עט סופר חלק א צא

משום ש"י משום דיזכירוהו הרואים, הא תינח לדידן דאין מכשירין דוחין וכשיראו הרואים שמוציא אזמל ימחו על ידו, אבל לר"א דמכשירים דוחין את השבת וכ"ע מוציאים תינוק ואיזמל רק זה ספק ב"ז אסור וכי רואים יודעים דזה ספק הוא ולא יזכרהו כי סבורים שבדין הוא מעביר, וא"כ לר"א ממהל ג"כ לא מהלי' ולא צריך לומר לענין מכשירין וצ"ע, ולא ידעתי פשר לקושיא על ריטב"א ור"ן רק דסוגי' שם סובב והולך על מבואר שם קל"ג ערלתו ודאי ולא ספק דוחה שבת וקאי על דאוריי' ע"ב, ובספר אמרי בינה הלכות שבת סי' ל"א כתב ג"כ על קושי' העולם כח"ס מדאוריי' אזלי' בתר רוב, והקשה דמבואר בר"ה דף י"ז דרוב פעמים אליל אינו מעובר ובני בבל הולכין בתר רוב וא"כ למה חששו לשמא יעברנו הא החיוב ברור ע"י הרוב כמו במילה, וחי' הא בלא"ה הקשו על החשש דשמא יעברנו הא יהי' טעה בדבר מצוה, וכ' לתרץ דשמא איני היום ר"ה והוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, וא"ש דחששו על המיעוט שיתברר אח"כ דעברהו לאלול ולא הי' חל החיוב ויעברנו ד"א בר"ה ויהי' טעה בד"מ ולא עשה מצוה, משא"כ במילה דאי אפשר להתברר ע"ש באריכות, ובייטב לב תזריע:

שואל ומשיב ת"ר סי' קי"א כתב לשיטת ר"ן וריטב"א, קשה לי טובא בהא דפריך בתענית דף י"ד במאי אילימא בשופרות שופרות בשבת מי שרי, וקשה הא כל הטעם דאסור לתקוע בשבת מטעם גזירה ש"י והיינו כיון דלא בקיאין בקביעא דירחא, והרי שם לענין דצריך לתקוע על כל צרה שלא תבא מ"ע מה"ת כמבואר ברמב"ם פ"א מתענית, וא"כ שוב ל"ש קביעי דירחא וא"כ למה לא נתקע בשופרות והיא קושיא נפלאה עכ"ל וחי' באמת המזרחי הקשה משום שמא יתקן כלי שיר, וכתב הט"ז דא"כ יתבטל המצוה לגמרי, והרי התורה התירה בפירש, א"כ כאן שלא התירה בפירש בשבת ע"ש, וכן הקשה מורי הגאון ז"ל, בתשובת מר"ם שיק סי' רצ"ב:

מעין חכמה במצוה יובל, האריך, וכתב יש להקשות לכאורה לר"א דס"ל מכשירי מצוה ד"ש איך שייך גזירה שמא יעברנו, ונראה ע"פ תוס' ר"פ ר"א דמילה אהא דאמר ר"א אם לא הביא סכין מע"ש ויביאו התינוק אצל סכין שאין כאן איסור העברה שחי נושא עצתו, ומתרצים לאחר המילה התינק צריך לאמו, וא"כ ניחא דהא דאר"א מכשירי שופר דוחה היינו תיקון בשופר עצמו וכו', אבל איסר העברה להוליכו אל הבקי אסור לדחות כיון שאפשר להולך הבקי אצל השופר, ורשב"א תי' עוד דכיון שהתיר הכתוב מכשירין לא טרחינן ולא משנינן משמע דלר"א שבת הותרה אצל מכשירין ולא דחוי' והדרא קושי' לדוכתא לר"א ע"ש. פרט רמב"ם ה'. פ"ב משופר, יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכ"מ אע"פ שהתקיעה משום שבות ומן הדין הי' שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם, ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ד"א בר"ה, או מוציאו מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה שהכל חייבים בתקיעה ואין הכל בקיאין לתקוע:

הלח"מ הקשה האיך כתב ובא עשה וידחה, בפ"א כתב שופר של ר"ה אין מחללין את יו"ט אפי' בדבר שהיא משום שבות משום דיו"ט עשה ול"ת, דרבנן העמידו דבריהם נגד של תורה בשוא"ת, וכ"ת שאני אותו שבות דהיא גזירה שמא יתלוש וכו' הא ליתא דהא הך שבות דתקיעה נמי הוא גזרה שמא יתקן כלי שיר, וי"ל דשאני הך שבות דתקיעה שהוא קל שהא התורה התירה לגבי יו"ט דהא התקיעה ביו"ט שבות הוא והתורה התירה אותה, דאל"כ לא משכח תקיעת שופר וא"כ ראוי הי' ג"כ להתירו בשבת, ועי"ל דשאני התם שאין ראוי שידחה מפני שהוא דבר שאפשר לעשותו מבערב שיכול להכין השופר מאתמול, אבל הכא דא"א לעשות התקיעה מאתמול, א"נ הכא שאני דהתקיעה שהיא המצוה דוחה השבות, א"כ נמצא דבשעת עשיית המצוה נדחה השבות, אבל התם קודם עשיית המצוה נדחה השבות, וא"ת מה תירץ רבינו גזרה שמא יעבירנו הא התקיע נמי גזרה שמא יתקן כלי שיר והי' ראוי לדחות השבות ומה לי הך גזרה מהך גזרה, וי"ל דמ"מ הך גזרה דיעבירנו קרובה ביותר והוא בשופר עצמו, וכ"כ מהרא"ם על סמג בהלכות שופר:

והנה רמב"ם מחדש שילך לשמוע התקיעה ולא שילמד לתקוע, ונראה כי לכאורה צריך להבין מה החשש שיעבירנו ד"א ברה"ר, הנה ידוע הנב"י בסיף ת"ר שמחדש אין עשה דוחה עשה, אבל אם כבר עבר אמרינן מה אילמי האי עשה מהאי עשה, א"כ גם אם יש במעביר ד"א ברה"ר איסר לאו ועשה, אבל אם עבר דוחה העשה של שופר לאו ועשה, א"כ צריך להבין מאי החשש שגזרו שמא יעבירנו, אולם אין זה בעידנא ולא שייך עשה דוחה ל"ת, אבל במצוה דרבים עי' מג"א תתו לא צריך בעידנא, א"כ אם יעבירנו ללמוד להוציא