עט סופר חלק ג ק

הוא הדין נמי שיסלק הך אסמכתא נמי דמחייב בדבר שאינו קצוב לכך כתב יראה לי כלומר דרבותיו לא דברו בזה:

פי"ג ממכיר' הלכה ג' האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה יש עליו הונאה, בד"א בסתם שאין יודע כמה הונייה יש בו כדי שימחל אבל במפרש אין לו הונייה, ושעה"מ פי"א ממכירה כתב דכיון דלא פירש שיעור האונאה הו"ל דבר שאינו קצב ואין אדם מוחל דבר שאינו קצוב כמו שאינו מתחייב בדבר שאינו קצוב, וכ"כ הטור סי' רל"ב ע"ש:

צל"ח ברכות דף מ"ח כתב כלל ישראל לא נכנסו בערבות כי אם על מצות שהן מן התירה אבל על מצות דרבנן לא נכנסו בערבות, וליתן טעם לשבח למה לא נכנסו בערבות גם על מצות דרבנן, משום דרמב"ם פסק והובא בש"ע קל"א מי שלא פירש קצב הדבר שהוא ערב אין זה ערב חייב כלום, ומעתה בשלומא תרי"ג מצות שמענו וידענו קצבם שפיר נשתעבדנו בערבות אבל מצות שעתידין חכמים לגזר זה דבר שלא הי' לו קצבה לכך לא חל ערבות ע"ש:

סה"ת שער ס"ד חלק א' גרסי' בגיטין אין מוציאין לאכילת פירות ולמזון אשה ובנות מנכסים משועבדים וכו' מכאן לנו ראיה שהמחייב עצמו אף בדבר שאינו קצוב לגבי דידיה מהני ומחייב ביה וכו' אך מצינו לרמב"ם ז"ל שפסק המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא משתעבד וכו' ולא נתברר לי דבריו, ושאלתי את פי רמב"ן והשיב לי אין לנו בדברי הרב דשמעתא בנושא אשה ופסק עמה לזון בתה חמשה שנים רל"ק הוא דמוקי בשטרי פסיקתא אבל בגמרא משום דחייב אני לך מנה בשטר מפרש לה כר' יוחנן וכו' ועוד דמילתא דלא משתעבדא בעלמא בשום צד לא מהני עמדו וקדשו וכו':

וגדולי תרומה הקשה לרמב"ן ז"ל סבר ר"ל דאפי' באומר חייב אני לך מנה בשטר פטור משום דכיון דאינו חייב לו כלום אינו יכול להתחייב אפי' בקנין אלמא אין לו בעלמא דרך להתחייב במה שאינו חייב, א"כ כי פריך ליה בגמרא ממתני' דהנושא את האשה ומשני בשטרי פסיקתא, דכי נמי הוי בשטרי פסיקתא מה בכך הרי כיון דבעלמא אין שום דרך הקנאה להשתעבד במה שאינו חייב ואפי' קנין או שטר לא מהני אף בפסיקתא לא מישתעבד כי היכי לרמב"ן דבר שאין לו קצבה אין לו דרך הקנאה לעולם לא מישתעבד בפסיקתא ה"כ לרל"ק בדבר שאינו חייב ונראה לחלק דבשלמא בדבר שאינו קצוב או שאינו בעולם ניחא דאי בעלמא לא משתעבד אף בפסיקתא לא משתעבד משים דהא דאחתוני אינו מתקן חסרון הקנאה דאין מקום לומר דהנאת החיתון משוה מה שאינו קצוב שיהא קצוב או מה שאינו בעולם שיהא בעולם, אבל המשתעבד במה שאינו חייב כשעושה זה מחמת החיתן איכא למימר דהאי איקרורי דעתא דמחתני משוה ליה חיוב שיראה לו דמשום דנייח דרווחא דעביד ליה אידך לאיחתנו ביה נעשה הוא חייב במה שמשתעבד ולא מיקרי מתחייב במה שאינו חייב ע"ב:

סה"ת עוד הקשה ממה שהעלה מצודתי לא קנה משום דשלב"ל מה שהעלתה מצודתי קנה ואפי' לא ידע כמה העלתה וגד"ת כתב מדקדוק לשונו של רמב"ם ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנה במתנה, כוונה כיון שהוא מתחייב על העתיד הנה אין כאן להוה שום דבר שהוא ידוע ומצוי עתה שנאמר דבר זה הוא נותן לו שאז הי' מקנה לחלוטין אע"פ שאין דמיו ידועין וקצובין מ"מ הוא יודע שכל מה שיש כאן הוא מקנה יהי' מה שיהי' רב או מעט. ובמה שהעלתה מצודתי שעתה ידוע הוא ומצוי מה שנותן לו הוא הדבר הנמצא שם אע"פ שלא ידע כמותו ושוויה ואם ירצה אתה לדעת בכוון ידעהו, אבל המתחייב על העתיד כל שאין לו קצבה אין כאן שום ידיעה ממה שיהי' כלל לפיכך לא קנה שאינו מצוי לעת כזאת שיוכל עתה לדעת אם ירצה כמה הוא הדבר שמקנה ע"ש עוד כתב לישב קושי' ממה שהעלתה מצודתי כיון דגם הלוקח שנותן דמים לא ידע מה שהוא קונה ואפשר שיהי' פחות ממה ששער בשווי הדמים שנתן ונמצא מפסיד ועכ"ז סבר וקבל גם המוכר אע"ג דאפשר שיהי' הרבה גמר ומקנה, אבל במתחייב לזון ולכסות דאע"ג שיהי' פחות ממה שחשב המקבל אינו מפסיד כלום דלעולם הוא מתהנה בחנם אז אין המתחייב גומר להקנות כשאינו יודע קצב הדבר משום דלעולם הוא נותן משלו ע"ב, וקצה"ח סי' ס' הקשה מרמב"ם פכ"א ממלוה גבי מתנה אם קיבל אחריות מתנה הבע"ח גובה את השבח, היינו משום דיש לו על מי לחזר הרי מבואר דאפי' בכדי בלא כסף ומחיר נשתעבד באחריות בדבר שאין לו קצבה:

על קושי' מיכיר גם לר"מ לא מצי יהיב כתב בשער המשפט דטעמו של רמב"ם כיון שאין לו קצבה לא גמיר ומקנה ודמי לאסמכתא, וש"ך ר"ז הביא בסם הב"ח הא דאסמכתא לא קני אינו אלא מדרבנן, וא"כ פריך לר"מ קרא למה לי דהא מה"ת קני אף דבר שאינו קצוב, וכ"כ שעה"ת ח"ר כלל י"ח פ"ג אות יו"ד, [עי' מרדכי סוף פרק שור שנגח אסמכתא קונה מה"ת מאנכי אערבנו והיינו אסמכתא]:

התומים הקשה על רמב"ם מהא דתני השוכר את הפועל וכו' דאמר עד שלא יתחילו במלאכה כו' שאם אתה עושה סעודת שלמה, ומה כל החרדה הא הוי ליה דבר שאין לו קצבה, וקצה"ח כתב דודאי בפועל צריך ליתן דמים שנתחייב הן בדשלב"ל הן בדבר שאין לו קצבה דשכירות נקנה בדיבור עי' סי' של"ב, שכתב בענין יעקב עקודים נקודים דהו"ל דשלב"ל וקנה יעקב מלבן בשכירות דנקנה אפי' דשלב"ל:

המחבר ר"ז סכ"א חייב עצמו בדבר שאינו קצוב לרמב"ם לא נשתעבד וכל אחרונים חלקו עליו, ועי'