עט סופר חלק ג קו

לא ניתנו ליכתב האמור בנושא אין כתיבתן עושה שטר לגבות מן המשועבדן שלא עלה על דעתם להשתעבר באמירה שלהם משום הנאת איחתוני אלא אצל בני חורין ולא אצל משועבדין והילכך אפי' נכתב מהן שטר אינו טורף, וכן נראית דעת רי"ף ז"ל ושיטה אחרת יש הכתוב בהשגות ע"ש, עי' מקנה כלל י"ב פרט י"ב באריכות:

ריב"ש סי' שמ"ה הקשה למה צריך שיהי' מצוי בידו דמה בין זה להתחייב עצמו בדבר שאינו קצוב דמועיל לדעת רמב"ם בדברים הנקנה באמירה ולמה לא יועיל ג"כ בדבר שאינו ברשותו ועי' בני אהובה אשות פכ"ג באריכות:

נ"ל לישב קושי' ריב"ש למה צריך מצוי בידו ולהסביר קצת סברת רמב"ם שמחלק בקידושין די באמירה אבל בנשואין צריך קנין ולמה במחייב לחבירו לא מהני בדבר שאינו קצב ולהסביר עיקר סברת רב גידל הן הן דברים הנקנה באמירה, עפ"י פנ"י ריש הזורק מחדש דבר חדש, וכ"ל עיקר המתנה נגמר ע"י שאמר לה לך חזק וקני והא דבעינן קניין היינו לענין חזרה דקודם קנין יכול לחזור בו מיהו כל כמה דלא חזר ביה נגמר הקנין משעת הדיבר ושפיר קרינן ביה ונתן עכ"ל, ומצאתי בשמ"ק נדרים דף מ"ג:

ונ"ל לעולם בין במתנה בין בהפקר אם גילה דעתו בהם להוציאם מתחת רשותו ולא ישאר לו בהם רשות כגון שנתן סתם הוי מתנה גמורה והפקר גמור אע"ג דלא בא המתנה לרשות המקבל והפקר לרשות זוכה ואפי' מדברי סופרים כי לא גזרו כלל עכ"ל א"כ מכ"ש ע"י חיתן שגומר ומקנה הן הן דברים ונקנו באמירה בקנין גמור, וכבר הבאתי שבית מאיר מתקשה למה צריך לרב גידל הא חייב מצד שכירות כמו בחליצה שצריך ליתן לו המעות ע"ב, ובישו"י ג"כ, בזה מובן א"כ בשעת קידושין שהיא מרוצה להתקדש לו נקנה פסיקתא שהתחייב בדיבר לבד מצד שכירות וגם מצד חיתן, אבל בנישואין כבר קידשה אותה ולא שייך עוד שכירות בנישואין, על כן צריך קנין ולא די בדיבר ומהני קנין יען שיש עוד חיתן ודומה לדברים הנקנין באמירה כאשר כתב כ"מ אבל מתחייב לחבירו ואין כאן חיוב שכירות כלל לא מהני אפי' קנין, והנה מצד שכירות רק חיוב ממון ולא גוף החפץ ורק בעבור חיבת חיתן קונה גם גוף החפץ כאשר כתב בית מאיר אבל לכה"פ צריך להיות מצוי בידו ודו"ק רמב"ם נקוט דברים אלו קאי על חפצים ומיושב קושי' ריב"ש ודו"ק:

כלל ע"א. תרי ותרי. פרט א'. יבמות דף ל' גמרא ואילו בגירושין ספק קרוב לו פסק קרב לה לא קתני מ"ט אמר רבה אשה זו בחזק' היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק תוס' וא"ת דהכא מוקמי' אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק הי' עומדת בחזקת איסר שבעלה עדיין חי, ובחולין דף ט' אמרי' בהמה בחייה בחזקת איסר עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחט' בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, ומשמע דווקא לענין ריעותא דאיתיליד אחר שחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב וכו' אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעת שנולד הספק הי' עדיין בחזקת איסור וכו' ועי' ש"ך יו"ד סי' נ':

רשב"א כתב לישב דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתא אסורא, עד שיתחדש בה ענין המכשירה, והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה ודכוחה הכא כיון שזו מתחלתה צרה לערוה הוא, ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסר עליך הראיה, וכן הדין בקדושין כי האי גונא:

וגבי גירושין מי לא תבן, הי' עומדת בר"ה וזרקו לה גט קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מע"מ מגורשת ואינה מגורשת וס' רבה ור"י דאמרי תרווייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן וכו' דהוי ליה ספיקא דאוריי' ומתני' בכת אחת דה"ל ספיקא דרבנן וממאי דמתני' דהכא בכת אחת וכו' ותו בשני כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן דאמרי' אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמ' אחזקה מידי דהוי אנכסי דבר שטיא ע"ש:

יבמות דף פ"ח תצא מזה ומזה אמר רב ל"ש שניסת בע"א אבל ניסת עפ"י שני עדים לא תצא וכו' סוף סוף תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי א"ר ששת שניסת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קיימא באמרת ברי לי [כגון ע"י סימנים ואשה תלוי אינו בא אלא מי שלבו נוקפו, ובכתובות פי' רש"י אלו הי' קיים הי' בא]:

מתיב רבא מניין שאם לא רצה דפנו, ת"ל וקדשתו בע"כ, היד אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה ולא קאמרה ברי לי צריכה למימר דדפנו אלא לאו דניסת לאחד מעידיה וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן לה מיניה איסור כהונה שאני:

אמר שמואל לא שנו אלא שלא מכחשתו אבל מכחשתו לא תצא במאי עסקינן אילימא בבי תרי כי מכחושתא ל"ה מאי הוי אלא בחד טעמא דמכחשתו הא שתקה תצא