עט סופר חלק א עו

אפי' באמתלא וכן בעד סוטה וא"כ נראה דה"ה בע"א באיסורין כיון דהימניה רחמנא אין יכול להיות חוזר ומגיד אפי' באמתלא דמ"ש מע"א לשבועה דאינו חוזר ומגיד, ועוד ראיה מרמב"ם פט"ז מסנהדרין באמר ע"א חלב זה ואכלו לוקה ואי הי' מועיל אמתלא לחזור ולהגיד לא היינו לוקין דהתראת ספק הוא כמש"כ רמ"א בתשובה סי' ב' דאינו מועיל אמתלא בהוחזקה נדה מהא דלוקין עליה, ונראה דאף דלא מהני אמתלא במקום דהימנא רחמנא לע"א כגון בסוטה ובשבועה, אבל יכול לומר מבודה היותי כמש"כ הר"ן וכו', א"כ נראה הא דכתב רמב"ם דלוקין על איסר שהוחזק בע"א היינו כשהעיד בב"ד דאין יכול לחזור בו אבל כשהגיד חוץ לב"ד אף דנאמן מ"מ כיון דיכול לומר מבודה הייתי הוי התראת ספק ואין לוקין וכו' ומסיים אמתלא אינו מועיל רק נגד שויא אנפשי' ח"א מה שאין כן בדבר שהוא מטעם נאמנות הנוגע לאחריני אז ודאי אפי' אמתלא איני מועיל או דאין צריך אמתלא ע"ש באריכות:

ש"ש ש"ו פ"ח מביא רבינו פורבנצי מחלקין נאמנות האב מנאמנות דידה ומשום דלדידה לא הימנה רחמנא ומש"ה באומרת אשת איש אני נתנה אמתלא נאמנות כיון דאינה אלא משום דשויא אנפשה ח"א, אבל אב דהימניה רחמנא הרי הוא כשנים וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אפי' ע"י אמתלא, אמנם נראה מוכח דאפי' היכא דהימניה רחמנא מהני אמתלא, מכתובות דף כ"ב באשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהני אמתלא, ואשה נאמנות מן התורה דכתיב וספרה לה, מוכת ע"כ לא אמרי' כיון שהגיד וכו' אלא בהגדת שני עדים ובהו כתיב אם לא יגיד ונשא עונו דבעי הגדה בפני ב"ד ושוב אינו חוזר ומגיד אבל העדאת ע"א באיסורין דלא בעי ב"ד ומש"ה אפי' אומר בפני ב"ד יכול לחזור אם נותן אמתלא, ובט"ז יו"ד ל"ט בהא דבודק אמר שלא כסדרן ואחד מכחיש ע"ש, משמע דהגדת ע"א באיסורין בעי ב"ד דוקא ולא נהירא דהא ילפי' ע"א באיסורין מספרה לה וספירתה לאו בפני ב"ד, וכן כתב תשבץ דע"א נאמן באיסורין אע"ג שאומר חוץ לב"ד עדותו חשוב כשנים, ובא"ע סי' ד' סעיף כ"ט כתב הרמ"א שאב שאמר על בנו שהוא ממזר וחזר אח"כ ונתן אמתלא לדבריו נאמן מזה נראה דס"ל לרמא דאפי' היכא דהימניה רחמנא דהא אב נאמן על בנו שהוא ממזר ואפ"ה חוזר ומגיד באמתלא ע"ש, ובפ"י האריך בע"כ מש"כ רמב"ם בסנהדרין איסר עצמו יוחזק עפ"י ע"א מיירי שהוחזק שלושים יום כמש"כ רמב"ם פ"א מא"ב באיש ואשה שבאו אם הוחזקו שלושים יום ע"ש:

קצה"ח ל"ח, כתב בשנים שהעידו שנתנסך יין והוזמו חייבין עדים לשלם ככל עדים זוממים אע"ג דכתיב כאשר זמם לעשות באחיו והני אין מחייבין אותו כלל אלא על היין מעידין וראיה מפ"ק סנהדרין פלוני רבע שורו והוזמו משלמין דמי שור לבעלים ע"ש, וכתובות משיג רק בדבר שצריך עדות בב"ד כגון הריגת שור אבל באיסורין אפי' במקום דצריך ב' עדים מ"מ לא צריך הגדה בבד"י לא חידשה תורה דין הזמה, ומשובב משיג שצריך עדות בב"ד, ועי' מנ"ח סי' ל"ז באריכות גם שצריך ב"ד אין זה דין רק הוראה כיון דלא שייך גמר דין ע"ש, אם בע"א בממון שייך הזמה ומביא ראיה מרמב"ם פכ"א מעדות בא ע"א שזינתה אחר סתירה והוזם משלם כתובה, לדעתי הקלושה שם האמינו התורה כשנים אבל חקירת קצה"ח אם מחייב שבועה רק מתוך שי"ל משלם אם הוזם העד פטור ועי' מר"ם שיק ח"מ סי' ה' כתב לענ"ד פשוט דכל היכא דסגי בע"א לא בעינן דו"ח כמו בע"א באיסורין דיליף מן וספרה לה דפשיט דלא בעינן דו"ח ה"נ ע"א לחייבו קרבן ואפי' לחייב שבועה נראה פשיט דלא בעי דו"ח ועדות שאילה"ז ע"ש ונב"י ח"ר ע"ב:

תשובת רמ"א סי' י"ב ע"א ששלח עדות בכתב אין בו ממש כי מפיהם ולא מפי כתבם ואפי' לר"ת דמהני עדות כזה, לא קאמר אלא כשנחקר עדותו בב"ד עפ"י אותו הכתב, אבל בנדון דידן שקודם שנחקר העדות בב"ד חזר העד בעדותו והעיד לפני ב"ד שכל מה שענה תחילה הוא שוא וכזב פשיטא שאין בזה ממש דלא עדיף מאלו שמענו דבריו ראשונים מפיו דיוכל לחזור בו כל זמן שלא הגיד בב"ד ע"ש, עי' תשובת פני אריה סי' פ"ה:

פלס חיים בסוגי' דלשמה מאריך בחו"ד הנ"ל וכתב בשלמא בדבר שצריך לגוף העדות ב"ד אז צריך גם להגדה בב"ד, אבל בדבר שאינו בגוף העדות דבר שצריך ב"ד אז הוה לפני אותו איש שבא לו העדית כמו הגדה לפני ב"ד, ואשה שאמרה לבעלה טבלתי ועכשיו חוזרת אינה נאמנות אפי' באמתלא דע"א נאמן באיסורין אם הגיד לבעלים, רק באומרת טמאה אני מהני אמתלא כי לא קבלנו דבורה מתורת עדות גם בתורת שווי' אנפשה ח"א הי' אסורה לבעלה ע"ש באריכות:

פרט אם יבום צריך עדים ח'. מל"מ פ"ב מיבום כתב נסתפקתי בהא דקי"ל דבין בשוגג בין במזיד קנה אי בעי הביאה זו עדים