עט סופר חלק ג קטז

תוס' וא"ת לעיל גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטלו וי"ל דהא דאמר בדרבנן מבטלים היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו מדאוריי' כגון תרומה דאיכא שום דבר דאוריי' כגון דגן תירוש ויצהר אפי' במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין וכן משמע בחולין צ"ח גבי פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדקולא סבר וכו' ואמאי לא הוסיף עליהן עד ששים כדי לבטל אותם אלא ש"מ כיון דעיקר איסורו דאוריי' כגון היכא דאיכא כזית הכי נמי דליכא כזית וליכא אלא איסור דרבנן אין מבטלין:

רא"ש פסק והא דקאמרינן נמי מבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמקלי קלי איסורא אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפי' באיסורא דרבנן ואפי' אין לו מתירין, ויש"ש כתב זה נגד כל המחברים דס"ל דלעולם מבטלין איסור לכתחילה וכו' והיינו דוקא דבר שעיקרא מדרבנן כמוקצה אבל תרומת פירות אף שהוא מדרבנן מ"מ עיקרא מן התורה וכן חצי זית חלב, וק"ו בשר עוף בחלב אפי' למאן דס"ל שהוא מדרבנן, ותרומות ח"ל קילא טפי מותר לערב חד בתרי ולבטלה כדאי' בבכורות:

צל"ח כתב בשבת דף כ"ט הקשו בגמרא על הא דאמרי' מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כיון דאדליק בהו פורתא הוי להו שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קמהפיך ומשני דעביד להו כדרב מתנא דאמר מרבה עליהם עצים מוכנין ומסיקין, והנה לא הקשו שם הקושיא של אין מבטלין וכו' ונראה דאין מבטלין איסור לא שייך שם כלל, ששם בעודו כלי מרבה עצים מוכנין ובעודו כלי גם הוא עצמו היתר הוא אלא אח"כ כשידליק פורתא יהי' איסור וכיון שבשעה שמבטלו עדיין היתר הוא אין זה מבטל איסור רק מבטל היתר בהיתר ועי' בצ"צ סי' פ' אמנם בחמץ קודם פסח אף שעדיין היתר מ"מ כיון ששמו עליו אסור לבטלו לכתחלה:

פסחים דף ל' אמר רב קדירות בפסח ישברו, ואמאי לשהנהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן גזרה דלמא אתי למיעבד במינו, תוס' תימא לר"י נהי דס"ל דטעם חמץ בקדרה חשוב משהו שאין רגילים להשתמש הרבה ביחד מ"מ הא אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' איסור דרבנן אין מבטלין וכו' ר"ן כתב דאפשר חמץ וכיוצא בו דכי אשתמש בהיתרא אשתמש והשתא ליתא לאיסורא בעינא הקילו לבטל לכתחילה. גיטין דף נ"ד תניא כפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו ר"י ור"ש אומרים בשוגג יעלו במזיד לא יעלו ע"ש שהקשה והכא מדאוריי' חד בתרי בטיל וקניס ר"י שוגג אטו מזיד, והקשה פלתי צ"ט ס"ק ה' אי אפי' מדאוריי' לא בטיל מ"מ מדאורייתא מותר לבטלו במזיד האיך קניס שוגג אטו מזיד כיון במזיד מותר מה"ת ומלוא רועים תי' לפי נב"י יבש ביבש לכ"ע מה"ת אסור ואגוזי פרך ורמוני באדין יבש ביבש:

ע"ז דף ל"ג איבעיא להו מהו ליתן לתוכו שכר [לתוך כלי שהי' בו יין כסך] רב נחמן ורב יודא אסרי ורב שרי [דמבטל כח היין] הר"ן כתב מהא שמעינן דמים של מלוי וערוי מותרים בשתיה והקשה הרשב"א א"כ מצינו שמבטלין לכתחילה שהרי נותנין מים או שכר בכלי זה לבטל טעם היין והמים והכלים מותרין ותי' ר"י שבליעת היין אינה אלא משהו וכיון דא"א לבא לידי נתינת טעם מבטלין לכתחילה, וכן כתב ראב"ד דמהא שמעינן דמבטלין איסור משהו לכתחלה ואפי' בשאר איסורין כגון טיפת חלב שנפלה לתוך הקדירה ודוקא כשהאיסור נפל שם הוי משהו וכו' או שנפל בכלי שאין מבשלין בו אלא בישול מרובה אבל אם נפל בכלי שאפשר ליתן בתוכו תבשיל מועט אסור לבטלו ולי נראה שאין מכאן ראיה לפי שהכשר מים של מלוי אינו מטעם שמפליטו הכלי מהיין ובולעים איסורו שלא מצינו שהצונן יפליט אלא מפני שמפיגין טעם היין הנבלע בכלי ומבטלין טעמו ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא כאלו שורפין אותו במקומו, ועוד שאפי' תאמר שמערבין אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל אלא למי שמכוין לבטיל כדי להינות ממנו הא לאו הכי לא שאם לא תאמר כן א"כ האיך הכשירה תורה למ"ד אין מבטלין איסור הוא דאוריי' כלי מדין הגעלה בבני יומין והרי הוא מבטל איסור הבלוע במים שהוא מגעיל בהן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי להינות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי עכ"ל, [ועי' שעה"מ פט"ו ממ"א דמשמע מתוס' פסחים ל' ד"ה ולשהנהו דל"ל האי סברא ע"כ קשה על ר"ן בפסחים דמקשה נמי קושי' תוס' ולפי דבריו כאן לא קשה מידי ברוך טעם שער התערובות פ"ג כתב דסברת ר"ן בע"ז אליבא דהלכתא כר"ש דדבר שא"מ מותר אבל לר"י דס"ל דשא"מ אסור ממילא אסור לבטל איסור אף בלא מכוון א"כ בפסחים הסוגי' לרב דס"ל כר"י הוכרח לתרץ משום היתירא בלע ע"ש]:

חולין דף צ"ח, אריב"ל משום בר קפרא, כל איסורין שבתורה בששים וכו' והתניא זהו היתר מכלל איסור וכו' והקשה תוס' ומחי קושיא דלמא היינו דוקא לענין שאין מבטלין איסור לכתחלה והכא שרי וכו', ורשב"א כתב בשם תוספות דמדאוריי' מבטלין והא דאמרי' אין מבטלין מדרבנן והא דאמרין חידש הוא ה"ק חדוש הוא שחדש בו תורה שמצוה לבטלו מה שאין כן בשאר איסורין דמ"מ גנאי הוא לבטל איסור לכתחלה וכאן מצוה לבטלו וכו' ומ"מ דעת ראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחילה מדאוריי' אמרו מדקאמר הכא חדוש הוא, מיהו היכא דעבר ובטלו מדאוריי' בטיל אפי' במזיד