עט סופר חלק א ז

אבל הכא מי איכא למיתי ליה בתורת טעמא ולומר מסתמא לא בעל אדם אשה זו אלא א"כ היה כשר עכ"ל:

ט פלתי בקונטרס בית הספק, יש לדייק לרבא דס"ל רוב ע"ה מעשרין הן מה בכך הא איכא מיעוטא דלא מעשרין, ודאי אי ע"ה באו אצלינו למכור עירות אמרי' כל דפריש ומותרים ומעושרין הם אבל אם אנו באין להם ליקח מהן פירות הו"ל קבוע וכחפ"מ דמי, וצ"ל דשאני דמאי דלא אוקבע מעולם אסורה אולי מעולם לא הגיע לידי חיוב מעשר דהכניס דרך גנים בחוץ:

י במקנה כלל ל"ח פט"ו הבאתי בשם הגאון ביאר מרדכי לישב קושי' מנחל איתן, דהא קבוע חידש הוא שיבטל את הרוב, והיינו היכא דהחשיבות קבוע היא מבלי צירוף אזי גלתה התורה דמבטל הרוב, אבל היכי דמבלעדי רוב לא גרע לן הקבוע דאף אם נערפה שם העגלה דלמא העגלה טריפה היתה ואינה אסורה אלא דאזלינן בתר רובא, דרוב בהמות אינן טריפות וא"כ כל החשיבות הקבוע אינו אלא משום רוב ואז אינו חשוב שיבטל רוב דמהי תיתי יהי' עדיף מרובא כיון דכל כחו אינו אלא משום רוב ע"ש ומצאתי ג"כ בשלום ירושלמי שקלים פ"ז שמאריך בסוגי' דנזיר שם רק חזקה שלית עושה שליחתו גורם האיסר ע"ש:

יא פ"ד ידים משנה ד' בו ביום בא יהודא גר עמוני וכו' א"ל ר' יהושע כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות, ופי' רע"ב כל דפריש מרובא פריש, ותוס"ח הקשה דנגזור שמא יקח מן הקבוע, ומורי מרם שיק או"ח סי' קמ"ב כתב כיון דנתגייר ובקטן שנולד דמי אין לך פירש גדול מזה ע"ש, ועי' מ"ח על יו"ד ח"ב סי' ז' באריכות, והנה כל דבר שנשתנה אמרי' כל דפריש:

יב המחבר בסי' ק"א אם נחתכה חתיכה אחת אין תולין לומר של איסר נחתך אפי' נחתכו רובן וכתב הט"ז אע"ג דבכל דוכתי' תולין ברוב יראה דהכא איכא למימר אדרבה כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוה כמו כל דפריש מרובה פריש ונמצא שהאיסר שהוא המועט לא נשתנה והופרש מקדמותו, אבל אין לומר הטעם דכל קבוע כתפ"מ דכאן יש לפניך שני קבועות האחד החלק הנחתך והשני שנשאר שלא נחתך וא"כ טפי הי' לומר שהאיסר בחלק שנחתך כי חלק זה הרוב נגד הקבוע השני ע"כ צ"ל שהסברא הוא שהוא בחלק הנשאר קיים, עי' פר"ח ופלתי ק"ז בדגים שעירו מאלפס ובינת אדם סי' ל"ד שואל ומשיב ח"ה סי' ע' יג בית אפרים א"ע סי' ד' כתב נלענ"ד לידן בדבר החדש דע"כ לא אמרי' כל דפריש אלא דוקא אם הדבר הנפרש והנבדל היא הדבר אשר אנו דנין עליו כגון בבשר הנמצא הלך אחר הרוב כיון שארי באים לדון על הבשר והרי זה הבשר פירש ומרובא פירש, וכן גבי ציבורין וכו' משא"כ אם אין לנו עסק לדון על גוף הדבר הנפרש כלל רק שאנו צריכין לידע אם זה הנפרש הוא מחנות זה או מזה ואין נפ"מ לענין הנמצא רק לענין החנות אז לענ"ד בכה"ג כיון שהחניות קבוע ובהם אמרי' כל קבוע אע"פ שהספק נופל על דבר הנפרש מ"מ הרי עיקר הספק לאיסור ולהתיר הוא על דבר הקבוע אמרי' ביה כל קבוע כמע"מ ע"ש, וכ"כ הנתיבות רצ"ב:

יד שושנת עמקים כלל י"ד כתב שהיתר אין נהפך לאיסר י"ל קבוע אף באין ניכר כמחצה דמי כנראה מתוס' מנחות כ"ג ד"ה נבילה בטילה, ולא דמי לאיסר בהיתר דבטל הוא באין ניכר משא"כ היתר באיסר דאין נהפך תו קבוע הוה והבן, ועי' מעילה י"א המפרש מעות לנזירתו ומל"מ מעילה פ"ז ודו"ק וב"ה רבות בשנים שזכיתי לזה עי' כלל ל"ח פרט י"ב בספר המקנה:

טו ש"ך ק"י ס"ק ל"ז מחדש כל שנתפזרה תחלה כולן נעקרו מקביעות הראשון שוב לא חשוב קבוע גם שחזרו ובאו במקום אחד, ודג"מ הקשה מנזיר דהדרא לנוחתא, אולי שם הדרך שתשוב לביתה לקביעת הראשון, ופר"ח ס"ק כ"ח כתב אם נתפזרו כולן בפנינו וחזרו והוקבע מותרין דכיון שהותרו הותרו שוב אינן חוזרין לאיסרן:

טז באיזה ענין הוי פירש כתב בינת אדם אות ט' מצינו מחלוקת בין רש"י לרשב"א בחידושיו דף צ"ה מסתברא דוקא חוץ למקולין אבל במקולין אסור דהא נולד הספק בקבוע ולא עוד אפי' ראה אותו יוצא מן המקולין אסור ולאפוקי מדעת רש"י שכתב דנמצא ביד נכרי במקולין עכ"ל ונ"ל דע"כ לא פליג רשב"א אלא במקולין דס"ל לרשב"א כיון דכן דרך לטלטל הבשר שבמקולין ע"י הלוקחין שמוציאם אותו ממקום למקום לראות השמנה היא אם רזה ומחזירים אותו לטבח וא"כ דרכו בכך לטלטל בכל המקולין, אבל בט' ציבורין של חמץ וכן בטבעות של ע"ז דאמרי' התם סתם פירש משמע רק שפירש מן הצבור אפי' בסמוך לו זה מקרי פירש וכו' לפ"ז