עט סופר חלק א עח

לשקרי אבל ההלואה עצמה בלא עדים ג"כ מקרי הלואה בזה שייך דמצרפין דע"י הצירוף ידוע להב"ד האמת שהלוה אבל בקידושין אף דהאמת ידוע לנו דקדשה מ"מ הלא לא נתפסו מעשי קידושין שהיה בפני ע"א, וכיון דכל מעשי הקידושין בפני עצמה לא נתפס איך שייך צירוף באמת היכי דע"א מעיד דנתקדשה בפניו ביום פלוני בפני ב' עדים, וע"א מעיד על יום אחר דנתקדשה בפני ב' עדים, שייך לדון אם מצטרפין להעיד דנתקדשה בפני ב' אבל בנידון דדן דנתייחדה בשחרית בפני ע"א ובערבית בפני ע"א פשיטא דל"ש צירוף לשויי קידושין וצע"ג עכ"ל, ועי' בתוס' דרע"ק יבמות פ"ו אות ס' וחידש שלא מביא ב"י ח"מ סי' ל' מפרש אחד שחרית ואחד ערבית אין מצטרפין טעמא כיון שהבעל והאשה ראו שאין שם אלא עד אחד לא נתכוונו לשם קידושין אלא לשם זנות הילכך אין מצטרפין ע"ש ונב"י ח"ר ע"ב:

והנה רשב"א גיטין ע"ג וריטב"א קידושין דף מ"ג כתבו אם עדים ראו אבל הם לא ידעו שעדים רואים לא מהני בקידושין לפי שאדם יודע שמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אעפ"י ששניהם מודים אינה מקודשת לא כיוונו לקידושין ע"ש:

ב"ה זכיתי לכוון בזה למנ"ח לחדש גם אם ביבמות צריך עדים אבל מהני גם אם עדים ראו אותם גם שהם לא ראו את העדים, יען ביבום קונה בשוגג בלא כוונה א"כ מהני גם עדות מיוחדת אם אחד ראה שחרית ואחד בערב ע"ש:

אבל יש לי צ"ע טור ק"ס כתב שרב סובר שקונה רק ביבמה מן נשואין ולא ביבמה מן אירוסין, א"כ אמאי לא מוקמי ביבמה מן אירוסין, גם שם כתב הטור מה שקונה בשוגג רק ביבמה מן נישואין ולא מן אירוסין א"כ צריך לראות עדים והם ראו העדים והדרא קושי' למקומה דלמא שבא עליה בלא עדים ואולי יש ליישב בסברה הנ"ל מה שקשה לכאורה על רמב"ם שפסק פ"ו מגירושין דקטנה אינה עושה שליח מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על קטן, א"כ אם יבום צריך עדים האיך מצינו ידינו ביבם קטן שקונה יבמה עי' אוהל דוד יבמות קי"א ונראה בשלמא להעיד על קטן שעשה כך או ציוה להיות שלוחו אז אין מעידין על קטן אבל בדבר שלא צריך רצונו וכוונתו רק גזה"כ אם עפי' שיבה שבעל אשת אחיו גם בשוגג קנתה כי מן השמים הקנה לו ועדים מעידין רק שנעשה דבר זה בלא ידיעתו נוגע באשת אחיו גם על קטן יכולין להעיד ודו"ק:

ומנ"ח כתב ליישב הא דבעינן עדים ביבום היינו משום דנעשית ערוה היינו אשת איש זה דווקא בנתיבמה לגדול אבל אם נתיבמה לקטן אינה א"א גמורה דהבא עליה אינה חייב מיתה ועי' אב"מ סי' א' דאשת יבם קטן תפסו בה קידושין א"כ לא נעשית ערוה כלל א"כ אין צריך עדים ומיושב הרמב"ם:

יבמות דף ק"ה, מעשה שחלצו בינו לבינה, מי ידענו א"ר יודא אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ, וכתב רשב"א אע"פ ששניהם מודים וחוששין לה ואפי' מכאן ולהבא ואע"פ שיש בידן עכשיו לחלוץ כדאמרי' גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי דאסיקנא התם זיל חוש לה ואפי' מכאן ולהבא ע"ש, ונמ"י כתב מוקמי' בגמרא שעדים רואים מבחוץ משים דאפי' מודים ויהיו נאמנים אלינו אין זה כלום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וכיוצא בזה סוף פ' יש נוחלין בבעל שאמר גרשתי אשתי אסיקנא זיל חוש לה ואינו נאמן אע"פ שבידו השתא לגרש עכ"ל, ונתיבות סי' ל"ו כתב דברי רשב"א ונמ"י מרפסן איגרי לכאורה דהא בעל שאחר גרשתי אשתי לא מהני רק כשאומר גרשתי בעדים אבל אם אומר גרשתי בלא עדים לאו כלום, והכא כיון דגוף החליצה הוא בלא עדים לנמ"י דס"ל דהוי דבר שבערוה לאו כלום הוא מה לנו ולנאמנותו, וכן הא דמשני ועדים רואים מבחוץ תמוה דהא דבר שבערוה לא מהני עד שיראו הם את העדים ולא סגי שהעדים יראו אותן, וכתב לישב כי רשב"א פי' דילפי' דבר דבר ממון במקום שחב לאחרינא שצריך עדים ה"נ צריך בקידושין עדים, וכתב הפנ"י אף דעיקר קרא דדבר לענין נאמנות במקום הכחשה מיירי דקרא דכי מצא ערות דבר לענין לאוסרה על בעלה מיירי וא"כ מנ"ל לענין קידושין שלא יהיו קיום כלל בלא עדים, ומתרץ דאתיא לן מסברא כיון דעיקר קידושין הן לאוסרה אכ"ע כהקדש דליקו עלה באיסר אשת איש וכיון דלא אפשר למחייבינהו בלא עדים דמוקמי' לה בחזקת פנויה לגבי אחרינא מג"ש דדבר דבר ממילא לא הוי קידושין כלל אף לגבי נפשייהו דאין קידושין לחצאין, מוכח מכאן דאלו הי' הודאת בע"ד מהני אף בממון דמחייב לאחריני היה מהני אף בקידושין וגירושין לענין קיום הדבר דקיום הדבר בנאמנות תלוי, לפ"ז קשה בגירושין דבעל שאמר גרשתי נאמן מטעם דבידו לגרשה, וידוע דבדבר שבידו נאמן בממון אף דמחייב לאחרינא עי' סנהדרין דף לי וח"מ סי' רנ"ה גבי ראיתי אביכם שהטמין מעות וכו' א"כ קשה דגוף הגירושין יהי' כשר בלא עדים דהא אם הי' הודאת בעל דבר מהני בממון דחב לאחרינא הי' גוף קידושין קיימים בלא עדים וכיון דגירושין דבר שבידו הוא ומהני בממון דחב לאחרינא א"כ יהיה ג"כ גוף