עט סופר חלק ג קג

אבל אם הי' כתב ידי אחר ונתנו בינו לבינו לאו כלום הוא, ג' או שאמר לו בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר אע"פ שלא אמר אתם עדי הואיל ואמר בשטר ה"ז כמי שאמר הוו עלי עדים, אבל רמב"ן ורשב"א סברו אין שום צד שיהי' חייב אלא בשכתב לו שטר וחלוקין על המחבר בב' חלקים משלשה שכתב עי' ה"ה:

קצה"ח סי' מ' כתב האומר לחבירו חייב אני לך מנה וכו' כאמרו בזה שלשה שיטות פרש"י דמיירי בהודאה, ור"ת שרצה להשתעבד ולהתחייב מנה בשטר, ורי"ף ורמב"ם פי' דמיירי דאמר ליה כן בעל פה חייב אני לך מנה בשטר ואלימא מלתא דשטרא כמאן דא"ל אתם עדי הואיל ואמר תיבת בשטר וחייב לשלם אע"פ ששניהם מודים שלא הי' אצלו כלום, והקשו כל אחרונים דאין מתחייב בדיבור בעלמא בלא קנין ובלא שטר ועי' ר"ן, ונראה טעמא דרמב"ם משום אודייתא דאפי' חפץ יכול להקנות באודייתא ונחזק טובה לרבינו הגדול בעל כ"מ שירד לאמיתו של דבר וכן נמ"י פ' מי שמת מביא חכמי פורבנציא דכל שמחייב עצמו בלשון הודאה אע"ג דידעינן דלא הוי מחויב ליה מעיקרא הוא מחייב ע"ש ובמקנה כלל ב' באריכות:

פרט ה'. דברים ניקנים באמירה. דף ק"ב גופא א"ר גידל א"ר כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקידשו קנו הן הן הדברים הנקנים באמירה וכו' א"ל רבינא לרב אשי דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב, [נתנו חכמים כתיבה לדבר אם באו להחתים עדים בדברי' הללו שהן בלא קנין] א"ל לא ניתנו ליכתב [דלא ליטרף ממשעבדי וכיון דליכא קנין לא משתעבדו נכסי] וכו' ת"ש מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב, הב"ע בשקנו מידו וכו':

תוס' בשקנו מידו, הוה מצי לשנויי בדכתב ליה ור"ח ור"ת מפרשים ניתנו ליכתב ניתנו לגבות ע"י כתיבה דווקא, לא ניתנו ליכתב שאף בלא כתיבה תיקנו לה קניין ע"ש:

א"ה בנות נמי בשקנו לזו ולא קנו לז, ומאי פסקה איהי דהואי בשעת קנין מהני לה קניין בנות דלא הוי בשעת קנין לא מהני להו קנין מי לא עסקינן דהואי בשעת קניין והיכי דמי כגון דגרשה ואהדרה וכו':

פנ"י כתב משמע הכא בפשיטות דאע"ג דמזון הבנות לא קייצו אפ"ה בשקנו מידו מהני לענין משועבדים אי לאו דחשש דצררי, וקשיא לי על ש"ך סי' ס' שכתב לשיטת הפוסקים דקצובין בעינן לענין משועבדים אפי' קנין לא מהני וא"כ לא הוי מקשה הכא בגמרא מידי וכו' ובלא"ה תמוהין בעיני דברי הש"ך דכיון דאיהו גופא כתב דלענין בני חורין לכ"ע היכא דקני מידו אדם מתחייב אף באינו קצוב אף למ"ד בלא קנין אין מתחייב, והטעם כ"ל דכיון שקנו מידו הרי שיעבד גופו ונכסיו לכך ומש"ה חל הקנין שפיר א"כ מה"ט גופא אמאי לא יגבה ממשעבדי ע"ש:

הכ"מ פר"א ממכירה כתב מכאן מצא רמב"ם ראיה דאין אדם מתחייב אף בקנין בדבר שאין לו קצבה והיינו מדלא אשכח הכי לומר דהוו בנות בשעת קניין אלא בגירשה ואהדרה ולא משכח לה בפשיטות שקנו מידו לאחר שכבר נולדו הבנות אע"כ דאפ"ה לא מהני לענין משועבדים מחמת הקניין כיון דלא קייצי ודוקא בגירשה ואהדרה משכח לה שפיר דה"ל שטרא פסיקתא, ועי' ש"ך סי' ס' ופנ"י כתב דרמב"ם ורבותיו מסברא דנפשייהו פשיטא להו דכל הבא להתחייב בדבר שאינו חייב כלל לא עדיף ממתנה גמורה, וכיון דבמתנה ואפי' במכר כ"ע מודו דלא מהני בדבר שאינו קצוב אפי' בקנין ה"ה למתחייב כה"ג וכל זה מורה לשון רמב"ם שכתב הרי זה כמו מתנה, משא"כ בפוסק בשעת נישואין דה"ל כמו חוב שע"מ כן נישאת שפיר כתב דמהני אף באמירה לענין בני חורין ובקנו מידו אף ממשעבדים מטעמא דנתחייב גופו ונכסי לכך, לפ"ז א"ש הא דשמעתין משכחת לה דגירשה ואהדרה דה"ל פסיקה בשעת נישואין וגביא ממשעובדים אף בדבר שאינו קצוב, בזה מיושב כמעט כל קושי' על רמב"ם אב"מ קי"ד מתפלא מש"כ פנ"י במתנה ובמכר כ"ע מודו דלא מהני בדבר שאין לו קצבה, הרי הבעה"ת הקשה על רמב"ם מיכיר לר"מ למה לי, מבואר להדי' דמי שחולק על רמב"ם ס"ל גם במתנה ומכר מהני דבר שאינה קצוב וכ"פ בסי' רמ"א וסמ"ע ס"ק י"ד:

רי"ף כתב אר"ג אמר רב וכו' הן הן דברים הנקנים באמירה א"ל רב רבינא לרב אשי, דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו לכתוב א"ל לא ניתנו ליכתב ואי' קשיא לך הא דתנן מתו בנותיו ניזונות מנכסים ב"ח והיא ניזונות מנכסים משועבדים מפני שהיא כבע"ח דשמעת מינה דניתנו ליכתב התם בשקנו מידו דסתם קנין לכתיבה עומד:

ר"ן כתב דברים הללו ניתנו ליכתב, אם נכתבו יש תורת שטר עליהן להגבות ממשעבדי או לא א"ל לא ניתנו ליכתב שאפי' נכתבו אין כתיבתן עושה שטר לגבו' מן המשועבדי' שלא עלה על דעתם להשתעבד משום הנאת איחתוני אלא אצל בני חורין ולא אצל מש עבדים כך נראה פירושו ממש"כ רי"ף פ"ק קדושין רמז תקפ"ו ע"ש:

רא"ש כתב אר"ג א"ר כמה אתה וכו' וא"ת והא דתנן לקמן דף ק"ט הפוסק מעות לחתנו ופשט לו הרגל תהא ושבת עד שתלבין ראשה וכיון שהן דברים הנקנין באמירה יוציא ממנו בב"ד מה שפסק לו וי"ל דמיירי