עט סופר חלק ג קיב

ריטב"א תימא מי הזקיקו לרש"י לפרש דברי רבא בדאיכא הכא והתם שתי כיתות, תירצו בתוס' דס"ל לרש"י דכל היכא דליכא עדים הא ודאי אלימא טובא חזקת העירוב שהי' בחזקת טהור ולית לן לאשגוחי בתר חזקת גברא דהוה קאי בחזקת ביתיה, אבל כשיש כת שמעידה כנגדה לא משגחי' בתר חדא חזקה דלקולא ור"ם בר שניאור ז"ל נתן טעם לדבר למה אלימא חזקת העירוב שבכל מקום אין לנו לידון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרי' העמד אדם על חזקתו ולא אמרי' העמד טהרות על חזקתן, דטעמא דלא אזלינן בתר חזקת טהרות משום דכיון דודאי נגע בהם פקעה חזקה מינייהו כדאמרי' גבי שליה בבית עכ"ל ועי' ריטב"א קידושין דף ע"ט:

גיטין דף ט' אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ערער כמה אילימא ערער חד והאמר ר"י אין ערער פחות משנים ואלא ערער תרי, תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, אלא ערער דבעל:

תוס' סמוך אהני שפוסלין החתימה ולוקמא בחזקת אשת איש עכ"ל, וכתב מהרש"א ע"פ מ"ש פ"ד אחין דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא אי לאו דנוקמ' אחזקת אשת איש ודו"ק, ותשובת רעק"א ח"ב סי' קי"א כתב תמוהים דברי מהרש"א ואינו מובן לי דמשמע דאם תרי ותרי ספיקא דאוריי' בלא"ה פרכינן שפיר דהוי ספיקא דאוריי' אלא כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן ליכא קושיא רק מכח חזקת אשת איש וזה תמוה, דתרי ספיקא דרבנן היינו במקום חזקת היתר אבל בליכא חזקת היתר פשיטא דהוי ספיקא דאוריי' ולא צריך לבא מדין דאוקמינן בחזקת אשת איש עכ"ל, לענ"ד לישב עפ"י פנ"י שכתב לוקמי בחזקת אשת איש כוונתם בזה דאף שעידי הקיום הם עדים אחרים אפ"ה לא שייך למימר אוקי תרי עידי קיום להדי תרי מערערים שאומרים מזויף ונשאר הגט בחזקתו דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וה"ל כאלו לא נתקיים כלל דאפי' הכי מותרת להינשא על זה כתבו תוס' דלא שייך לומר כן דכיון שעדים המערערין פוסלין החתימה תו לא שייך לומר אוקי הגט אחזקה דתרי כמאה והרי המערערים מכחישן עידי החתימה וגם עידי הקיום ומשום הכי אוקי איתתא בחזקות אשת איש עכ"ל א"כ יש חזקת שגט כשר:

דף ע"ח, רבה ור"י דאמרי תרווייהו הכא בשתי כיתי עדים עסקינן אחר אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה תוס' וא"ת ונימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת א"א ולא תהא מגורשת כלל, וי"ל כיון דספיקא דרבנן היא כדאמרי בפ' ד' אחין נתנו לה דין מגורשת ואינו מגורשת:

פרט ה'. שיטת רשב"א ור"ן. רשב"א קידושין דף ס"ו מביא שיטות דסוברים תרי ותרי ספיקא דאוריי' ולא אמרי' אוקמי אחזקה, וכתב ואינו מחוור דאדרבה לכאורה משמע ביבמות דאסיקנא דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא ואוקי מלתא אחזקתה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא ובשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרי' לא נתקדשה מדאוריי' מוקמי' לה בחזקת פנויה וכו' והא דתניא שנים אומרי' מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ואקשינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי' קאי ולא פרכינן בחטאת קאי איכא למימר דלרוחא דמלתא קא פריך הכי דאפי' למ"ד דתרי ותרי ספיקא דאוריי' הוא ומפקינן לה מחזקתה מ"מ הבא עליה באשם תלוי וכיון דאסיקנא שנשאת לאחד מעדיה ובאומרת ברי לי אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא לא מפקינן לה דהא אינהו בדינא קאמרי ולגבי עצמן נאמנין הן בדיעבד ע"ש ועי' שעה"מ פי"ב מגירושין שמתקשה ברשב"א:

פנ"י בכתובות כתב עדיין תמיה קיימת בדברי רשב"א דכיון דקי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומדאוריי' לא הוי ספקא אלא אזלי' בתר חזקה א"כ מאי מהני ברי דידהו הא בחנק קאי כקושי' תוס' אמנם לאחר העיון יגעתי ומצאתי שרשב"א סובר דלעולם לא אמרה תורה דאזלינן בתר חזקה אלא למי שמסופק בדבר ועשה תורה ספק זה כודאי עד שב"ד עונשין וסוקלין על חזקה כיון שהעובר מוזהר עליו כוודאי משא"כ אם העובר אומר ברי עד החזקה לא שייך לגביה לומר שהוא מוזהר על הספק כודאי מחמת החזקה, ונ"ל דלא מיבעי למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפי' לגבי חזקת ממון דעדיף מחזקת הגוף א"כ כ"ש דעדיף ברי ושמא מחזקת הגוף וכ"ש היכא דאיכא נמי חזקת כשרות, אלא אפי' למ"ד דברי ושמא לא מהני לגבי חזקת ממון ואפי' באיסורין לא מהני אפי' בהדי חזקת כשרות, היינו לעלמא דלא מהימנינן להו אבל לגבי דנפשייהו מהימנא דהא לא עבדי אסורא וממילא שאין הב"ד נזקקין להם כיון דאיכא למימר קושטא קאמרי ומספיקא לא קטלינן להו והתורה אמרה נקי אל תהרוג ע"כ אין ב"ד עונשין עד שיקבל התראה והיינו משום דאי לא קיבל התראה מצי למיטען ברי נגד רוב וחזקה ועי' שם בק"א [בזה מובן סברת תוס' שמחדש בנסקלין בנשרפין שאין הולכין בתר רוב כי בין מיתה למיתה אין הולכין בתר רוב. כי שם כל אחד טוען ברי לי שהוא מנסקלין ונקי אל תהרוג במיתה חמורה ומיושב קושי' העולם מבת כהן כיון שקבלה התראה עפ"י רוב היא בת כהן ודו"ק]:

ריטב"א בקידושין כתב דודאי תרי ותרי ספקא דאוריי' ולא אמרי' אוקמי איתתא בחזקתה או גברא