, ועוד להסביר חקירת רדב"ז כי אם נתערב ואיסור חלב או חזיר בעכו"ם אין זה איסר ולא שייך ביטול כי היתר בהיתר הוא רק כאשר יקח ישראל ואז מבטל לכתחלה:

המקנה דף ל"ט כתב אפי' אם מדאוריי' מותר לבטל איסר היינו בענין שאחר שיבטל לא יכיר המבטל את האיסר אבל אם המבטל יכול להכיר האיסור פשיטא דאסור לגרום איסור לחבירו שאינו מכיר כיון שהוא מכיר עובר על לפ"ע ל"ת מכשול כדאמרי' לא אמרה תורה שלח לתקלה ורבים מתקשים הא בטל ברוב ולק"מ כיון שמשלח יכול להיות שיכיר בט"ע או באיזה סימן אסור לספק לחבירו כיון דאצלו ניכר האיסר ע"ש, ושמן רוקח יו"ד סי' י"ד. על קושי' שעה"מ לשיטת דמה"ת מותר לבטל איסר לכתחילה, קשה מחולין ק"מ דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ראיתי בספר מנוחת אשר בסוגי' דזרוע בשילה כתב עפ"י ישו"י ביו"ד קכ"ו כתב דפלוגתא דר"י ורבנן במב"מ בהא פליגי דהנה הר"ן בנדרים כתב דהא דרבנן סברו דילפינן מדם הפר ומדם השעיר משום דשניהם עולין לגבי מזבח הו' כמו היתר בהיתר וגם שמם שוה בעצם הו' מב"מ בכל הצדדים אבל איסור שנתערב בהיתר אף דשווים בעצם ובשמם מ"מ בצד השני