עט סופר חלק א פח

נ"ח, ס"ח, ע"ז, ק"ד, ק"ו, בספר בציר אליעזר כתב לישב קושי' רש"י ותוס', גם קושי' אחרונים לב"ש האיך גזרו בשבת משום שמא יעברנו הא ביו"ט נמי הך גזירה בי ביו"ט ד"א ברה"ר לא נאסר דאינה בכלל מלאכה ומיושב קושי' שעה"מ, וע"כ לא רצה רבה לומר שמא יוציאנו משום דא"כ תקשי לרע"ק ולב"ש שייך זה בכל יו"ט ע"ב, ובכ"ס, ובגורן דוד סי' וברוך טעם עדל"ת פרק ג':

פרט ג'. סוכה מ"ב, לולב שבעה כיצד, יו"ט ראשון של חג שתל להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל ימים ששה, אמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת, אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעברנו ד"א בר"ה וה"ט דשופר וה"ט דמגילה, ואחרונים מדקדקים למה לא אמר גם כאן הכל חייבים כמו בשופר ובמגילה, והטיב אמר לי תלמידי הבחו' המופלג כ"ה חיים יוסף גי' כאן לא שייך הכל חייבים, כי רק מי שהולך למקדש חייב ליטול ולא מי שעומד חוץ למקדש, וכן כתב ריטב"א לקמן בגמרא דתירץ ראשין דאיתי' מן התורה לא גזרי רבנן, בגבולין דליתי' מה"ת גזרו רבנן, פירוש ראשון שהוא חובה מוטלת עליו לגמרי דהא מחייב בה בגבולין וא"א לו שלא יתחייב מה"ת לא הקלו בו לדחות לולב משום גזרה דרבה, אבל שאר ימים שאפשר לו להפטר מן התורה כשאינו במקדש דהא ליתיה בגבולין הקלו בו אף במקדש לדחותו משום גזירה דרבה שיש בה חשש איסור תורה ע"ב, ועי' ט"א במגילה שמאריך בו, גם למה לא אמר רבה ה"ט דהזאה וה"ט דטבילת כלים בשבת דלא, וכן גבי ט"כ והזאה לא אמר ה"ט דשופר ולולב ומגילה, משום דלא דמי, דהני תלתא דבר מצוה נינהו, והני תרמי דבר רשות הן, ול"ד להדדי דיש סברא לומר דבמקום מצוה לא גזרי', ויש סברא לומר דאדרבה דוקא במקום מצוה יש לגזור טפי מחמת בהילות המצוה שכיח להעביר משא"כ לדבר רשות ע"ב:

אי הכי יום ראשון נמי, אלא ראשון דאיתי מה"ת בגבולין לא גזרו רבנן, הנך דליתנהו מה"ת בגבולין גזרו ביה רבנן אי הכי האידנא נמי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא, אינהו דידעו בקבועא דירחא לידחי' אין הכי נמי, תוס' אין מסקנא זו קיימא דלקמן מסקינן כיון דלידן לא דחי לדידהו נמי לא דחי ומתני' דקתני מוליכין לולביהן לבית הכנסת מוקמינן בזמן שבהמ"ק קיים ובגבולין, ורש"י הקשה כאן וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת, שב וא"ת שאני, וצ"ע למה לא כתב כן במתני' ושאר כל הימים ששה, הו"ל ליכתב כן:

מגילה דף ד', מגילה בשבת לא קרינן מ"ט א"ר הכל חייבין וכו' ר' יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה, כתבו תוס' ע"כ ר"י לא פליג אטעמיה דרבה דהא גבי שופר ולולב ליכא טעמא אחרינא, מ"מ קאמר הכא טעמא אחרינא משום דאיכא נפקותא מיהא במקדש דליכא שבות ואפ"ה אסור משום האי סברא דקאמר ר' יוסף, יט"א הקשה בשבת אפי' במקדש מגילה לא קרינן דהא תנן לולב וערבה ששה ושבעה ואינה דוחה שבת משום הא גזי' דרבה ע"ב:

תוס' ויעברנה ד"א, אבל מילה בשבת אין לדחות דהא חמירא שנכרתו עליה י"ג כריתות וגם אין אדם מל אלא א"כ היא בקי, אך נשאל לר"י איך תוקעין במיוכ"פ, ותי' משום תקיעה אחת אחת שאינה אלא משום זכר ליובל לא איצטרך כולי האי כריה דדאוריי' היא, ורבינו שמואל אומר דדוקא בשבת ובר"ה שאם מעבירו ד"א ברה"ר איכא איסורי דאוריי' בהא יש לחוש אבל במיוכ"פ דאפי' אם מעבירו ד"א ברה"ר לא הוי אלא איסורי דרבנן בהא לא גזר דהוי גזירה לגזירה, ועי' תוס' שבת דף קי"ד אומר מה שתוקעים במיוכ"פ אינו אלא להודיע שהוא לילה ויאכילו את בניהם שהתע וגם להכין סעודת מיוכ"פ שהיא כעין יו"ט, ולא כמחזורים שכתב בהן שהתקיעה זכר ליובל כי למה תקעין בכל שנה ושנה וכי הי' יובל בכל שנה ושנה, פלא:

פסחים דף ס"ט, והזאה מ"ט לא דחו שבת מכדי טלטולי בעלמא הוא תדחי שבת משום פסח, אמר רבה גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ד"א בר"ה, ולר"א ניעבריה דהא א"ר אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת, אמרי ה"מ היכא דגברא גופי' חזי ורמי חיובא עליה, אבל הכא דגברא גופי' לא חזי לא רמי חיובא עליה ע"ש, פרש"י להביא איזמל למילה שכבר התינוק ראוי למול, ואמרי בינה הלכות שבת סי' ל"א מחדש הא דסובר ר"א מכשירי מילה דוחה שבת היינו דוקא ביום דכבר חל עליו המצוה אבל בלילה דעדיין גברא לא חזי אסור להוציא האיזמל או הלולב ואם הוציא חייב חטאת, ומיושב בזה קושי' גדולה של ח"ס או"ח קמ"ו ר"א תלמידו דב"ש וב"ש ס"ל אין מוציאן ביי"ט קטן למילה ולולב לר"ה ע"ב, ולהנ"ל ניחא דאיירי בלילה, ועי' תוס' יומא דף מ"ו דהא דאמר ולא עולה חיל בשבת היינו בליל שבת שלא ניתן שבת לדחות אצל שום קרבן בההיא שעתא וכו' אולם בירושלמי ר"ה פ"א ה"ח איתא דבר שדוחה שבת ביום מכשירין מהו שידחו שבת בלילה