עט סופר חלק ג קז

והאמר עולא כל מקום שהאמינו תורה ע"א הרי כאן שנים ואץ דבריו של אחד במקום שנים הכא במ"ע בפסולי עדות וכו':

תוס' הבא עליה באשם תלוי, וא"ת למאי דאסקינן דף ל"א דתרי ותרי ספק דרבנן ומוקמי לה אחזקה אמאי נקוט אשם תלוי אפי' חטאת איכא דוקמה בחזקת אשת איש ועוד מאי קא משני בניסת לאחד מעידיה היכי שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב"ד דאוקמה אחזקה, ואר"י דמה שאשה דייקא ומינסבא מרעא ליה לחזקה וכו' וכתב מהרש"א צ"ע דהא בב' עדים קאיירי ובשום מקום לא מצינו דנימא דדייקא ומינסבא בב' עדים כיון דליכא חומר בסופה [פלא עי' תוס' כתובות דף כ"ב ודף כ"ו וב"ב ל"ב שיש חומר בסופה] גם לקושתם שהוקשה דבניסת לאחד מעידיה היכי שבקינן ליה הא מחייב מיתה דאוקמה בחזקה, איכא למימר דלאו קושי' הוא דלא אמרי' דבתרי ותרי אוקמא אחזקה אלא למאן דמספקא ליה אבל לגבי העד הזה שאומר ברי לי לא אוקמא אחזקה, ולקמן דף צ"ג דמבעי' לן עד אחד ביבמה אהא דקאמרי' התם מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כתבו תוס' אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמי בחזקת איסור ליבם אר"י היכי דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא ה"ל למימר תצא מ"ד אניסת לאחד מעדיה עכ"ל ודבריהם אלו סותרין דבריהם דהכא והם מטין לדברינו עכ"ל:

נמ"י כתב הרי כאן שנים, הרי הוא חשוב כשנים כגון מעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמא ואם בא אח"כ עד אחד להכחישו חשבינן לה כחד גבי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים ומיהו אם באו שנים והכחישו לא חשיב איהו כתרי לבהדי תרי אלא כחד לגבי תרי, וכתב ריטב"א נראין דברים כדברי ר"י ז"ל שאמר דדוקא בעדות דבר שבערוה דבעינן שנים והאמינוהו לזה כשנים אבל באיסר דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינוהו אלא כחד כי אתא אחרינא ואכחשיה הוי הכחשה כחד לגבי חד עכ"ל, פנ"י כתובות דף כ"ב מביא ספרי פ' שופטים לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה דר' יודא, והא דאמרי' משום עגונא הקילו רבנן היינו שלא להחמיר מדרבנן ע"ב:

בריטב"א כתובות דף כ"ב מצאתי שכתב יש שפירוש שבעדות האשה לא האמינו ע"א שאין דבר של ערוה פחות משנים. ומה שאשה נשאת בע"א אינו אלא מדרבנן שהקילו משום עגונה ואפקיענהו לקדושין וכי אמרינן שהאמינה התורה עד אחד כתרי זה בשאר איסור שע"א נאמן בהם מן התורה ורבנן נמי כבי תרי בעדות אשה, ולפ"ז אפי' באיסורין דעלמא אם באו שני עדים בזה אחר זה אין דבריו של שני במקום ראשון וראשון נאמן אפי' להקל ופשיטא דמימרא דעלמא משמע ה"ה באסורין דהא בכל מקום קאמר ע"ש עי' ש"ש ש"ז פ"כ באריכות:

דף צ"ג בעי מר' ששת ע"א ביבמה מהו טעמא דע"א משום מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר וכו' א"ל חכיתיה א"ל מת בעלך ואח"כ וכו' ה"ד אלימי תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני תוס' אע"ג תרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמי בחזקת איסור ליבם, אר"י היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אניסת לאחד מעידיה:

קידושין דף ס"ו ה"ד אילימא דבי תרי אמרי אישתבאי ובי תרי אמרי לא אישתבאי מה חזית דסמכת אהני וכו' פרש"י ואי אמרת אוקי אתתא אחזקה ה"מ אי היא קמן והי' באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה בכשרות, ותוס' הקשה הא אמרי' לדברי דמכשיר בה מכשיר בבתה, וחדושי הרי"ם בכתובות כתב דהנה תוס' כתב דמיגו לא מהני להכריע בתרי ותרי דלא עדיף כאלו הי' עוד עדים דתרי כמאה, וקשה לכאורה למה מוקמינן אחזקה בתרי ותרי הא ג"כ שייך סברא זו דחזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה אמנם נראה דחזקה יש ב' טעמים, מצד ראיה שהחזקה מורה שהוא כן כמו שהי' קודם ולא נשתנה כמו כל חזקת הגוף, ועוד גם בלי ראיה אין להוציא דבר ממה שהי' כבר בלי ברור וכמו הממע"ה דסברא הוא דדבר שהיה בחזקתו אין להוציא בלא ראיה כנ"ל ולכך בשלמא מגו שהוא רק מצד ראיה שאמת ואין ראיה יותר מעדים שייך סברת תוס' כנ"ל אבל גבי חזקה נהי דמצד ראיה שייך ג"כ כהנ"ל דאינו מועיל להכריע בתרי ותרי דלא עדיף מעדים מ"מ טעם הב' הנ"ל שייך דמ"מ נשאר הדבר כמו שהי' מוחזק עד עתה דכיון שהוא תרי ותרי ואין לנו בירור אין להוציא הדבר מחזקתו מספק ושפיר מדויק לשון הש"ס יבמות דף ל"א דאמר בתרי ותרי אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק ולא אמר כדאמר בכל דוכתי בקצרה דמוקמי' אחזקה ולמ"ש מדויק דבתרי ותרי אין טעמו שחזקה מברר כמו בכל מקום רק דאין לאסרה מספק כיון שאין בירור אין מוציאין הדבר ממה שהי' ומיושב כמה פליאות שהקשה תוס', דבשאר ספק דמהני החזקה דמעיקרא לברר שכשר שפיר מהני חזקת אם לבת דמאחר שיש ראיה שהאם היתה כשירה ממילא גם בתה כשרה מחמת ראיה זו עצמה, משא"כ בתרי ותרי דמצד ראיה לא מהני כלום רק שאין מוציאין ממה שהי' מוחזק לנו מספק בזה שפיר האם דוקא שהיתה מקודם בחזקת כשרות אין מוציא מספק מחזקתה אבל הבן שמיד שנולד הי' ספק לא שייך כלל שאין מוציאין ונשאר ספק משום תרי ותרי דהא אין שום ראיה להכשירו ומעולם לא הי' מוחזק