עט סופר חלק ג קט

ש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו כתב נראה ב' כיתות עדים המכחישים זה את זה אמרי' סלק עדותן דתרווייהו כמאן דליתיה ואי הוי חייב ש"ד בלא עדותן כגון שבועות שומרים או מודה במקצת או היסת השתא נמי משתבע הך שבועה, ועי' תומים וקצה"ח, וש"ש ש"ז פ"כ:

פרט ג' דף כ"ב, ת"ר שנים אומרים מת, ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם בר יוסי אומר תצא, א"ר מנחם ב"י אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא מכדי תרי ותרי נינהו, הבא עליה באשם תלוי קאי, אד"ש כגון שנשאת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קאי באומרת ברי לי:

תוס' הבא עליה באשם, תימא דבחטאת קאי דהא מסקי' ביבמות ל"א תרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאוריי' אוקמיא אחזקה ומאי משני נמי כשניסת לאחד מעדיה הא עד נמי בחנק קאי דאוקמי אחזקה ואומר ר"ת דחזקה דאשה דייקי ומנסבא מרעי ליה להך חזקה דמה"ט נמי שרינן לה כי ליכא עדים כלל אע"פ שהיא בחזקת א"א וכתב מהרש"א דהבא עליה אפשר לפרש בשוגג דלא ידע שהי' א"א כלל ולכך בתר דאתברר ליה דא"א הי' חייב חטאת דאוקמי אחזקה אבל כשניסת לאחד מעדיה משמע דידע ההוא עד בהנהו סהדי דאמרו לא מת וכיון דאוקמוה אחזקה ה"ל ההוא עד שנשאה בעונש חנק דמזיד הוא וק"ל עכ"ל:

פנ"י כתב לא פירשו רבותינו טעמא דר' מנחם בר"י מ"ש דכיון בנשאת ואח"כ באו עדים מודה דלא תצא כמו שפי' ר"ת דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרע לחזקה, א"כ בבאו עדים ואח"כ ניסת אמאי תצא דהא הכא כ"ש דדייקא טפי כיון שכבר באו עדים שבעלה חי וכו' וביבמות דף פ"ח מייתי הש"ס ברייתא וקדשתו בע"כ ור' מנחם בר"י היא, שמעינן מהא דלר' מבר"י בבאו עדים ואח"כ ניסת אסורה מדאוריי' דהא מקרא יליף ולא משום זילותא דבי דינא אטו משום זילותא דבי דינא נתיר איסור דאוריי' וכו' לכך נראה דר' מנחם בעיקר דינא דאוריי' פליג אדרבנן דמאי דסברו רבנן דלא תצא משום חזקה דייקי ומינסבא מרע לחזקת א"א לר' מנחם לית ליה האי סברה כלל מש"ה תצא אפי' ניסת לאחד מעדיה ואומרה ברי לי דאכתי בחזקת אשת איש קאי אלא אפ"ה מודה לרבנן בניסת ואח"כ באו עדים שלא תצא היכי דנשאת לאחד מעדיה ואמרת ברי לי דכיון שכבר נישאת בחזקת היתר כבר יצאה מחזקת א"א וכ"כ הגאון ר' אברהם ברודא עי' ח"צ סי' ב' אלא שכתב אפי' נשאת לאדם אחר ואינו אומרת ברי לי זה לא נלע"ד ע"ש:

קצת להסביר הנ"ל עם ט"ז סי' ח"י ס"ק יו"ד, שמחבר פסק אם נאבד הסכין לאחר שחיטה קודם שבדקו ואח"כ נמצא והוא פגום שחיטתו כשרה הואיל ויצא בהיתר בזה מתורץ מה שיש להקשות מסעיף ט"ו אם נפל הסכין ע"ג קרקע קשה דוקא שראינו שנפל על חודו אבל מספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו, והכל ניחא דודאי בכל התורה אנו הולכין אחר החזקה אא"כ הדבר לפנינו לבודקו אז לא סמכינן אחזקה, וכן הוא כאן בסכין דכל שהוא לפנינו חייבים אנו לבודקו מש"ה בסעיף ט"ו שלא נאבד הסכין ממילא חייב לבדקו וכל שלא בדקו אין לו חזקה טובה ולא הי' לו שעת הכושר שום פעם עדיין אלו בא לשאול קודם שנולד ספק זה של עכשיו שנמצא פגום לא היינו מורים לו היתר ע"כ יש להחמיר מספק משא"כ כאן שנאבד הסכין והי' לו אז חזקה טובה ואלו בא אותו פעם לשאול היינו מורים לו היתר נמצא שהי' זמן להיתר ע"כ אמרי' דאף בנמצא אח"כ והוא פגום כיון שאפשר שנפגם אחר שחיטה וכבר הי' לו היתר אילו בא לשאול אין הספק אסרו אח"כ ע"ש א"כ כיון שנשאת ויצאה בהיתר אין כאן עוד חזקת איסור. ועי' ת"ש סי' י"ח ס"ק כ"ט שכתב הא דכתב פר"ח ומה בכך שיצא בהיתר כיון שנמצאת אח"כ פגומה הרי נתבאר שלא יצא בהיתר כ"א באיסר עכ"ל, לענ"ד יש לחלק בכך וראיה מכתובות דף כ"ד א"ר יוסי גדולה חזקה וכו' הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בקדשי הגבול, פרש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכולים להוציא דבר מחזקתו עכ"ד, וחזקה זו אינה כשאר חזקות כגון סכין שנבדק ומקוה שנמדד שבחר כשרותן בשעת שנתחזקו דהא הכא לאו ברור כשרותן מעולם ולא נתחייסו כלל רק ה"ק שא"א לשנות דבר שנוהגין בו היתר לנהוג בו איסור כ"א בראיה ברורה והי' מהני להם החזקה לפלגא שלא אסרום בתרומה מפני שהי' מותר להם ואסרו להם קדשים שעדיין לא נהגו בו היתר, וה"נ אמרי' בקידושין דף ע"א כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו אלמא דדבר שביד אדם בחזקת היתר אע"ג דלית ליה חזקה ברורה מתחילתו אין מוציאין ומפקיעי' התירו כ"א בראיה ברורה כמו שאין מוציאין ממון מיד המחזיק בו וה"נ כשנאבד הסכין שרשאי לאכול וה"ל כמוחזק בידו בהיתר אין מוציאין אותו ממנו כ"א בראיה ברורה ע"ש:

מר"ם שי"ק בא"ע סי' נ"א הקשה מאי קשיא לתוס' בחטאת קאי לפמ"ש תוס' לקמן בזרק ליכא למימר אוקמה אחזקה א"כ הומ"ל שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה וכולם מודים דזרק לה גט וא"כ אין כאן חזקת א"א, לכך הקשו הבא עליה באשם תלוי קאי דזה