עט סופר חלק ג קיד

לישנא שאמרו מאי חזית דציית אבתראי ציית אקמאי ע"ש באריכות ושו"מ מהדורא תליתאה סי' קנ"ב:

מר"ם שיק א"ע סי' נ' כתב הא דמהני ברי לי דהיינו לגבי דידה אבל לא להבנים דאכתי תרי ותרי נינהו אי הם ממזרים או לא ולא דמי לסוף פ"ק דכתובות דמהני ברי דידה לבתה דהתם מהימנת מטעם ברי ושמא משא"כ כאן דלא מהימנת להיות מותרת לעלמא אלא לגבי נפשה שאומרים שברי להם ואין לנו כח להוציא מהם, וכ"כ בנב"י ח"ע סי' ס"ה, לכאורה כהן מוזהר שלא יחלל זרעו בעמיו עי' קדושין דף ע"ח א"כ יהא אסור לכהן אפי' באומר ברי לי א"כ מאי פריך ביבמות דף פ"ח מוקדשתו דופנו דלמא כהן שאני משום הבנים ועי' בית מאיר קנ"ב, לכאורה ראיה לרמב"ם פי"ז מא"ב דכהן הדיוט אינו מוזהר על לא יחלל ע"ש:

פרט ו'. רמב"ם. פי"ב מגירושין שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אפי' הבעל עומד והיא אומרת לא נתגרשה הרי זו בחזקת א"א גמורה מפני שהעדים סומכין אותה ואפשר שתעיז פניה לפיכך אם נשאת תצא והולד ממזר בד"א כשאמרו ועכשיו נתגרשה שהרי אומרין לה אם אמת הדבר הוציאי גיטיך אבל אם אמרו העדים מכמה ימים נתגרשה יש לומר אבד הגט והואיל והיא אומרת גרושה אני בודאי ושני עדים מעידין לה אע"פ שהשנים מכחישין אותן אם נשאת לאחד מעידיה לא תצא שהרי הוא ובעלה יודעין בודאי שהיא מותרת וחזקה היא שאין מקלקלין עצמן אבל אם נשאת לאחר הואיל והדבר אצלו ספק וכן אם אמרה אינו יודעת אפי' נשאת לאחד מעידיה הרי זו תצא והולד ספק ממזר:

הלכה י"ח, בא ע"א והעיד שמת בעלה והתירוה להנשא על פיו ואח"כ בא אחד והכחיש את הראשון ואמר לא מת הרי זו לא תצא מהתירה ותנשא שע"א נאמן בעדות אשה כב' עדים בשאר עדיות ואין דבריו של אחד במקום שנים:

. הלכה י"ט, באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אמר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהיא ספק ואם נשאת לעד שהעיד לה והיא אומרת בריא לי שמת הרי זו לא תצא ה"ה מביא ירושלמי עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואומר לא מת הרי זו לא תצא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא, א"ר יוחנן זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי אבל דברי חכמים בין שאמר משנשאת בין שאמר עד שלא נשאת לא תנשא ואם נשאת לא תצא למדנו מן הירושלמי כשם שנחלקו רבי מנחם וחכמים בתרי ותרי כך נחלקו בחד וחד וכשם לדעת חכמים דקי"ל כוותיה בתרי ותרי אם נשאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי לא תצא כך בחד וחד אם נשאת לא תצא זה דעת רבינו אבל רמב"ן חלק בזה ואומר דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ע"ש באריכות:

הלכה כ"ג, שני עדים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהיא ספק ואם נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת בריא לי שמת ה"ז לא תצא:

ב"י סי' י"ז מביא תשובת רא"ש ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת קודם שיתירוה להנשא אם עברה ונשאת תצא ואפי' נשאת לאחד שמעיד שמת דאוקי חד לגבי חד ואוקי אחזקתה א"א ואפי' למ"ד בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נשאת לאחד מעידיה לא תצא שאני התם דאיכא תרי סהדי דמפקי לה מחזקת א"א אבל הכא דליכא אלא חד סהדא מודה:

פ"ח משגגות הלכה ג' כל הבא על אשת איש שע"א אומר מת בעלה וע"א אומר לא מת חייב באשם תלוי וה"ד לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור, כתב הלח"מ תוס' הקשה בחטאת קאי ותי' דחזקה דאשה דייקו ומנסבא מרעה לה לחזקה דאשת איש ותירץ זה מספיק לשנים אומרים נתגרשה דהתם נמי דייקו ומנסבא דיראה שמא יזומו עדים ע"ש ועי' תוס' ב"ב דף ל"ב:

פי"ב מעדות, שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו עבירות ובאו שנים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה ה"ז כשר אבל אם באו שנים והכחישם ואמרו לא עשה עבירה זו ולא נפסל ה"ז ספק פסול לפיכך לא יעיד ואין מוציאין ממון בעדותו ולא ידון עד שיודע שעשה תשובה [כרי"ף] רבים מקשים משני כיתות מכחישים זא"ז דאוקמי' כל כת בחזקת כשרות ולא פסלינן מספק ב"ח תירץ דבשני כיתי עדים ליכא מאן דמסהיד עליו לפסול אלא דאנן חזינן לפי דבריהם חד מהם מסהיד שקרא ולהכי מוקמי' כל כת בחזקתו אבל הכא קא מסהידו דהאי גברא פסול הוא כה"ג לא מוקמי' אחזקתיה דכל תרי ותרי אע"ג דאית ליה חזקת כשרות ספיקא דרבנן הוא:

ח"ץ תי' בשני כיתי עדים איכא תרתי' לטיבותא חדא חזקת כשרות דמעיקרא ועוד דודאי כשרים אבל הכא שהעידו עליו ליכא אלא חזקה דמעיקרא ותרי ותרי עכ"פ ספיקא דרבנן:

ובהגהות ט"ז בשם מהר"י תירץ בשני כיתות מעיקרא לא מקבלינן סהדותי' דתרי אתרי אם לא