עט סופר חלק א פו

מוכח שם גם לענין מעביר ד"א בר"ה כן וכן פסק רמב"ם:

הפנ"י ביצה י"ת כתב דודאי לאו ברשיעי עסקינן דהכל יודעין שאסור להוציא מרה"י לר"ה ואינו ניחוש ליך אלא בע"ה גמור או שישכח שהוא שבת א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שאסרו לטלטל לולב ולטבול כלים סוף סוף ליכא תקנתא בהכי לע"ה גמור שאינו יודע תקנת חכמים וכן למי שישכח שהוא שבת ע"ב, ובני הבחור מופלג כ"ה שמעון ני' אמר לישב עפ"י ר"ן שאחרים שאינם טרודים במצוה מי שיודעים שאסור לתקוע יזכרהו אם ע"ה או אדם פרטיי ישכח שהיום שבת, ואם לא הו' תקנה אז כל העולם טרוד במצוה ולא יזכרו ודו"ק, לפ"ז אמר בני הבחור המופלג כ"ה משה אברהם ני' י"ל קושי' מזרחי שמא יתקן כלי שיר, כי לשמא יעברנו יש תועלת מתקנה שמי שרואה שהולך ברה"ר יזכרהו, אבל לענין יתקן כלי שיר שתוקע בבית הדרי דברי שנ"י, הה הועילו חכמים בתקנתן לע"ה או מי שישכח שהיום שבת, ולא שייך שיזכרהו, מה שעושה כל אחד בביתו:

סמ"ג בהלכות שופר כתב דבר חדש, וכ"ל יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום אע"פ שהתקיעה משום שבות ומן הדין הי' שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם, ולמה אין תוקעין אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו אח"כ ד' אמות בר"ה כעין שבארנו בלולב או מוציאו מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה שהכל חייבין בתקיעה ואין הכל בקיאין לתקוע עכ"ל, ובהלכות לולב כתב, תנן ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב בר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות פירוש קסבר טרוד בדבר מצוה פטור, אמר אביי ל"ש אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב, וגזירה דרבה כך הי' שמא יעברנו ד"א לר"ה לאחר שיצא בו עכ"ל, מזה נראה שקושי' אחרונים שהקשו מטעה בדבר מצוה, כבר הקדים הסמ"ג ומחדש שגזירה שיעבירנה לאחר שכבר יצא, גם שאין אז עוד טרוד במצוה בכ"ז גזרי' ע"י שהי' טריד ושכח ויעברנה, זה דבר חדש מאוד, ומובן בזה הר"ן שהקשה למה לא גזרי' במילה שיולך התינוק למוהל ברה"ר ולא זכנתי להבין קודם המילה חי נישא את עצמו ורק לאחר המילה שתינוק חולה וכ"כ תיו"ט פ"ד דסוכה, ואז כבר עבר המצוה ואינו עוד טרוד במצוה וצע"ג, ובהנ"ל מובן שגם אח"כ חיישינן שישכח ויעברנו ודו"ק, אח"כ כתב הסמ"ג יום הראשין של חג בשבת לא מברכינן ביה גזירה שמא יעברנו ד"א בר"ה, ולא כתב אח"כ כמו בשופר היטיב דיבר לי בני המופלג כ"ה שמעון ני' כי בלולב לא שייך טעה בדבר מצוה כיון מדאגביה יצא וחייב תיכף, רק על ר"י מוקמי' בגמרא בהפכו, אבל סמג מיירי בסתמא כדרך כל הנוטלים:

פרט הסוגי' ב'. ר"ה דף כ"ט, יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה, פרש"י במקדש הי' תוקעין, בגמרא מפרש לה, ועי' בילקוטי בית אפרים שמדייק על שרש"י כתב זאת על במקדש הי' תוקעין, כי בגמרא מפרש על שלא הי' תוקעין במדינה ע"ב:

אבל לא במדינה, פרש"י לא בירושלים ולא בגבולין, ורש"י סותר מש"כ בסיפא ועוד זאת הי' ירושלים בעודה בבנינה יתירה, עי' באחרונים, שכוונת רש"י בבנינה קודם שנפרצו חומות ירושלים, והי' ירושלים דין כרמלית, ולא הי' חשש שמא יעברנה:

תוס' אבל לא במדינה לא בירושלים ולא בגבולים כפי' רש"י, והא דקתני כל עיר שרואה ושומעת תוקעין בה, היינו לאחר חורבן שתיקן ריב"ז, וא"ת ומ"ש מלולב שהי' ניכול אפי' בגבולין רזמן שבהמ"ק קיים, וי"ל דשאני לולב שאיני אלא טלטול בעלמא הואיל ואשתרי במקדש לא החמירו במדינה אבל תק"ש מעשה חכמה, [עי' בפתיחה מש"פ ח"ס כוונת תוס'] מיהו קשיא דלאחר חורבן הקילו טפי בשופר מבלולב שתיקן ריב"ז שיהי' תוקעין בכ"מ שיש ב"ד, אבל לולב לא אשתרי וכו' וי"ל דשופר שהוא להעלות זכרוניהם של ישראל לאביהן שבשמים לא רצו לבטל לגמרי וכו' ועוד י"ל דבדין הוא דלולב יהיה דוחה בגבולין יותר משופר שבר"ה לא הי' ידוע קביעות החדש אלא בירושלים אבל יום הראשון דלולב הי' ידוע בגבולין, וכתב מהרש"א האי תירוצא שייך אקושיא דלעיל, ויום תרועה כתב אכתי קשה למה לא הי' תוקעין בירושלים שיודעין קביעות של ר"ה, לכן יראה דהדרי תוס' מפרש"י ומפרש כרמב"ם דבמקדש הי' תוקעין היינו גם בירושלים ע"ב:

מנא הני מילי, א"ר לוי בר לחמא א"ר חמא בר חנינא כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתיב אחד אומר יום תרועה יהי' לכם לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחיל, אמר רבא אי מדאוריי' היא במקדש היכי תקעי', ועוד הא לאי מלאכה הוא דאיצטרך קרא למעוטי, דתנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשה יצתה תק"ש ורדיית הפת שהיא