עט סופר חלק א פב

דהוא זר וצע"ג עכ"ל, וקול סופר חי' קושי' ראשונה שמקיים ביער חמץ באכילה כמש"כ בעה"מ ע"ב:

דף ע"ג תוס' שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור, תימא לר"י אמאי פטיר והלא לא עשה מצוה ומתני' אוקמי כר"ש דמחייב אפי' לר"י היכא דלא עשה מצוה וליכא למימר מטעם אנוס פטור אלא משום דטעה בדבר מצוה כדמוכח בגמרא דפריך אי ר"א חטאת נמי מחייב דהא לית ליה טעה בד"מ פטור, ותי' ר"י דכל זה מדברי ר"מ, ואיגרא רמא כתב דבר נפלא, לישב קושי' תוס' דהנה פסחים דף מ"ו מקשים תוס' אם אמרי' הואיל בטלת כל מלאכת שבת הואיל והותרה לחולה שיש בו סכנה, ותי' התוס' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח, והנה במנחות דף ס"ד פלוגתי' דאם נתכוון לצוד דגים וצד דגים ותינוק ח"א דחייב דאזלי' בתר מחשבתו, מקשים שם תוס' האיך אמרי' הואיל דאי מקלעי אורחים הא אין כוונתו על זה, וצ"ק כתב דבאמת רבה ס"ל דאמרי' הואיל דאזלינן בתר מעשה, ונמצא למאן דס"ל דאזלינן בתר מחשבתו לא אמרי' באמת הואיל, ואין צריך לתי' של תוס' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח, וא"כ לפ"ז באם כוונתו לדבר מצוה וא"כ שפיר קשה דנימא הואיל דראוי לחולה שיש בו סכנת ואין לומר דאזלינן בתר מחשבתו, הא בכאן הוי מחשבתו לדבר מצוה, ומעשה נמי הוה אם הי' חולה שיב"ס וא"כ מש"ה פטור, משא"כ בש"ס פריך שפיר אי ר"א אמאי פטור דהא ר"א ס"ל דאמרי' הואיל גבי כיצד מפרישין חלה אלמא דלא אזלינן בתר מחשבתו רק בחר מעשיו וע"כ צריך לומר דהא דלא אמרינן הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה משום דלא שכיח ופריך שפיר לר"א ומתורץ קושי' תוס' עכ"ל [דברי קדושים צ"ב מאוד, א"כ לר"י דאזל בתר מחשבה האיך סבר ר"ש אליבא דר"י אם לא עשה מצוה חייב הא טעה בדבר מצוה ועל המעשה אמרי' הואיל, ואולי במל של אחר שבת בשבת ולא עשה מצוה שם סובר ר"י שחייב כי באמת הוא מקלקל רק מתקן גברא ובזה לא שייך הואיל כמובן ועדיין צ"ע] ויש לי צ"ע מכריתות דף י"ט אמר ר"ל אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה, א"ל רבא לר"נ והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהי' לו ב' תינוקות וכו' עד כאן לא פטר ר' יהושע אלא משום דקסבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה אפי' ר"י מחייב, א"ל הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה חייב ע"ש, לפי סברה הנ"ל שפיר מתעסק בשבת פטור כי על המעשה אמרי' הואיל ויש חולה שיש בו סכנה, ועל המחשבה אינה חייב כי הי' מתעסק וחישב על היתר וצ"ע [חידש שמביט כתב השוחט הפסח ונמצא טריפה בסתר פטור מפני ששחט ברשות דאנוס הוא שלא הי' יודע שכן הוא ולא הי' לו לבדוק]:

הנה רמב"ם פ"ב משגגות כתב מי שהי' לו וכו' ומל שניהן פטור מחטאת והקשה כ"מ למה נקט וחל שניהן גם אם לא מל אלא אותי שאינו זמן מצותו היום ג"כ פטור עי' לח"מ, וראיתי בספר בן אורי שכתב לישב שרמב"ם פסק כר' יודא דמקלקל פטור א"כ מתעסק בחבורה נמי פטור ממילא אם לא מל אלא אחד שאין זמן היום פטור משים מתעסק ורמב"ם רצה להורות כאן מצד טעה בד"מ פטור לכך נקט ומל שניהן בשבת דכה"ג אין כאן מתעסק רק שוגג ולא פטור רק משום דטרוד במצוה:

מנחות דף ס"ד, איתמר שחט שתי חטאת של ציבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואי תימא ר' אמי חייב על השנייה ופטור על הראשונה ואפי' נתכפר לו בשנייה ואפי' נמצאת ראשונה כחושה, תוס' ואפי' נתכפר בשנייה, לא דמיא לבעיא דבסמוך בתר מחשבתו אזלינן או בתר מעשיו דהתם אם יבא אליהו ויאמר שהיא כחושה בבני מעים הי' מביא שמינה, ולא דמי נמי לטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:

מי אמר רבה הכי והא אמר רבה הי' לפניו שתי חטאת אחת שמינה ואחת כחושה שחט שמונה ואח"כ כחישה חייב, כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא אומרי' לו הבא שמינה לכתחלה ושחט, אב"א סמי כחושה מקמייתא ואיב"א ההיא רבי אמי אמרה, א"ל רבינא לר"א נמצאת ראשונה כחושה בבני מעים וזהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא מכיוין או דילמא בחר מעשיו אזלינן, א"ל לאו היינו דרבה ורבא דאיתמר שמע שטבע תינק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב, להעלות דגים והעלה דגים ותינק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור וע"כ רבה לא קא פטר אלא כיון דשמע אמרי' נמי דעתי' אתינוק אבל לא שמע לא, וא"ד א"ל היינו פלוגתי' דאיתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב, רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו, פי' בתוס' יונ"פ יומא דף פ"ד אם נתכוין לדגים וגם להעלות התינק והעלה דגים ולא תינוק אם חייב, ועי' בספר בן יהודה סי' ק"ג: