עט סופר חלק ג קטו

בהזמה דחידש הוא לאפוקי בשנים המעידים על אחד דודאי מקבלין לפוסלו אלא שאח"כ באו שנים להכשירו מש"ה נשאר בספק ע"ש וקצה"ח סי' ל"ד ועי' פרט ב' מש"כ לישב קושי' תוס' ושער המשפט סי' ל"ד מסופק אם דוקא להוציא ממון פסול אבל להחזיק ממון לנתבע כשר להעיד הוא ואחר עמו:

פכ"ב שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו שבא ע"א מכת זו וע"א מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות שהרי בודאי אחד מהן שקר ואין ידוע מי הוא משניהן באה כת זו בפני עצמה והעידה עדות ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפני עצמה מקבלין כל אחד מהן בפני עצמה וש"ך סי' ל"א כתב צ"ע איך הדין בשני עדים המכחישין זה את זה, ונראה מר"ן פ"ב גבי ע"א אומר נתגרשה מוכח דשני עדים מכחישים זא"ז נמי פסולין לעדות אחרת כמו אחד מכת זו ואחד מכת זו ועי' תומים:

פ"ט מאישות אמר ע"א מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נישאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי וכתב ה"ה דטפי עדיף כשאין עד אחד אומר כדבריה משאם הוא אומר כן, והטעם מפני שכל שאין לה עד כלל חזקה אינה מעיזה פניה להכחיש העד אם הי' אמת דהא ליכא מי שמסייע אבל כשעד אחד אומר כדבריה סומכת עליו ומעיזה לפיכך לכתחילה לא תנשא וראב"ד משיג ע"ש, ועי' ב"ש סי' מ"ז וח"מ:

פ"כ מא"ב הלכה ט"ז מי שהוחזק אביו כהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה או חלוצה חוששין לו ומורידין אותו בא ע"א אח"כ והעיד שהוא כשר מעלין אותו לכהונה על פיו באו שנים עדים אח"כ והעידו שהוא חלל מורידין אותו מן הכהונה, בא ע"א והעיד שהוא כשר מעלין אותו לכהונה שזה האחרון מצטרף לעד הראשון והרי שנים מעידים שהוא כשר ושנים מעידין שהוא פסול ידחו אלו ואלו וידחה הקול שהשנים כמאה וישאר כהן בחזקת אביו כתב ה"ה י"מ דוקא לתרומה דרבנן מעלין אבל לתרומה דאוריי' כיון דתרי ותרי נינהו לא אמרי' אוקי מילתא אחזקה ע"ש ועי' דברי אמת קונטרס שמיני באריכות:

כלל ע"ב. אין מבטלין איסור לכתחילה. פרט א' תרומה פ"ה משנה ט' תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין בשוגג מותר במזיד אסור כתב הר"ש הא דאמרי' ביצה ד' תנן אין מבטלין איסור לכתחילה אין לשון זה שנוי בשים מקום אלא ממתני' דהכא דייק לה, ירושלמי בשם ר' יוחנן כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור ולא מתני' היא שוגג מותר מזיד אסור מתניתא בתרומה אתא מימר לך אפי' שאר כל הדברים ומפרש פי' בתרומה עון מיתה ע"ב ונראה כוונה אחרת עפ"י אב"מ בתשובה סי' ח"י מישב קושי' פד"ר דרוש י"ט הקשה למה מי שאחזו בולמס נותן לו טבל ותרומה למה לא נעשה תיקון אחר להנצל מאיסר טבל ומתרומה והוא שיתקן ויפרש תרומה ויערב אותה עם חולין דהא מה"ת חד בתרי בטיל אפי' למדס"ל אין מבטלין איסור מדאוריי' פשיטא דאינו אלא איסורא בעלמא אפי' לאו ליכא ואב"מ תי' אפי' למדס"ל אין מבטלין איסור אינו אלא דרבנן אבל בתרומה מה"ת אסור דאנו מוזהרין על התרומה שלא נפסידנה כדכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי כדתנן פ"ח דתרומה ורמב"ם פי"ב מתרומות וכשמבטל תרומה בתוך חולין הרי נהפך האיסור להיתר ונעשה מתרומה חולין ומישב בזה בזרוע בשילה חידש דבכל תורה אין מבטלין איסור לכתחילה והכא מותר וקשה מזה לפוסקים דס"ל אין מבטלין איסור אינו אלא מדרבנן בהנ"ל ניחא זרוע בשילה היא ממתנות כהונה ואקרי תרומה ואסור לאבדה כדכתיב משמרת תרומותי וע"ש בהגה, א"כ קשה האיך ילפי' בביצה מתרומה על שאר איסורין שאין מבטלין ע"ב [בספר תקון משה דף קמ"ה כתב שלא קשה כיון כבר נתערב ומה"ת בטל ברוב אין כאן עוד עשה דשמירה מ"מ אסור להוסיף] ח"כ הירושלמי מתני' בתרומה ור"י אשמעינן אפי' בשארי איסורים גם צ"ע ממשנה תרומה פרק י"א מגורה שפינה ממנו תרומה אין מחייבין ללקט אחת אחת ונותן לתוכו חולין ופר"ח צ"ט ס"ק ח' מביא מזה ראיה שאין מבטלין איסור רק אסור מדרבנן כשיטת תוס' ע"ב ולפי אב"מ בתרומה לכ"ע אסור מדאוריי' קשה טובא ממשנה הנ"ל ערוך לנר יבמות דף פ"ט מביא ראיה לראב"ד ולאב"מ אין ראיה שם בתרומה לכ"ע אסור רשב"א גיטין נ"ג מביא שיטות אם לטמא תרומה אסור מה"ת:

ביצה ד' א"ר מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן והא קמהפך באיסורא כיון דרובה דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך, [וכתב רשב"א שבת כ"ט לא מתורת ביטול נגעו בה דכל שהוא בעין וניכר בשעת תשמישו אינו בטל אלא הכא אינו צריך לבטל אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל את האיסור אלא כמטלטל בהיתר וטלטול איסור כטלטל מן הצד] והא קמבטל איסורא לכתחילה ותנן אין מבטלין איסר לכתחילה ה"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלין, ולרב אשי דאמר כל דשל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מא"ל, ה"מ דאיתיה לאסורא בעיניה הכא מקלא קלי אסורא, [עי' פמג"ד סי' צ"ט במשבצות זהב ס"ק י"ב באריכות]: