עט סופר חלק א פד

ופלא למה חייב חטאת בע"כ מקלקל בחבורה חייב א"כ לא מייתר ונימא דמהני ודו"ק:

פרט ליקוטים ה'. עי' ט"ז תרנ"א שמביא ראיה אם נטל לולב בשמאל מכי אגביה נפיק ולמה לא קאמר דאיירי כשנטל בשמאל ואתרוג בימין, ושוי כתב דטעה בדבר מצוה דרבנן חייב בקרבן, והך דאתרוג בשמאל ולולב בימין אינו רק דרבנן וא"כ כיון דכבר יצא י"ח מה"ת לא מקרי טעה בדבר מצוה, ולי צ"ע כי בזה מגלה דעתו שלא רצה לצאת אפי' אם אין צריך כוונה לא יצא, אפי' מד"ת:

מביט פ"ב משגגות כתב נתכוין לאכול צלי של פסח ואכל נותר חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו והוי כשני חתיכות לפניו א' של שומן וא' של חלב ונתכוון לאכול של שומן ואכל חלב שחייב, ואע"ג דאמרי' לעיל טרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור היינו היכא דאפי' כשעושה המצוה הוא דוחה איסור שבת דנדחה מפני החינה איכא טרדא אבל באכילת פסח בשחיטתו הוא דאיכא טרדא דדחי שבת ולא באכילה דליכא שום דחיה עכ"ל, כוונה אם עשה מצוה פטור גם שלא ניתן לדחות שבת כלולב שהוציא לרה"ר שפטור, רק אם לא עשה מצוה ולא ניתן המצוה לידחת איסר אז חייב ודו"ק. מתני' פשט העני כתב רע"ב נקט הוצאה בלשון עני ועשיר דאגב אורחי' קמ"ל דמצהב"ע אסורה וחייבין עליה, וכתב התויו"ט ואפי' לר' יהושע ולר"י בסוכה, דלא נתנה שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות, ופלא גבי לולב ג"כ לא ניתן לדחות דהא הנטילה הוי רק טלטול בעלמא והעברה ברה"ר באמת אסור, ועי' כ"ס סי' מ"ח:

מ"ה ח"ר סי' כ"ב כתב על קושי' למה תוקע בשופר של עולה לא יצא הא טעה בדבר מצוה, כל ענינים של טבד"מ המצוה בפני עצמו ועבירה לא ברא המצוה וליכא מצה"ב וגם א"א לתקן עבירה דאפי' אם המצוה לא מהני האיסר נעשה אז ממילא יש מצוה בעולם והוי טבד"מ ועשה מצוה ופטור מעבירה, אבל בשופר נהפך הוא דהמצוה באה ע"י עבירה ולא הוי מצוה ואפשר לתקן עבירה אם לא מהני לא נעשה עבירה א"כ מהכ"ת לומר דעשה מצוה ועשה עבירה נהפוך הוא אחרי' דלא עשה מצוה ולא נעשה עבירה ויתוקן האיסר:

בשו"מ מהדורא תנינא ח"ר סי' מ"א הקשה מכתובות דף ה' אלא מעתה יוכ"פ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף, ואי נימא טעה בד"מ אף לא עשה מצוה כלל פטור וכו' ועיוכ"פ מצוה לאכול מן התורה א"כ אף שישכח וישחוט לא יעבור רק על דרבנן דהוה טרוד בחציה, אך י"ל דמצוה לאכול אבל לא בשר, בזה י"ל קושי' תוס' דאמאי לא מקשה מכל ארבע פרקים ע"ש כיון דשם מצוה לאכול מן התורה אין שמחה אלא בשר והו"ל טרוד בד"מ, אך דנקוט בן עוף דעוף אינו מה"ת ע"ש, שמביא קושי' הפלתי בהא דפריך בירושלמי למה לא אכלי מצה מחדש ולדחי ל"ת ותוס' קידושין ל"ח כתבו גזירה כזית ראשון ע"ש, והקשה הא נשכחו בימי אבלי של משה השיעורים כמבואר תמורה דף ט"ז וא"כ דלמא יאכלו יותר מכשיער ולא יהי' שוב העשה ויעברו על ל"ת וכתב דעכ"פ לא גרע מטעה מדבר מצוה ולא עשה מצוה דפטר כל שעכ"פ עשה מצוה וכמו בשני תינוקות ואחד זמני בשבת דפטור, ואף דזה טרוד במצוה לא נתבאר רק לענין חיוב חטאת ולא לשאר איסור דיהי' פטור כשטרוד בדבר מצוה, לפע"ד נראה די"ל גם בשארי איסורי' כל שעשה מצוה פטור ע"ש, על הדמיון לשני תינוקות אולי יש לחלק שם השבת כבר נדחה אצלו בתינק אחד אבל בכזית איסר שאוכל כעת לאחר שכבר יצא לא שייך זאת כמובן:

כלל פתיחה לסוגי' שמא יעברנה. פרט א'. ח' הטעם שחששו חכמים שיעברנה ד"א, פרש"י במגילה דף ד', הכל חייבין ומתוך שהוא מחויב בדבר הוא בהול לצאת ידי חובה ויעברנה ד"א ואפי' לן בשדה ומגילה בידו יש לגזור על הדבר עכ"ל, והקשה תוס' חדשים סוכה פ"ד דמשמע שישכח שהוא שבת וא"כ פטור כי טעה בדבר מצוה ולמה יגזרו חכמים בשביל זה לבטל מ"ע של שופר ולולב ע"ב, ובשעה"מ, ובלקוטי בית אפרים שחיבר אחי מורי הגאון ני' מדייק בלשון רמב"ם בשופר שכתב שיהי' עובר באיסר סקילה הכוונה דס"ל דודאי לא יהי' חייב אפי' חטאת כיון שהוא טרוד אבל עכ"פ עובר על איסר סקילה, גם כתב מש"כ רש"י בסוכה דף מ"ב שילך ללמוד הנענונים וברכות, ויל"ד הלא צריך ליטול גם בימין ודרך גדילתן, אבל כיון ביו"ט הראשון כבר נטל וידוע שצריך ליטול בימין