עט סופר חלק א צד

רק בשבת של יו"ט של ר"ה שחששו רז"ל דכיון דבהיל לקיים המצוה יעבור ד"א בר"ה וזה לא שייך בכל שבתות השנה, וכיון דהגזירה זו אינה מיוחדת רק לשבת אחת בשנה ודאי לא שייך לומר דיו"ט ושבת חדא גזירה הוא ע"ש שמאריך ע"כ לא גזרו מחשש שמא יתקן כלי שיר דא"כ הי' צריכין לאסור גם ביו"ט, ואף די"ל דלא חששו לאיסר לאי, מ"מ קשה נגזור יו"ט אטו שבת ובשבת חשש איסור סקילה וחדא גזירה היא, דהא שמא יתקן כלי שיר הוא באמת על כל שבתות השנה ע"ב:

רש"י בפ' בהר מביא ת"כ למה נאמר בעשור לחדש אלא לומר לך תקיעת בעשור לחדש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין לבד, ועי' רמב"ן ומרא"מ שזה רק אסמכתא, כי התקיעות אפי' של רשות מותרות הן בשבת לפי שהיא חכמה ואינה מלאכה ע"ש:

פרט סברת הט"ז. ז'. ט"ז בסי' תקפ"ח, כתב הקשה המזרחי ביו"ט נמי נגזר שמא יתקן כלי שיר, ולענ"ד דקול השופר לא ניתן לשיר אלא לתקיעה של מצוה ע"כ לא גזרו כן (וחתני המאוה"ג מו"ה יצחק יעקב רב בקהל יראים בעיר ס' מיקלאש ני', הקשה מר"ה דף כ"ז רב פפא ב"ש סבר למיעבד עובדא כמתני' א"ל רבא לא אמרו אלא במקדש וכו' בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני מלך ה' ע"ש, וחצוצרות נותן לשיר א"כ קשה שמא יתקן כלי שיר), ועוד נ"ל לתרץ דאין להם לגזור ולעקור לגמרי ד"ת שצותה לתקוע ביום הזה, בשלימא בשבת לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבה תוקעין ביו"ט, ומה"ט ניחא עוד מ"ש הר"ן מ"ש מילה דדחיה שבת ולא גזרי' ש"י ד"א בר"ה ולפי מ"ש ניחא דהתורה רבתה בפי' ביום השמיני אפי' בשבת לא רצו לעקור ד"ת בפירש משום גזירה, ועי' יו"ד קי"ז, וח"מ סי' ב' וכן משמע מתוס' ב"מ דף ע', וחו"י סו' קמ"ב, ובאר יעקב יו"ד קי"ז האריכו למעניתם, וח"ס יו"ד פ"ט, ק"ז, ובחלק ששי נ"ב ותוס' שבת סי' שלא הקשה הא בשבת קל"ג פרש"י הא דמילה דותה יו"ט נמי נלמד מהך קרא דביום השבת וא"כ אכתי קשה למה לא גזרו בשבת משום שמא יעבר וכו' וקרא דביום שפיר אפשר לקיימו ביו"ט דקי"ל אין עירוב והוצאה ביו"ט:

השעה"מ פ"ב משופר הקשה על ט"ז מר"פ ר"א דמילה שדרש יום תרועה אפי' בשבת א"כ מפורש בחורה והאיך חכמים חוזרין שלא לתקוע ועי' באר יעקב ג"כ, ועי' באר יעקב ביו"ד קי"ז באריכות גדול, ותשובת בית יעקב סי' מ"ב, ועי' פנ"י קידושין ע"ב בספק ממזר שהתיר התורה בפירש לא שייך. שמן רקח סי' ס"ה בח"ב כתב אשר תמה על הט"ז בי"ד קט"ז דבדבר שהותר מפורש אין ביד חכמים לאסור היך החמיר הרגמ"ה שלא לישא ב' נשים דהתירו מפורש כי יהי' לאיש ב, נשים הנה לפי הבנתו טפי הו"ל להקשות על תוס' ב"מ דף ע' דכתבו דבמקום מצוה אין ביד חכמים לאסור ואחז"ל מצות ח החליצה קודמת ליבום ומה"ת מצות יבום קודם, לדעתי בדבר שראו שנתחדש הענין לפי עת וזמן ע"ז נאמר אין לך אלא שופט שבימיך וכו' וט"ז לא דבר אלא בדבר אשר הטעם דשייך עתה הי' שייך גם מאז יתקדם, אבל בדבר למגדר מילתי' ולצורך שעה הכח בידם ושמעון בש"ע תלה שמונים נשים, ועי' תויו"ט פ"א דסוטה מ"ה, ופ"ד מ"א, ותוס' חילין י"ב פסח וקדשים נראה סתירה לט"ז, וח"ס חלה ששי סי' נ"ד יד מלאכי אות רנה תביח חי"י קמ"ב שהקשה שחכמים אסרו רבית נכרי, גם דם טהור ע"ש וברכי יוסף תקפ"ח הקשה מכתובות נ"א אמר שמואל א"א שנאנסה אסורה לבעלה ופריך אונס דשרייה רחמנא היכי משכחת לה, כתבי תוס' אע"ג דחיישינן קאמר משמע מדאוריי' דאי מדרבנן לא הי' מוציאין מבעלה, משמע מתוס' דיש כח לאסור מדרבנן נגד ט"ז ע"פ, ועי' ח"ס יו"ד ע"ג ק"ז שאסרו חכמים בשר עוף בחלב גם שמפירש גדי, ומצאתי ראיה לט"ז מסנהדרין דף י"ט בית דוד דינו לבוקר ודו"ק, עי' בשעה"מ פ"ה מיס"ת:

בספר גורן דוד סי' נ"ב כתב על קושי' שעה"מ שר"א דרש יום תרועה אפי' בשבת א"כ מפורש בקרא והאיך גוזרין לר"א שלא יתקעו וכתב לר"א מודה הט"ז דיש כח לחכמים לגזור, והטעם נראה לי דהנה ר"א דרש יום תרועה ויום ראשין על מכשירין מנ"ל לר"א דילמא לעולם לתקיעה עצמה, והא דאיצטרך קרא אפי' בשבת היינו דחששה תורה דילמא יראו הדורות הבאים לגזור שלא ליטול לולב בשבת לכן כתב ביום ויהי' דבר מפורש בקרא ולא יהי' להם כח לגזור ומנ"ל להתיר מכשירין, אלא בע"כ ר"א לית ליה סברת הט"ז, וע"כ דרש להתיר מכשירין א"כ לדידיה שפיר גזרי' בשופר ולולב אע"ג דמפורש בקרא ולק"מ לטו"ז ע"ב:

בני הבחור המופלג כ"ה שמעון ני' הקשה על סברת ט"ז שא"א לעקור כל המצוה א"כ מה הקשה סוכה מ"ב, אי הכי יום ראשון נמי, כיון דכתיב ושמחתם לפני ה'