עט סופר חלק א עז

דומיא דקידושין דעלמא דקי"ל המקדש בלא עדים אין קדושיו קדושין או דלמא כי היכי דגזרת הכתוב הוא ביבמה דאפי' שהי' שניהם שוגגים או אנוסים ואפי' הי' היא ישנה קנה, הכי נמי נימא דביבמה אפי' דליכא עדים קנה, וראיתי בשלט"ג ס"פ בית שמאי שכתב בשם ריא"ז וז"ל וכן נראה בעיני שאם לא כנס היבם יבמתו ולא נתייחד עמה בעדים ושניהם מודים שבעל בלא עדי יחוד לא נקנית לא באותה ביאה קנין גמור ואינו יכול לפוטרה בגט בלא חליצה שכשם שקדושין וגרושין צריכין עדים כך יבום וחליצה צריכים עדים עכ"ל, וערוך לנר יבמות נ"א מביא תוס' ראש שכתב ג"כ שצריך עדים וכן משמע מתוס' שם וריטב"א קידושין דף י"ב:

ויש"ש פ' בית שמאי סי' כ"ה כתב אם שניהם מודים שבעל פשיטא שפוטרת בגט אפי' ליכא עדים שנתיחדה עמו ולא כמו שכתב בשם ריא"ז כשם שקידושין וגירושין צריכין עדים כך יבום וחליצה צריכין עדים וליתא דיבום אינו דומה לקידושין אלא מצוה בעלמא הוא קרמיה עליה ומן התורה יבמה אינה צריכה לקידושין כלל ומש"ה לא בעי עדים כלל עכ"ל:

המחבר בסי' קס"ז פסק מן התורה אין צריך לקדשה אלא בא עליה וחכמים תקנו שלא יבא עליה עד שיקדשנו בפני עדים בכסף אי בשטר ואם בא עליה בלא מאמר קנה ואין צריך לחזר ולקדש ומכין אותו [הג"ה ודוקא שבא עליה בפני עדים], וכתב הב"ש משמע משלט"ג אף אם קידש לפני עדים ובעיל לא נגמר הקנין אם לא הי' היחיד לפני עדים דמצוה כך היא שיהא דוקא לפני עדים כמו החליצה שצריכה להיות לפני עדים ואם לא הי' לפני עדים צריכה גט וחליצה אם רוצה לפוטרה כנ"ל ממשמעות השל"ג ע"ש, ומשמעות הג"ה בסמוך לא משמע כן דהא כתב דין זה כשבא עליה בלא מאמר משמע אם עשה כבר מאמר אין צריך להיות לפני עדים וסבר דוקא כשבועל בלא מאמר דאז דינו בקידושין יצריך להיות דוקא לפני עדים משא"כ אם כבר קידש איתה אין צריך עדים כמו באשה דעלמא וליתא כי קידושין לא שייך בה ולעולם הביאה הקנין וצריכה להיות לפני עדים ע"ש:

בית מאיר כתב על ב"ש ויותר מבואר בתוס' קידושין דף י"ב ד"ה משום פריצות פי' ר"ת דהיינו פריצות לפי שצריך עדים וכו' וכ"כ הריטב"א שם ודברים ברורים בטעמן דאין דבר שבערוה פחות משנים דהיינו חייבא לאחרינא הענש על ביאתה מיתה, ותימה על מל"מ ויש"ש [ועי' שעה"מ] ומביא קושיא לפ"ז מה מקשה בסוטה דף כ"ד דכוותה של יבם בשבא עליה ש"י קרית לה, דילמא איירי שבא עליה בלא עדים דלא קנה וקדמה שכיבת בעל לבועל ע"ש, ומצאתי בתשובת רעק"א סי' רכ"ב אות חי הקשה ג"כ כהנ"ל, ותירץ דממנ"פ בליכא עדים אנן לא מאמינים להיבם שבא עליה להשקותה עי"ז, אך עדיין קשה לוקי שבא עליה ב' פעמים כל פעם בפני עד אחד דלהוי קנין אישות לא מקרי עדים כמש"כ ר"ן גיטין דף ע"ג, ואולי י"ל דגם לענין השקאה הוי כדיני נפשות ולא מצטרפין העדים להעיד שבא עליה היבם להשקותה ע"ש, ונב"י ת"ב קמ"ח מביא ג"כ קושי' הנ"ל ותירץ כשם שצריך עידי סתירה ועידי קנאה בהשקאת סוטה וגזה"כ הוא ובלי עדים אף שהי' הקינוי בעדים ובעל ראה הסתירה שבודאי אסורה לו אעפ"כ אין משקין אותה ואף ששניהם מודים אפ"ה גזה"כ הוא שצריך עדים עי' רמב"ם פ"א ה"ח, ה"נ כיון שבעינן שקדמה שכיבת בעל לבועל אין משקין עד שיהי' עדים ע"ש:

מנ"ח סי' תקצ"ט מישב קושי' הנ"ל בהקדים הא דצריך בקידושין עדים דילפי' דבר דבר דילפי' אין דבד שבערוה פתות משנים, והנה דבר שבערוה היינו עריות שאין קידושין תופסין אבל ח"ל כגון גרושה לכהן או ממזר לא הוי דבר שבערוה, והנה יבמה לשוק פליגי רב ושמואל באשה רבה רב סובר אין קידושין בה, א"כ לרב יבמה לשוק היי ערוה לכל העולם רק אין חייבים רק מלקות ואם מתייבמת ליבם נאסרה משים א"א לא נוסף עליה שם ערוה כי גם קודם היבום הי' ערוה רק ניתוסף עונש חמור וזה אינה דבר שבערוה א"כ לא הוי דבר שבערוה להצטרך עדים, ומיושב קושי' הנ"ל ביבמות דף נ"ח ש"י היכא משכחת, דלמא בא עליה בלא עדים, שם אזלו הסוגי' אליבא דרב וחוץ לזה דמשנה זו מוקמי' כר"ע דסבר אין קידושין תופסין הו"ל כי ערוה א"כ יבמה לשוק הוי ערוה ואין צריך עדים וקנה והוי אשתו ודו"ק אך הי' יכול לאוקמי שיש לו עוד אחים א"כ ע"י יבום שלו נעשה ערוה עליהם וצריך עדים ע"ש:

גיטין דף ע"ג ת"ר ימים שבנתיים וכו' וריף מביא תוספתא, ראוה שניים שנתיחדה עמו צריכה הימני גט שני אחד אינו צריכה גט שני אחד בשחרית ואחד בערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין, וכתב הר"ן אע"ג דלגבי ממון קי"ל בסנהדרין דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין, לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעינן ליה, ותשובת בע"ק רכ"ב מתקשה איך שייך לצרף ב' ביאות לקידושין הא בכל ביאה וביאה דהי' בפני ע"א לא נתפסו הקידושין וצירף ל"ש רק בהלואה אחר הלואה דלא איברי סהדי אלא