עט סופר חלק א ח

מקום שמוכרין אווזות שחוטות על השלחן ונמצא אחד מהן טריפות אע"פ שאווזא אחת מונחת לבד על השלחן ע"פ מקרה זה לא מקרי פירש אפי' לרש"י אבל אם נפלה אחת מהן על הקרקע זה מקרי פירש לכ"ע עכ"ל [ועי' רש"י נדה חי פרש"י פירש נמצא בקרקע] ועי' ח"ס צ"ט: טוב פר"ח ס"ק כ"ח, דע דקבוע מקרי בין נשאר האיסור קבוע במקומו הראשון יבין שנעקר כל הקביעות ונקבע במקום אחר כמ"ש תוס' ביומא דאי פרש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת, וכן מוכח מרמבם פ"ב דשבת וכו' ואם נעקרו כולן מקביעותן אע"ג דכולהי ניידי ואין כאן קבוע מ"מ כולן אסורין דהא איסורא איתיה התם ואף אם פירשו מהם מקצת אותם שפי' מותרים דכל דפריש מרובא פריש והשאר אסורין משום דאיסורא ברובא איתיה ע"ש: חי מנחת חינוך סי' עח כתב, אם נאמר גבי ט' חניות דאזלינן בתר רובא גבי בן נח ג"כ דסברא הוא דכל דפריש מרובא פריש עכ"פ זה ודאי דדין קבוע ל"ש אצל ב"נ דפסוק דילפינן קבוע בישראל נאמר וארב לו, וגם בישראל הוי קבוע חידש ע"ש, ובהשמטות במקנה ח"ר, וקצה"ח רצ"ב: יט פנ"י כתובות ט"ו ובקידושין ע"ב, הקשה כיון דלא משכחת לספק ממזר שמותר מדאוריי' אלא בשתוקי דהיינו בדאזלא איהו לגבייהו דאמרי' כל קבוע וכו' א"כ אמאי לא ילפינן מהא דכל קבוע וכו' ולמאי איצטרך למילף מיארב וקם עליו ע"ש: כ בסוף תשובת מהרי"א ביו"ד, הקשה בסנהדרין ע"ט פרש"י קבוע כמע"מ ממש לא פחות ולא יותר וכו' דאי פחות ממחצה אמאי פטיר הא רובא ישראל ע"ש ילפי המשנה ריש סנהדרין מקרא אח"ר להטות הטייתן לטובה ע"פ אחד והטייתן לרעה ע"פ שנים וכו' והא קשה לי על ש"ס מנ"ל דפרט לזורק אבן אתי בכה"ג במספר שוה בין כולם כגון ט' ואחד, דלמא אתי קרא למעט דוקא בכה"ג במספר שאינו שוה בין כולם כגון יוד ישראל וכותי אחד דה"א כיון דרוב גדול ישראל הם חייב קמ"ל קרא דקבוע המיעוט נחשב כמי פחות אחד ממע"מ היינו הכותי כחמש כותים וששה ישראל ופטור משום ל"ת אח"ר לרעות אבל במספר שוה בין כולם דאם נאמר קביע נחשב כפחות ממע"מ דהי"ל הטייה לריב עפ"י שניים באמת היא חייב ע"ש: כא קונטרס הספיקות כלל ו' מביא ג"פ שמחדש גם בדיני נפשית אין הולכין בתר רוב אם לא שהוחזק האיסר ע"י רוב קודם המעשה, יעי' ש"ש ש"ד פ"ח, א"כ קשה היכי ילפי' קבוע מארב לו, דלמא משום דאין הולכין בד"נ בתר רובא והתם ליכא למימר דרוב בא קודם המעשה שהרי קידם המעשה היו ישראלים ונכרים נכרים כל אחד בפני עצמו ע"ש: