עט סופר חלק א פז

חכמה ואינה מלאכה, אלא אמר רבא מדאוריי' מישרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה דא"ר הכל חייבין בתק"ש ואין הכל בקיאין בתק"ש גזירה שמא יטלנה בידו ילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנה ד"א בר"ה וה"ט דלולב וה"ט דמגילה:

פרש"י במקדש לא גזר דאין איסור שבית דרבנן במקדש, והקשה בט"א הא תנן סיכה דף מ"ב שאר כל ימים ששה והא אפי' במקדש בע"כ הא דאין שבות במקדש היינו בדבר התלוי בכבוד המקדש כגון הדחת עזרה פסחים דף ס"ה וכו', אבל מה שאינו צורך מקדש אע"פ שאינו נוהג אלא במקדש כגון ערבה ולולב כ"ש תק"ש שאין מצותו מיוחד למקדש דווקא שאין דוחה שבות ע"ב ואחרונים הקשו שיש שני שביתים בתק"ש עי' כלל אין שבות במקדש באריכות:

מעין חכמה כתב הקושי' מבוארת אדרבא אי לאו מלאכה היא איצטרך קרא למעט ומישב עפ"י רש"י בשבת קי"ד גבי קניבת ירק בתלוש דשבתון שבות של שבת מרבינן מיניה שבותים דלאו מלאכות גמירות נינהו ולמיקם עלייהו בעשה אבל שבתון שבות דיוכ"פ דרשי' מיניה עינויי', והנה יש מקום לומר דתקיעת ר"ה ידחה שבת דילפי' בר"ה מתקיעת יובל בג"ש ותקיעת יובל דותה שבת נ"ל פשוט ע"פ מה דאמרי' ביומא דף ס"ו א"ר עירוב והוצאה לשבת וכו' כרש"י דאס"ד יש איסור הוצאה ביוכ"פ לא צריך קרא דאפי' בשבת דבחול נמי איסורא איכא ואפ"ה משלחו שמעי' מזה דמלאכות המותרים ביוכ"פ שחל בחול מותרים נמי כשחל בשבת, וה"ה לתקיעת שופר, אך זהו דוקא אם תקיעה הוא היא מלאכה גמורא שאסורה גם ביוכ"פ אז שפיר ידעי' דתקיעת יובל דוחה שבת, אבל אם אינה אלא שבות מהנך שבותים דאסורים מה"ת אז ביובל גופי' לא ידעי' דדחי שבת דמה דדחי יוכ"פ כשחל בחול היינו משום דשבותי מלאכה אינם אסורים ביוכ"פ מה"ת דשבתין דיוכ"פ דרשי' לעינוים, והיינו דפריך והא לאו מלאכה היא דאצטרך קרא למעט דאלו מלאכה גמורא היא איצטרך קרא דלא נילף מיובל, אבל כיון דלאו מלאכה היא גם תקיעת יובל לא ידעי' דדוחה שבת:

ועוד לאו מלאכה היא משמע לר"ל מלאכה גמורה היא, וכ"ת הא תנן דף ל"ב דשופר של ר"ה א"מ עליו את התחום ואין חותכין, מפני יו"ט עשה ול"ת, הא לרל"ק כיון דתקיעה עצמו מלאכה היא בע"כ גלי קרא דמצות שופר דוחה לעשה ול"ת דיו"ט מדאמר רחמנא יום תרועה יהי' לכם, וי"ל זה בעידנא, והני בעידנא דמיעקר לעשה ול"ת לא מקיים לעשה, עוד הקשה מחולין דף פ"ד ספיקו דוחה יו"ט ואי תקיעה מה"ת אסור איך ספק דוחה יו"ט, ועוד דאמרי' לקמן ב' מד"ת ואחד מד"ס, וכי ב"ד מתנין לעקור ד"ת בקום ועשה, ועוד בחולין דף כ"ו יו"ט שחל בע"ש תוקעין לבטיל העם ממלאכה. ותקיעות אלו אלא מד"ס ואי תקיעה אסור מד"ת א"א לדחות יו"ט ע"ב, לדעתי הקלושה נראה לישב עי' ביום תרועה שמאריך, באיזה סוג מלאכה יחשב תקיעת שופר כי כל מלאכות נלמד ממשכן וכתב דאיכא מלאכות דלא הוו במשכן וכיון שהם חשובות יש לשבותין סמך מה"ת ממה שנאמר תשבות ע"כ, גם אם יש בו עשה ול"ת ידוע מש"כ הנב"י אם עבר אמרי' מאי אולמא האי עשה מהאי עשה, ונראה מצינו כ"ס שמצוה מחשב הדבר שעושה למלאכה כמו אכילת חמץ לכלב רחמנא אחשבי' למלאכה וכדומה כ"פ א"כ גם תק"ש המצוה מחשב למלאכה, ע"כ כל זמן שלא גומר כל התקיעות לא נעשה המצוה ולא עשה מלאכה, וכאשר גומר כל התקיעות ונעשה מלאכה אז אמרי' עשה דוחה ל"ת ועשה כי מאי אולמי וכו', ומיושב קושי' ראשונה ודו"ק היטיב, ושארי קושי' מובן מאליו כיון שריא אשה ולא נעשה מצוה לא שייך אחשביה ע"כ ספק מותר, וכן תקיעות דרבנן מותר:

תוס' רדיות הפת, וכן תקיעת שופר אסור מדרבנן כדמוכח בחולין פ"ד דקאמרינן תק"ש בגבולין מוכיח שספיקא דוחה יו"ט ואין ודאי דותה שבת, ואפ"ה לא הי' אוסרין אי לאו משום דרבה שמא יעבירנו, וכתב מהרש"א מספיקא דוחה יו"ט מזה מוכת דיש בו איסור מלאכה דרבנן דהא איסור הוצאה ליכא ביו"ט, אבל מהא דקאמר אין ודאי דוחה שבת ליכא ראיה דהא היינו טעמא משים גזירה שמא יעברנו, ואהא כתבו דלא תימא דע"כ לית ביה איסור מלאכה דרבנן דא"כ ל"ל טעמא דשמא יעברנו תיפוק ליה משום האי איסור מלאכה דרבנן יש לומר משום האי איסורא דרבנן לא היו דחינן מצות עשה אי לאו משום דרבה דשמא יעברנו ועי' מהרש"א בחולין דסותר עצמו עי' לב אריה:

תוס' שמא יעברנו, הא דלא נקוו שמא יוציאנו מרשות יחיד לר"ה פי' רש"י משום דלא פסיקא דאם הגביה ע"מ להצניע ונמלך והוציאו פטור וקשיא דגבי העברת ד"א נמי לא מיחייב אלא א"כ הגביה ע"ח להעבירו ד"א, ונראה מרשות היחיד לר"ה אית ליה הכירא וליכא למיגזר אבל בר"ף זימנין דלאו אדעתיה ומעביר ד"א, עי' רא"מ על הסמג בהלכות מגילה מסיים על לשון רש"י, מה שאין כן בר"ה דמסתמא קודם שימצא הבקי יעמוד לפוש, ועי' בפתיחה, ועי' כ"ס סי' מ"ח,