עט סופר חלק א צה

שבעת ימים, ואם יגזור חכמים גם על יום הראשון שחל בשבת, א"כ יעקור המצוה המפורשת לגמרי וצע"ג:

פמג"ד בפתיחה כוללות פ"א אית ט"ו, כתב ויש לעיין בדבר הבא ממדרש חכז"ל או הלמ"מ וי"ג מדות, אי יש כח ביד חכז"ל לאסור, מתוס' מגילה הקשו במילה אמאי לא גזרי וכו' ונאמר ביום אף בשבת לאו מפורש הוא, אי לר' יצחק בשבת קל"ג הלמ"מ לאו מפורש היי יש כח ביד חכז"ל לגזור אף שהוא מפורש היתרא:

מג' סי' תרי"ב, הקשה אמאי לא פריך מכל יוכ"פ שמקריב ולא חיישינן שיאכל ע"ב ויד אפרים כתב לא קשה דאין לגזור ולבטל עבודת יוכ"פ כמש"כ ט"ז לענין תקיעה דר"ה, רק היכי דאיתרמי שהוא אינן פריד ע"ב:

פרט ליקוטים. ה'. עטרת חכמים במס' ר"ה כתב, הנה בסוגי' זו יש כמה קושיות:

א איני חיבן לשין הגמרא הא לאו מלאכה היא דאיצטרך קרא:

ב קשה על ר' לוי למה לא נחית לתירוצו של רבא דהא מטעם גזירה שמא יעברנו גזרו חכמים גם בלולב ובמגלה וכן בהזאה:

ג קושי' ט"א דלב"ש שסוברים יש עירוב והוצאה גם ליו"ט גם ביו"ט לא נתקע:

ד דקשה לי בפסחים מקשה לר"א דאוסר הזאה משום ש"י והא ר"א סובר מכשירי מצוה דוחה שבת, ומתרץ דשאני הזאה דאכתי לאו בר חיובא. וא"כ קשה לר"א אמאי אסרי תק"ש בשבת:

ה יש לדקדק דרש"י בסוכה נחית לתרץ דלמה לא אמרו גזירה דשמא יוציא מרה"י לר"ה, וכן במס' מגלה כתב רש"י בקיצור תירץ על לי ובסוגי' דכאן לא העיר כלל:

ו ברמב"ם איתא דגזרו משום מעביר ומשום מוציא מרשית לרשות, יקשה למה הוסיף מה שלא אמרו בגמרא דכאן:

ונראה לתרץ בהקדם תוס' בשבת קל מקשים למה מותר אליבא דר"א להוליך האיזמל להתינוק דאמר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה הא אפשר להוליך התינוק דחי נושא א"ע, ומתרץ רשב"א דהותר לדחות שבת אף במקום דאפשר בלא דחי' מטעם אשים דבלא"ה מדחי' שבת במלאכת המילה ע"ש, לפ"ז מתורץ קישי' ד' דהא בכל מעביר ד"א ברה"ר אפשר לעשות בלי דחיה דהיינו לישא פחות מד"א, וכיון דאפשר בלא דחי' אסור להעביר ד"א מצד מכשירין רק בדבר שיש בו בלא"ה דחיות שבת וזה לא שייך בתק"ש דהא תק"ש אינה מלאכה, לפ"ז מתורץ גם קושי' ה' דכאן ל"ק כלל דלמא שתא יוציאנו מרה"י לרה"ר, די"ל דרבא אמר טעם שיהי' נכון אליבא דכ"ע ומשום שתא יוציאנו לא שייך אליבא דר"א, דלדידיה מכשירין של שופר דוחה שבת ומותר להוציא להוליך אצל בקי כי א"א בענין אחר משא"כ במעביר שיש תקנה לילך פחות מד"א, מעתה יש לישב גם קושיא ג' ע"פ המבואר באחרונים דאף לב"ש יש איסור הוצאה ביו"ט דילפי' משבת, מ"מ איסור מעבור אינה ביו"ט, וכיון שר"א הוא מתלמידי ב"ש והוא סובר דמכשירי שופר דוחה שבת ליכא למיגזר משום הוצאה מרה"י לרה"ר כ"א שמא יעברנו ד"א ואיסר זה ליתא ביו"ט, והשתא דאתינן להכי מיושב קושיא השניה דר' לוי לשיטתיה שהוא סובר דתק"ש מלאכה היא הוצרך ללמוד מקראי דאי מטעם שמא יעברנו הי' נשאר קשה אליבא דר"א דהא מכשירי שופר דוחה ואם יעבור ד"א לא ישא עון דאף שאפשר לעשות בהיתר בפחות פחות מד"א כנ"ל, יכולין לדחות בידים בהעברה ד"א כיון דבלא"ה יש דחיות שבת במצוה זו במלאכת התקיעה ודמי למילה וכסברת הרשב"א הנ"ל מעתה י"ל שזה כוונת רבא במה שהקשה על ר' לוי, ועוד הא לאו מלאכה היא דאיצטרך קרא למעוטי, כלומר כיון דלאו מלאכה היא שפיר י"ל גם אליבא דר"א חשש שמא יעברנו וא"כ ל"ל ללמוד מקרא הא י"ל מטעם גזירה כמו שצריכין לומר גבי לולב ומגלה, לפ"ז מיושב גם הקושיא ששה על רמב"ם, דלדידן שאין מכשירין דוחה שבת יש לומר דגזרו גם משום הוצאה מרשות לרשות ע"ב באריכות:

תומת ישרים סי' ע"ז, שאלה בפני רבינו מ"ט גזרו בשופר ולא במילה והשיב מצות התלויות בקבוע החדש גזרו שמא טועים אנו בקדוש החודש ואתי לחלל שבת שלא לשם מצוה, אבל מילה שהוא בשמיני וליכא למתלי בטעות לא גזרי' דאי אפי' מייתי ליה ליכא איסורא דאוריי' דמדאוריי' מכשירי מילה דוחין את השבת דכתיב ביום אפי' בשבת עכ"ל, ופלא אנו פסקינן דלא כר"א, עי' שומשי"ב ח"ר קי"א:

רש"י פ' בהר, ביום כפורים ממשמע שנאמר ביוכ"פ אינו יודע שהוא בעשור לחודש א"כ למה נאמר בעשור לחודש אלא תקיעת בעשור לחודש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תרועת ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם