עט סופר חלק א ט

כתובות ט"ו. מתני' א"ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, א"ר יוחנן ב"נ אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה, גמ' א"ל רבא לר"נ, ר"י ב"נ דאמר כמאן, אי כר"ג אפי' ברוב פסולם נמי מכשיר [דאית ליה העמד אשה על חזקתה רש"י] אי כר"י אפי' ברוב כשרים נמי פסול, א"ל הכי אמר ר' יודא אמר רב בקרונות של ציפורי היה מעשה וכדר' אמי דא"ר אמי והוא שהי' סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם וכו', אלא הולכין אחר רוב העיר והיא דאיכא רוב סיעה בהדה, ואין הולכין אחר ריב העיר גרידתא ולא אחר ריב סיעה גרידתא, מ"ט גזירה רוב סיעה אטו ריב העיר ורוב העיר נמי, אי דקא אזלי אינהי לגבה כל דפריש מרובה פריש, לא צריכא דקא אזלי איהי לגבייהו, דהוה ליה קבוע, ואר"ז כל קבוע כמחצה עח"ב, ומי בעינן תרי רובי, והא תניא תשע חניות כולן מוכרת בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסיר, ובנמצא הלך אחר הרוב, מעלה עשו ביוחסין:

תוס' דלמא אזלי איהי לגבייהו פי' לתוך ביתם דאפי' בתוך העיר לא חשיב קביע דדמי לנמצא בין החניות דלא חשיב קבוע, וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית ולכך פי' בקונטר' שפי' בועל מביתו וא"ת בנזיר פריך אהא דאמר לשלוחו וכו' הדרא לניחותא, משמע לגבי אדם לא שייך דכל פריש מרובה פריש משים דהדר לניחותיה, ולאו פירכא היא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח, אבל הכא כי אזלי אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא נייד עכ"ל, שמ"ק מבואר יותר, וי"ל דהכא כשפרשו מביתם ובעל בשוק אסרוה וכשחוזרין לביתם לקביעתם כבר השלימו האיסור והניחוהו שאחר כך אין האיסור תלוי בהם אבל אישה כשחוזרת לביתה הרי האיסור שאוסרת בעלה בקרובותיה עדיין תלוי בה ומש"ה משני ליה הדרא לניחותא והוי קבוע עכ"ל והבדל בין לשון תוס' לשמ"ק עי' בית אפרים א"ע סי' ה':

לכאורה מאי מקשה מט' חניות שם לא שייך הגזירה וליכא לספוקי, אבל הכא חיישינן דילמא אזלי איהי לגבייהו, כתב בש"מ הכא נמי איכא למיגזר נמצא אטו לוקח, ותוס' ב"ב כ"ד ד"ה ש"מ איתא לדר"ז ונראה לריצבא דאע"ג דטעמא דבעינן תרי רובא הוי משום גזירה וכו' מ"מ איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע ע"ש ש"ש ש"ד פי"ט כתב בחקירה שתינוק נקרא פירוש [עיי' פרט] רק אם האם לפנינו והספק ללוקח ספיקו אסור לכ"ע, ולשטת רש"י בסוגי' דאזלא אליבא דר"י אפי' באחרת ברי לי לכשר נבעלתי לא מפי' אנו חיין וכיון דרוב כשרין ואיהי טוענת ברי לכשר נבעלתי, א"כ לדידה ליכא ספיקא, אלא דאנן לדידן לא מפי' אל חיין, וכון דולד ה"ל פירש אפי באזלא איהי לגבייהוו ואינו אלא משום ספיקא דידה, ואיהי אמרה ברי לכשר נבעלתי וספיקא דידן דלא מפי' אנו חיין נמי מותר כיון דלדידן חשיב הולד פירש, בע"כ צריך לומר דהולד לא חשיב פירש ומשום דבא בודאי ממקום הקבוע ה"ל דין קבוע אפי' בלא ספיקא דלוקח, א"כ הכי קושי' הש"ס מאי איכא דאזלא איהי לגבייהו דה"ל קבוע וכיון דספיקא דלוקח, היא האם, ליכא, דהא היא אמרה ברי ע"כ צ"ל דולד בלא אם נמי חשיב קבוע כיון דבא ממקום הקבוע מש"ה בעינן תרי רובא א"כ מדחשבת כה"ג קבוע תיקשי מט' חניות ובנמצא הלך אחר הרוב והתם נמי ודאי בא ממקום הקבוע דהא אין בשר נכנס אלא מחניות ואפ"ה מותר ומוכח דאפי' בא ממקום הקבוע כיון דהספק לפנינו כד פריש מותר כמ"ש רשבא עי' פרט] א"כ ה"נ אפי' באזלי איהי לגבייהו ה"ל הולד פירש כיון דליכא ספק מליקח היא האם כיון דאומרת ברי לכשר נבעלתי ולזה מסיק מעלה עשו ביוחסין ע"ש:

גופא אר"ז כל קבוע כמע"מ דאתי בין לקולא בין לחומרא מנ"ל לר"ז הא אלימא מ"ט חניות כולן