עט סופר חלק ג י

נאמרה אזהרה משום דלא אפשר היכי נכתב לא יאכל אכילה בכזית, יש לתמוה דהשתא נמי דכתב רחמנא תענה ומשמעותיה כ"ש אלא דאתא הלכתא ואוקמי אכותבת א"כ ליכתב קרא לא תאכל וליתי הלכתא ולוקמי קרא ועונשין אכותבת כו' ועי' מל"מ פ"ד משבועות:

קהלת יעקב הקשה מזבחים דף כ"ט, ופסקו רמב"ם פי"ד מפסולי מקדשין דהמחשב בקרבן לאכול חוץ לזמנו פיגול ואין אכילה פחות מכזית ולא הקטרה פחות מכזית, ולפי רא"מ דאפי' לרבנן סתם אכילה בכ"ש, מנ"ל דפחות מכזית ליכא פגול, הא עיקר דין זה מקרא דאם האכל יאכל למדו דבמחשב הכתוב מדבר ואם איתא דסתם אכילה שבתורה היא בכ"ש מנ"ל להכשיר במחשב פחות מכזית ע"ב, לדעתי לישב עפ"י חקירת מוצל מאש עי' סי' נ"א אם צריך לאכול קדשים כזית הבאתי שם בהערות באריכות ח"ס מ"ט באו"ח אחד צריך לאכול כזית ע"ש א"כ נראה רק באופן שיש מצות אכילת קדשים אם חשב מחשבות פיגול לאכול ביום שלישי לא ירצה תה רק כמצוה בכזית ודו"ק ואם הסברה נכונה שפיגל רק אם יחשוב כמו שמצוה, א"כ שרמב"ם פסק אם חשב לאכול למחר יותר מכדי אכילת פרס קרבן פיגול עי' זבחי' דף ל"א, א"כ מוכרח שגם מצות אכילת קדשים ג"כ יוצא אם אוכל יותר מכד"א פרס, ועי' במוצל מאש שם שמסופק בזה ודו"ק ועי' תשובת ריב"א סי' ל"ט:

פרט ו'. ח"ש בשבת ובשארי איסורין. שבת דף ע"ד ת"ר היו לפניו מיני אוכלים בורר ואוכל כו' אלא א"ר חסדא בורר ואוכל פחות מכשיעור כו' מתקיף לה רב יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור פרש"י נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקי"ל ח"ש אסור מה"ת יומא דף ע"ד והיכי קתני בורר לכתחלה, ועי' הג"א ריש פרק הממציא יין כל השיעורים לענין חיוב חטאת, אבל לאיסור דאוריי' אפי' כ"ש כדאמרי' וכי מותר לאפות פחות מכשיעור, ועי' מל"מ פי"ח משבת, ופלא שלא הביאו ת"כ ומובא בילקוט פ' אמור, מנין שלא יכתב אות אחת ולא יארג חוט אחד ת"ל כל מלאכה ריבה:

ח"צ סי' פ"ו כתב מאי דאתמר בגמרא פחות מכזית אין צריך לבערו היינו דוקא בדבוק בכתלי הבית אי בכלים אבל בעיניה אפי' פחות מכזית צריך לבערו וזה ודאי מסתייע ממאי דקי"ל ח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי' הכי נמי חזי לאיצטרופי' אלא כשהוא דבוק בכתלים או לדפנות נתבטל ונעשה כעץ בעלמא, ולאידך דס"ל דאפי' אינו דבוק אין צריך לבערו, י"ל דשאני איסורי אכילה דאית לן קרא דכל חלב, וכבר תירצו תוס' שם למאי איצטרך כברה וקרח ע"ש, לפ"ז בכל שאר איסורי תורה כגון תולש שער אחד בנזיר או בשבת או מוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל, דטעמא דחזי לאיצטרופי לחוד לא מהני, אי נמי י"ל דאף דבכל איסורין פחות מכשיעור נמי אסור מן התורה היינו דוקא בעושה מעשה שמחשיבו לאותו פחות מחצי שיעור אבל בחמץ פחות מכזית שאינו עושה מעשה אלא מניחו בביתו ואינו מבערו כיון שאינו עושה דבר שמראה בו שמחשיבו לא אמרינן ביה חזי לאיצטרופי עכ"ל, ועי' מג"א ודג"מ בס"י תמ"ב באריכות ועי' מחהש"ק סי' שט"ז ס"ק י"ז, השולה דג מן מים ליתן לתוך מים מרובים, דכיון שיבש בו כסלע הרב א"כ קודם שיבש כסלע ניהו דלא חייב מ"מ איסור עביד דהא בכל רגע כשהוא חוץ למים מתיבש קצת וח"ש אסור מה"ת ע"ש דלא כח"ץ:

שג"א סי' פ"א, הא דתנן בש"א שאור בכזית חמץ בכותבת ובה"א זה וזה בכזית, ואמ' דלענין אכילה כ"ע ל"פ דזה וזה בכזית, כי פליגי לענין ביעור, מנפ"מ בהא פלוגתי' כיון דלעולם אין לוקין עליו ולענין איסורא אפי' בכ"ש אסור מה"ת, אלא ודאי דפחות מכשיעור אפי' איסורא גרידא נמי ליכא והשתא נפ"מ טובא בהאי שיעורא, ונראה ליתן טעם לדבר דמ"ש לענין ב"י דליכא איסורא כלל בפחות מכשיעור משא"כ בכל האיסורים משום דהא ח"ש אסור מה"ת היא משום דחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל, וה"ט לא שייך אלא באיסורי אכילה דקי"ל אם אוכל כזית בכדי אכילת פרס מצטרף וחייב עליו, הרי שאם אכל עכשיו כ"ש כשיחזור ויאכל בכדי אכ"פ עד שישלם עמו לשיעור כזית, נמצא האי כ"ש שאכל כבר באיסורא אכל למפרע דהא איהו מצטרף ומשלים לשיעור אכילה, אבל גבי ב"י דאפי' אם ישלים לבתר זמן לשיעור כזית אינו עובר אלא מכאן ולהבא וכל זמן שהוא אצלו פחות מכזית ליכא איסורא כלל למפרע אפי' לבתר שהשלימו לכזית אינו עובר על שהיות פחות מכשיעור כלל דלשעבר אלא על להבא משעה שהשלים לכשיעור וכיון שא"א לעולם שיבא לידי איסור על למפרע לית לן בה, ואע"ג דיליף התם ח"ש מקרא דכל חלב, מ"מ עיקר טעמא הוא משום דחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל ועי' פר"ח בסי' תס"ב וסי' תס"ו אע"ג דלא עבר אב"י פחות מכזית, אפשר דחייב מן התורה לבערו מידי דהוי ח"ש דאסור באכילה ע"ש:

רמב"ם פי"ב משבת הכ"ג המוציא ח"ש פטור וכן כל העושה מלאכה מן המלאכות ח"ש פטור, וכתב קהלת יעקב בפ"א מהלכות שבת דין ג' כתב וכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור ה"ז פטור מכרת ומסקילה ומן הקרבן אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואיסורו מדבר סופרים והיא הרחקה מן המלאכה והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות ע"ש ואם איתא דס"ל דח"ש מן התורה לענין שבת נמי, הו"ל לפרש דהאי פטור דהכא לא הוי כשאר