עט סופר חלק ג קה

גמור אפי' כתבו שטר ע"כ התנאים מהני, ולשיטות תוס' שם קנין עדיף משטר א"כ אפי' בבת אשתו לא מהני שטר אלא קנין ובבנותיו לא מהני' אפי' קנין, מיהו י"ל לשיטת תוס' אע"ג שטר לא מהני מ"מ קנין סתם ע"כ התנאים מהני בבת אשתו, וכל זה איירי לשיטת רי"ף וכמה פוסקים דפסקו כמ"ד מפני שאין כתובות, אבל רמב"ם פסק כמ"ד שאין קצובין גם ס"ל המחייב עצמו נגד חבירו לזון ה' שנים הוי דבר שאין לו קצבה אפי' קנו מידו אינו חייב לשלם אפי' מב"ח, מיהו כשמתחייב לאשתו בעת הקדושין מהני לענין ב"ח אפי' בלא קנין אבל בעת נישואין לא מהני אא"כ קני מידו או כתב שטר טורפים מלקוחות ע"ש, ועי' ט"ז שם:

קה"י אות ת"ע, קצוב לא מקרי אלא בדבר דהוי קצוב למעלה וקצוב למטה אבל קצוב למעלה ולא למטה לא מקרי קצוב, תוס' כתובות דף נ' אע"פ שקצובים למעלה עד בגר כיון שאינן קצובים למטה דאפשר שתנשא קודם לא מקרי מזונות קצובים:

בספר ייטב לב פ' תולדות מחדש דאם הלוקח מחייב לו או נותן מחירו דבר שאינו קצוב מהני ע"כ בפוסק בשעת קדושין דחיבת חיתן הו"ל דבר שא"ק כדכתיב ורחוק מפנינים מכרה חשבינן ליה כאלו מקבל מאתה דשא"ק ומדייק לשון רמב"ם פכ"ג ממכירה האומר מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה במצודתי נתון לך לא קנה ובגמרא איתא בשניהן מכור לך רמב"ם אשמעי' דלא מהני משום דהו"ל דשלב"ל ושלא תקשה הא בלא"ה הו"ל דבר שאינה קצוב, ע"כ צ"ל דאיירי שזה נותן לזה מחירו דשא"ק, וז"ש בדיוק האומר מה שאירש מאבא מכור לך המוכר אמר, והלוקח אמר מה שתעלה במצודתו נתון לך זה דמיו ושייך ביה לשון נותן דמשום דשא"ק הי' מהני אלא מכח שהוא דשלב"ל לא מהני ע"ש ובתשובות אבני צדק ח"מ סי' ט"ז:

פרט ו' רמב"ם פכ"ג מאישות הלכה י"ג, איש ואשה שהי' ביניהן שדוכין ואמר לה כמה את מכנסת לי כך וכך ואמרה לו וכמה אתה נותן לי או כותב לי כך וכך וכן האב שפסק ע"י בנו ובתו כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו אותן הדברים ואע"פ שלא הי' ביניהן קניין ואלו הן הדברים הנקנים באמירה בד"א בשפסק האב לבתו וכו' ובנישואין ראשונים שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומרוב שמחתו בנשואין הראשונים גמר ומקנה ליה באמירה, אבל אח שפסק לאחותו או אשה שפסקה לבתה וכן שאר קרובים וכן האב שפסק לבנו או לבתו בנשואין שניים לא קנו אותן הדברים עד שיקנו מידי הפוסק שיתן כך וכך:

וכ"מ מביא ריב"ש סי' שמ"ה, שצריך שיתנו כן בשעת קידושין ואפשר דה"ה בשעת נשואים אע"פ שכבר קדשו דבההוא שעתא הוי גמר החיתון ואיכא איקרובי דעתא ורב גידל נקט וקידשו לרבותא דבקידושין לחוד מהני אע"פ שלא נזכר התנאי בשעת נשואין, וכן נראה מלשון רמב"ם פי"א ממכירה שלא הזכיר שם אלא שעת נישואין, ומ"ש בנשואין ראשונים ירושלמי כתבו הרי"ף, ומשמע לי דכשפסקו האיש ואשה על עצמם אפי' בנשואין שניים לא בעי קנין הג"מ כתב ז"ל בעל העיטור כתבו רבותי כל תנאי שהוא בשעת קדושין נקרא פסיקתא ונקנה באמירה אע"פ שלב"ל ואע"פ שאין בידו הרי הוא כאילו הוא בידו ע"ש:

הלכה י"ז הנושא אשה ופסק עמו שיהי' זן את בתה כך וכך שנים חייב לזון אותם שנים שקיבל על עצמו והוא שיתנו על דבר זה בשעת קידושין אבל שלא בשעת הקידושין עד שיקנו מידו או עד שיכתב בשטר וכיוצא בו, כ"מ כתב איכא למידק בגמרא אוקימנא הא מתני' בשטרי פסיקתא כדרב גידל לרל"ק אבל לר"י לא צריך ומאחר דקי"ל כר"י למה כתב רבינו אוקמתא דאוקימנא לבר פלוגתי' ר"ל שרבינו סובר שאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וטעמא דמהני גבי מזונות בת אשתו לפי שנפסקו בשעת קידושין וכיון שכן אפי' לר"י אית לן לאוקמי' מתני' בשטרי פסיקתא וה"מ למימר ולטעמך דבר שאינו קצוב הוא מ"מ קשה בדברי רבינו שכאן כתב והוא שיתנו על דבר זה בשעת קידושין אבל שלא בשעת קידושין עד שיקנו מידו או שיכתב שטר דמשמע בהדיא דכל שקנו מידו אפי' שלא בשעת קדושין חייב ופי"א ממכירה כתב המחייב לזון חבירו ה' שנים אע"פ שקנו מידו אינו חייב וי"ל כשהוא בשעת קידושין באמירה בעלמא סגי כדרב גידל וכשלא בשעת קידושין כלומר כבר עברו קידושין אבל לא נשאו עדיין צריך קנין או שטר, עי"ל שלשה חלוקים בדבר לחבירו אפי' בקנין לא מהני אבל לבת אשתו אם קבל עליו בשעת קידושין או נשואין סגי באמירה ושלא בשעת קידושין ונשואין בקנין מהני, ועי' לח"מ שם:

הלכה ח"י מתו אלו אם קנו מידן או שחייב עצמו בשטר הרי זו כבע"ח בשטר וטורפת מזונותיה מנכסיהן המשועבדים עד סוף הזמן שפסקו ואם פסקו בשעת קידושין ולא הי' שם קנין הרי הם דברים שלא נתנו ליכתב ואינה טורפת במזונותיה:

פ"ו מזכיה הלכה טו"ב, כבר ביארנו בנשואין ששנים שהי' ביניהן שדוכין ופסק זה ע"י בנו וזה ע"י בתו ואמרו כמה אתה נותן וכו' כך וכך ועמדו וקדשו קנו באמירה וצריכין שיהיו דברים שהן פוסקין מצויין ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל, ודברים אילו לא ניתנו ליכתב לפיכך אינן בשטר עד שיטרף בהן, ועי' ראב"ד, וה"ה כתב הוא ז"ל מפרש