עט סופר חלק ג קא

סי' ס' וכתב הסמ"ע וטעמו דאין דרך בני אדם לגמר ולשעבד נפשם בדבר שאינו יודע הקצבה ומה"ט כתב הטור ומחבר בס"ס קל"א דערב לא נשתעבד בדבר שאין לו קצבה, גם בסי' רל"ב כתב הטור ומחבר בשם רמב"ם המוכר לחבירו דבר וא"ל יש בו מום ע"מ שלא תחזור עלי מכח מומו ה"ז חוזר, וכתב הטור טעמו הוא משום דאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה, ורא"ש חולק עליו כי ס"ל אדם יכול להקנות דבר שאין לו קצבה ע"ש, וצ"ע שמחבר כתב כאן כל אחרונים חלקו עליו וכ"כ בסי' ס', ובסי' קל"א ובסי' רל"ב בדין הנ"ל סתם וכתב דעת רמב"ם ולא הזכיר שם לא המחבר ולא מור"ם דעת החולקין עליו:

מל"מ פ"ח מזכיה מביא מר"ם בוטין סי' קצ"ט דש"מ שנתן דבר שאין לו קצבה שדבריו קיימים גם לרמב"ם וצ"ע דהא קי"ל מלתא דליתי בבריא ליתי' בשכ"מ:

פרט ג'. חייב אני לך מנה. כתובות דף ק"ב, איתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה, ר"י אמר חייב ורל"ק אמר פטור, ה"ד אי דאמר להו אתם עדי מ"ט דר"ל דקפטר, אי דלא אמר להו אתם עדי מ"ט דר"י דקחייב, לעולם דלא קאמר להו אתם עדיי, והב"ע דא"ל חייב אני לך מנה בשטר רי"א חייב אלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר להו א"ע דמי, רל"א פטור לא אלימא מילתא דשטרא, פרש"י אתם עדיי שאני מודה לו, ור"ת מפרש כולה סוגי' בלא הודאה שלא הי' חייב לו כלום מתחילה, והא דקאמר חייב אני לך מנה בשטר היינו בשטר גמור שחתמו היטיב שרוצה להשתעבד ולהתחייב לו מנה בשטר זה, ובהא פליגי ר"י סבר אלימא מילתא בשטרא לאקנויי ביה בשטר זה כמו שהודה בפני עדים, ואין לתמוה היכי משתעבד בשטר זה הא אין מטלטלין נקנין בשטר, די"ל דהואיל וטרח למכתב שטרח גמר ומשתעבד נפשיה שהרי אפי' באמירה בעלמא יש דברים שנקנים עי' בתוס':

תנן הנושא אשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים מאי לאו כי האי גוונא, כתב פנ"י לכאורה יש לתמוה דלמה שפרש"י דפלוגתי' ר"י ורל"ק בחייב אני לך מנה בשטר הייני אי חשיבי הודאה גמורה בכך כמאן דאמר להו א"ע לענין טענת השטאה וא"כ מאי מייתי מתניתין דנושא דלא איירי כלל מענין הודאה דהא דקתני ופסקה עמו דמשמע שחייב עצמו עכשיו בדבר שלא הי' חייב עד שמפני כך מפרש רי"ף ורא"ש פלוגתי ר"י ורל"ק נמי לאו מענין הודאה איירי אלא במי שחייב עצמו בדבר שאינו חייב אלא דאכתי לרש"י ולתוס' קשיא טובא ע"ב, עוד קשה טובא מה מקשה ממתני' דילמא מיירי בעדים או בקנין גם רל"ק מודה עי' בהפלאה:

תוס' דאי בשטר גמור מה חדוש דחייב ואע"ג דלא הוי שטר גמור גבי ממשעבדי דאית ליה קלא וצ"ע לעולם בשטר גמור, וחידש שמעינן שיוכל להתחייב בדבר שאינו קצוב:

תוס' ואע"ג דלא הוי שטר גמור גבי ממשעבדי כתב מהרש"א יש לעיי' בזה דמשמע להו הך רישא דחייב לזונה היינו דגבי ממשעבדי, וסיפא דהיא ניזונית מנכסים משועבדים ארישא דחייב לזונה ה' שנים קאי, וא"כ מאי מקשה מינה הכא לרל"ק דהא איהו גופיה אית ליה בגיטין דכתובין בעינן ואליביה לא מתוקמא התם אלא בשקנה מידו ע"ש:

הנתיבות בסי' ס' כתב לישב קושי' מהרש"א וקושי' ראב"ד על רמב"ם שמקשה על רל"ק משמע לר"י ניחא אף בלא שטרי פסיקתא, ולרמב"ם דס"ל אין אדם מחייב בדבר שאינו קצוב כ"א בשטרי פסיקתא א"כ אף לר"י צריך לומר דמיירי בשטרי פסיקתא, וכתב דצריך להבין בדברי רמב"ם בשעת אירוסין נגמר בדיבור ובשעת נישואין דלא שייך ביה הא דרב גידל מ"מ מהני קנין או שטר ולהסביר דבריו נראה שכ"מ פי"א ממכירה כתב הטעם דאדם יכול לחייב עצמו בדבר שאינו חייב נלמוד מאודיתא דאיסור גיורא והנה לפרש"י דפלוגתא דר"י ורל"ק מיירי בהודאה, ופריך הש"ס ממתניתן דהנושא את האשה וכתב מהרש"א בתוס' ד"ה אליבא ב"נ דבמתניתן הנושא דשם ג"כ מטעם הודאה הוא שמודה לה שנתחייב לה באופן המועיל, וא"כ לכ"מ דבכל מה שאדם יכול לחייב עצמו הוא מטעם כיון דאמר אני חייב לך הוי כמודה שהוא חייב לו מכבר וקני מטעם אודיתא, הרי החילק מבורר, דבחייב עצמו לזון לחבירו דשם כיון דבחבירו ליכא אופן המועיל כלל להתחייב עצמו בדבר שאינו קצב א"א לומר בו דקני מטעם אודיתא שהרי ע"כ הודאתו בשקר הוא משא"כ בהנושא את האשה ואמר לה בשעת נשואין הריני חייב לך לזון את בתך חמש שנים הרי הוא כמודה לה שנתחייב לה באופן המועיל משעת אירוסין וקני מטעם אודיתא והא דבעינן קנין או שטר שדמי לאסמכתא ע"ב באריכות לפ"ז לא קשה קושי' ראב"ד ומהרש"א דכללא הוא דבמקום שאין צריך קנין לגוף התחייבות כהלואה וכיוצא כשיש קנין מועיל הקנין להיות גובה ממשעבדי אפי' בלא שטר, משא"כ בדבר דבעינן קנין לגוף התחייבות אינו גובה מכח הקנין ממשעבדי דלא שייך לומר ביה כיון שייפה כוחו כל כך שקנו מידו כמאן דאמר להו כתבו דמי דהא הי' צריכין הקנין לגוף התחייבות ועי' סברא זו בתומים קט"ז ס"ק ה', לפ"ז נתיישבו כל הקושיות דכך הוא ריהטא דש"ס דבמתני' לא איירי בפיסקא דשעת אירוסין רק משעת נישואין כדקתני דהנושא אשה, לפ"ז אף דידע דינא דרב גידל דבשעת אירוסין מהני באמירה ובשעת נישואין מהני קנין ושטר מ"מ קשיא לרל"ק דקתני דחייב לזונה