עט סופר חלק א צב

דבים, שפיר אמרי' עשה דותה ל"ת ע"כ כתב שמא יעבירנו לתקוע לו לבדו, ואז לא שייך עשה דל"ת:

פ"ו מק"פ כתב טמא שחל ז' שלי להיות בשבת אין מזין עליו, והלא איסר הזאה בשבת משום שבות ופסח בכרת והיאך יעמידו דבריהם במקום כרת מפני שביום שהוא אסור בהזויה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת לפיכך העמידו דבריהן במקומן אע"פ שהדבר גורם לע"ל לעמוד במקום כרת, ועי' ראב"ד וכ"מ באריכות, פ"א ממגילה, אין קוראין את המגילה בשבת גזירה שמא יטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ד"א בר"ה שהכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה:

פ"ז מלולב, מצות לולב להנטל ביום הראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפי' בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, ובמקדש לבדו נוטלין אותו כל יום ויום משבעת ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה' חל יום השבת להיות בתוך ימי החג אינו נוטל בשבת גזרה שמא יולכינו בידו ד"א בר"ה כמו שגזרו בשופר וכו' משחרב בהמ"ק אסרו חכמים ליטול את הנולד בשבת ביום הראשון וכו' וכבר בארנו שעיקר האיסר בנטילת הלולב בשבת גזרה שמא יעברינו ארבע אמות בר"ה ע"ש, ויד המלך פי"ב משבת מאריך בו למה לא נקוט גם בלולב שילך אצל בקי וכו' ומשני מלשון הגמרא, ועל קושי' בשופר אם טעה ויעברינו יהי' טועה בדבר מצוה כתב דוקא בטעה בדבר מצוה אשר עכ"פ גוף המצוה דחה שבת ובמצוה כזו אף אם שגג בענין שאין שבת נדחה מקרי אונס ולא שוגג כמו בלולב דעיקרו דוחה שבת מדרשה יום בשבת כדרשי' סוכה מ"ג ובירושלמי מפיק מן ושמחתם לפני ה' שבעת ימים, אבל מצית שופר הגם באמת אין בו משום מלאכה בכ"ז אם הי"ו בה איזה מלאכה לא הי' מצוה זו דוחה שבת משים שינוי מקראות דיום תרועה וזכרון תרועה, רק דגמרא מדחה דאין בשופר שום מלאכה כלל שיהי' שבת נדחה אבל הא מילתא קיימי דאם הי' בו איזה מלאכה לא הי' דותה שבת וכיון דגוף המצוה אינו דוחה את השבת איך נאמר דאם טעה וחילל שבת במכשירי המצוה כמו הוצאות שופר לתקוע יהי' פטור ע"ש על קושי' תויו"ט על מה שאנו קוראין בתורה בשבת, ועי' בשו"מ מהדורא רביעי סי' ה' שמביא קושי' רש"י פי' שמא יטלנו וילך ללמוד גם אכילת מצה בשבת ג"כ שייך לומר דלמא ילמוד ברכתו ויוצא לר"ה ע"ש:

ראיתי בקונטרס הוראת שעה, שכתב לישב למה כתב רמב"ם בהזאה טעם שאינו זמנו ולא נקט שמא יעברנו ועי' ראב"ד, כי ט"א הקשה למה במגילה ובשופר הכל חייבים ובלולב קאמר סתם גזירה שמא יעברנו כי אחרונים הקשו אפי' אם יעברנו יהי' פטור כי קי"ל כר"י טעה בדבר מצוה פטור, על לולב לק"מ כי מדאגביה יצא שוב לא הוי טעה בד"מ, אבל בשופר ומגילה קשה אולם תוס' סוכה מ"א מחלק בין לולב א"א ע"י אחר מצוה דרמיא עליו משא"כ בחטאת לא רמיא מצוה על כהן זה דוקא, א"כ ניחא דהנה בשופר ומגילה עיקר מצוה השמיעה ואחד מוציא כולם, שוב לא הוי הקריאה או התקיעה מצוה דרמיא עליו, מפני זה ההכרח לרבה למימר הכל חייבים היינו החוב על כל ישראל ואין הכל בקיאין היינו דלא רמי המצוה שיתקע או שיקרא כל אחד ואחד רק אחד בקי מוציא את אינם בקיאים מפני זה כיון דלא רמי החוב על כל אחד שוב גזרינן שפיר שמא יעברנו דלא מקרי טעה בדבר מצוה, משא"כ בלולב לא צריך לזה בלא"ה לא מקרי טעה בדבר מצוה ע"ש:

עי' בספר בית אפרים אשר חיבר אחי מורי הגאון בע"מ מטה נפתלי ני' בסוף הספר מביא מדודינו הגאון הקדוש רבי נפתלי ז"ל שהי' אבדק"ק ווארין, ואעתק לשונו ביצה, רבה אמר הכא במ"ע ביו"ט שחל אחר שבת ומשום הכנה, ורי"ף מביא תי' רבה ולא טעם אחר, ואמר הנ"ל דרבה הוכיח ממתני' גופא דאיירי ביו"ט שחל להיות אחר שבת, דהנה הצלת הקשה על מתני' בר"א שאור בכזית וכו', לחנפ"ח פליגו הלא על ב"י אין לוקין ובאכילה כ"ע לא פליגי, ותי' אם טעה שמוציא ערב פסח שחל בשבת חמץ לבערו לר"ה כזית לב"ש חייב דכיון דליכא ב"י וליכא דין השבתה ולא הוי טרוד בד"מ, משא"כ להלל פטור משום דהוי טבד"מ, וזה דמדייק רבה הכא במ"ע דהא בלא"ה צריך לאוקמא הסיפא בפלוגתי' ב"ש וב"ה ביו"ט שחל לאחר שבת ודו"ק:

קושי' מרמ"פ מובא במג"א תרפ"ה. פרט ו'. דהא תקיעה שבות נמי גזרה שמא יתקן כלי שיר וא"כ נימא דאסור משום האי גזרה והעמידו דבריהם במקום עשה, ותי' דהאי גזרה לא גזרו בתק"ש דא"כ לא יתקע לעולם דגם ביו"ט שייך שמא יתקן ונמצא שיעקרו מ"ע מה"ת, אבל גזירה שמא יעברנו לא שייך אלא בשבת ושפיר גזרו, אבל לפי מש"כ הר"ן שהטעם שדוחין התקיעה מפני גזירה זו היינו משום דלא בקיאין בקבוע דירחא, א"כ הדרא קושי' לדוכתי' נימא דהגזירה