עט סופר חלק ג קיא

מחזקתו של היתר הם מעידים תחלה ומיד כשהעידו יצא מחזקתו ע"י עדותן ותו לא אמרי' אוקמה אחזקה וכו' ואין נראה לרבינו יצחק דהא הכא בשמעתין מוקמינא ליה אחזקה אע"ג דכבר פסלוהו השנים והוציאוהו מחזקתו ואין סברא שיועיל מה שעד אחד המכשיר העיד קודם ע"ש:

כתובות דף כ' ת"ר שנים חתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידם הוא אבל אנוסים הי' קטנים הי' הרי אלו נאמנים, ואם יש עדים שכתב ידם הוא אין אלו נאמנין ומגביה ביה כשטרא מעליא ואמאי הא תרי ותרי נינהו וכו' אלא אר"נ אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה [בחזקת הלוה, ואם קרקע היא תעמוד בחזקת המוכר ודקתני בברייתא אין נאמנים לא דליהוי שטרא מעליא למיגביה ביה אלא דלא קרעינן ליה ואי תפס מידי והדר אתי האי ותבע מיניה לא מפקינן מיניה דאמרי' אוקי תרי לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי]:

תוס' וא"ת לר"נ אמאי לא מגבינן ביה בשטרא הא סבר כר"ה בשתי כיתות עדים מכחישות דכל אחת באה לפני עצמה וכו' וי"ל דהתם באה כל אחת בפני עצמה ומעידה משום דמוקמי' כל אחת בחזקת כשרות אבל הכא שאומרים קטנים הי' או קרובים משנולדו עד עתה שנתרחקו ליכא למימר אוקמינהו אחזקתייהו דפסלינן אותן משנולדו ואנוסים הי' נמי מחמת נפשות לא שייך לאוקמי אחזקה דהא לא פסלו להו כלל:

פרט ד'. ב"ב דף ל"א, זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אר"נ אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא, א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא. א"ל נהי דאיתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש, לימא רבא ור"נ בפלוגתא דר"ה ור"ח קמיפלגי, דאיתמר ב' כתי עדים המכחישות זא"ז אר"ה זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה, ור"ח אמר בהדי שיקרא למה לי וכו':

תוס' תימא בין לר"ה בין לר"ח נהמניהו לבתראי במיגו דאיבעי פסלינהו לקמאי בגזלנותא ונראה לי דמגו במקום עדים לא אמרי ועוד דמיגו לא יוכל לסייעם יותר משני עדים ואפי' הי' עמהן ק' עדים אין נאמנין דתרי כמאה ע"ש:

ורמב"ן כתב לא קושיא היא שאין אומר מגו בעדים להאמינן יותר ממה שהאמינם תורה משום מגו ולא נאמר מגו בעדים אלא במקום חשש נוגעין בעדותן כדאמרן לעיל אי נמי במקום שחוזרין ומגידין דאמרי' מגו דיכול לשתוק והוה הפה שאסור הוא הפה שהתיר הא בעלמא להמינו להו טפי מדינא לא אלא אי מעצמן נאמנין בעדותן אין ואי לא ליכא למימר נאמנין בדין מגו ע"ש [ועי' כתובות י"ט שהקשה תוס' מה חידש בעידי זוממין כי יש להם מגו לפסלם כתב ג"כ כהנ"ל ע"ש בשמ"ק, וריטב"א קידושין דף מ"ג, ותוס' כתב שם עדים צריכין שבועה לא מהני אבל תוס' שהקשה שיהי' נאמנים אנוסים מחמת ממון במגו נפשות נראה דלא ס"ל סברא הנ"ל]:

ש"ש ש"ו פכ"ב כתב, בהא דקי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן אבל מן התורה אוקי אחזקה קמייתא נראה דהיכא דליכא חזקה אלא רוב הו"ל ספיקא דאוריי' ומשום דתרי סהדי עדיף מרובא ואין הרוב יכול להכריע בתרי ותרי ודוקא חזקה קמא הוא דמהני מן התורה אינך יכול להוציאו מחזקתו קמא, אבל רובא אינו אלא ראיה שנוטה להתיר יותר מלאיסור ע"ש לפ"ז בשנים אומרים שנמצא יתירת בבהמה ושנים מכחישים כיון דחזקה ליכא דהא לפי העדים שנמצא יתירת נולדה טריפה מבטן אע"ג דאיכא רובה אינו מכריע נגד העדים והו"ל ספיקא דאוריי' וכן מוכח מתוס' דמגו לא עדיפי מעדים וכו' ומה"ט נראה דתרי אמרי פרע תוך זמנו ותרי אמרי לא פרע אין הלוה חייב לפרוע ולא אמרי' אוקי תרי בהדי תרי ואוקי אחזקה דלא פרע תוך זמנו דהך חזקה אינו אלא כמו סברא דלא פרע ועדיפי מרובא ואלפי ראיות וסברות לא מהני בתרי ותרי אלא דוקא חזקה קמא הוא דמהני ע"ש:

עירובין דף ל"ה, רבה ור"י דאמרו תרווייהו הכא בשתי כיתי עדים עסקינן אחת אומרת מבעוד יום נטמאה ואחת אומרת משחשיכה, [ובהא פליגי ר"י סבר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הוי, ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקיע ליה מחזקה בספיקא דאוריי' לא אזלינן בתר חזקה]:

תוס' דר"מ לית ליה אוקי תרי בהדי תרי, אע"ג בכתובות דף כ' אמרי' אוקי תרי בהדי תרי אפי' בדאוריי' דהכא שאני דודאי השתא טמאה היא:

רבא אמר התם תרי חזקה לקולא והכא חדא חזקה לקולא [רבא אמר גבי נגע באחד בלילה נמי אפי' יש שני כיתי עדים אחת אומרת קידם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תקשי, התם תרי חזקה נינהו לטהר מש"ה אזלינן לקולא דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו ראשונה כל הלילה וחי הוי, ועוד העמד נוגע על חזקתו ראשונה וטהיר הי' הכא במתני' חדא חזקה הוא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתה, ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא]: